שם זמני

אני תמיד חוזר לכאן, לאותה חנות קטנה ונסתרת בסן ז'רמן, כאילו יש כאן כוח מגנטי שמושך אותי פנימה. הריחות, הצלילים והתאורה האפלולית עוטפים אותי מיד בתחושת אינטימיות מסחררת.

הטלפון רוטט בכיס, אני פותח. את, בארץ, ממתינה עירומה ורטובה על הסדינים שלנו, אצבעותייך כבר מטיילות על גופך, וההודעה שלך לא משאירה ספק:

"הפעם תבחר משהו סוטה. תגרום לי להסמיק כשאלבש אותו עבורך."

אני מחייך לעצמי, מרגיש איך כל שריר בגופי נדרך רק מהמחשבה עלייך, איך את יודעת בדיוק ללחוץ על הנקודות הכי סמויות אצלי. לכאורה המשחק ברור ופשוט – אבל עמוק בפנים, לרגע קצר, חולפת בי מחשבה מטרידה: האם מתישהו המשחק הזה יעלה לנו מחיר? הגבול בין תשוקה להתמכרות כבר נחצה? המחשבה נעלמת מהר כשאני שומע את שרלוט מתקרבת, אבל לרגע הזה הייתה משמעות – הוא הזכיר לי שגם אני בן אדם, ולא רק צייד של תאוות.

"Bonsoir, monsieur. ידעתי שתחזור."

הקול שלה, מוכר ומפתה כל כך, מחזיר אותי באחת לאותו ערב חורפי לפני שנתיים, כשנכנסתי לכאן בפעם הראשונה, ומצאתי את עצמי מנהל איתה שיחה מפתיעה שהובילה לשעות של שתיית יין פלרטטנית בבית קפה סמוך. כבר אז היא ידעה בדיוק איך לשחק בי, לקרוא אותי מבפנים, ונדמה שמאז אנחנו שבויים במשחק הזה – אף פעם לא מוגדר לגמרי, תמיד על הגבול.

"Tu m'as manqué," היא לוחשת, ונשימתה החמה מתלטפת על צווארי. (התגעגעתי אליך.)

"באתי לבחור מתנה," אני אומר לה באיפוק, והחיוך שלה מתחדד.

"לאישה מיוחדת?"

"Très spéciale," אני עונה בשקט, והיא מחייכת בתחכום, יודעת היטב איזה משחק היא משחקת.

היא מתרחקת צעד קטן לאחור, ועיניה מתבייתות עליי במבט ערמומי, חצוף, כמו פיתוי צרפתי שאין לעמוד בפניו. היא מסתובבת באיטיות מכוונת, נותנת לי שניות יקרות של צפייה בגוף המושלם הזה שמטריף אותי כבר שנתיים.

כשהיא מתכופפת באיטיות מוגזמת קדימה, מניחה כביכול את החוטיני על המדף הנמוך, השמלה שלה מתרוממת גבוה יותר מהנדרש, וחושפת במלוא הדרו את הטוסיק שלה – זוג ישבנים חלקים, עגולים, ומוצקים כמו שני אפרסקים בשלים לחלוטין, מוכנים לנגיסה. העור החלק, המושלם והזוהר שלה מזמין כל כך, עד שאני מרגיש את עצמי מתקשח מיד עד כאב.

התחת שלה מיוחד כל כך: בדיוק בגודל ובצורה שתמיד דמיינתי כשעצמתי עיניים בלילות לבד בפריז, מעוגל בדיוק מושלם, מורם מעט כלפי מעלה, כאילו מתחנן ליד חזקה שתחפון אותו בכוח, תפתח אותו מעט ותתגרה בו ללא רחמים. התחרה השחורה הדקיקה נבלעת לחלוטין בין הלחיים האלה, משאירה רק פס דקיק ורטוב ממש במרכז, שמספר לי בלי מילים שהיא רטובה, חמה ומוכנה לקבל אותי בדיוק שם, בין הלחיים האלה, שדורשות ומתחננות למגע אצבעותיי ולשוני. הנשימה שלי נעתקת, הדם זורם ישירות למפשעה שלי, ואני יודע שאין דרך חזרה מכאן.

הטלפון שוב רוטט. אני מציץ, ואת כותבת לי בצרפתית, מתוך ידיעה ששרלוט תראה:

« Elle est délicieuse, n’est-ce pas ? Vas-y, touche-la. Fais-le comme tu le ferais avec moi. »
(היא טעימה, נכון? קדימה, תיגע בה. תעשה את זה כמו שהיית עושה את זה איתי.)

ואז מגיעה תמונה נוספת, מטריפה עוד יותר: את על המיטה, אצבעותייך עמוק בתוכך, עינייך בוערות מתשוקה, גופך מתפתל, ואני כמעט מרגיש את הלחות שלך דרך המסך.

שרלוט קולטת את ההודעה ומחייכת בסיפוק, יודעת שהיא בשליטה מוחלטת. היא מזדקפת וחוזרת אליי באיטיות מכוונת, נצמדת אליי בכוח, ישבנה לוחץ ישירות על הזקפה שלי. הפעם, בלי לחכות, היא לוקחת את ידי ומחליקה אותה במורד גופה, מאפשרת לי להרגיש את קצה הבד של החוטיני, את החום הלח בין ירכיה.

הנשימה שלה על צווארי, השפתיים שלה קרובות כל כך לאוזן שלי שאני מרגיש אותן ממש, והיא לוחשת בגניחה צרפתית שקטה ומחרמנת:

« À quoi tu penses maintenant ? À elle ou à ce que tu pourrais me faire si personne ne regardait ? »
(על מה אתה חושב עכשיו? עליה או על מה שהיית יכול לעשות לי אם אף אחד לא היה מסתכל?)

את כותבת לי:

« Termine-la et viens me finir. Je t'attends trempée pour toi. »
(תגמור אותה ובוא לסיים אותי. אני מחכה לך ספוגה בשבילך.)

אני מניח את הטלפון בצד, לוקח נשימה עמוקה, ומתבונן בעיניה הבוערות של שרלוט. במשך כמה שניות שנמתחות לנצח, אני תוהה אם אני באמת עומד לחצות את הקו הזה איתה – המקום שבו הפלירטוט הופך למציאות בלתי הפיכה. אבל אז היא מחייכת חיוך קטן, מתגרה, מביטה לתוך עיניי, כאילו קוראת אותי מבפנים ומאתגרת אותי:
« Alors, tu vas hésiter maintenant ? »
(אז מה, עכשיו תתחיל להסס?)

החוצפה המתגרה שלה שורפת את שארית הספקות שלי. בלי להוסיף מילה, אני אוחז בידה ומוביל אותה אל תא ההלבשה האחורי, מוסתר מאחורי וילון קטיפה אדום וכבד.

שנייה לפני שאנחנו נכנסים, אני מושך אותה אליי ושפתיי ננעלות על שפתיה לנשיקה רעבה ועמוקה שמפתיעה את שנינו. הטעם שלה עדין, מתוק, צרפתי מובהק – מענג בדרכו, אבל שונה כל כך מהטעם שלך, מהחום המוכר, הפראי והאוהב שאת יוצקת לכל נשיקה שלנו. דווקא הרגע האינטימי הזה איתה גורם לי להתגעגע אלייך בטירוף, ומבהיר לי שוב עד כמה הטעם שלך טבוע בי לעומק, בלתי ניתן להחלפה.

אני סוגר אחרינו את הווילון, מצמיד את גופה לקיר, ומרים מעט את שמלתה, מגלה שוב את החוטיני השחור הרטוב, שכעת צמוד לעורה בצורה כמעט בלתי נסבלת.

אני מחליק את ידיי תחת השמלה שלה, עולה באיטיות מכוונת כלפי מעלה, עד שכפות ידיי עוטפות את שדיה הרכים והמלאים. אני מרגיש מיד שהיא לא לובשת חזייה, והתחושה הזו מעוררת בי גל נוסף של תשוקה פרועה. בדיוק כמוך, גם היא לא סובלת את הכלא המעיק של חזיות, והפטמות שלה כבר זקורות, נלחצות לתוך כפות ידיי ומספרות לי בלי מילים כמה היא מוכנה עבורי, כמה היא כמהה למגע שלי. אני מהדק את אחיזתי בשדיה, מלטף את פטמותיה בין אצבעותיי, והיא פולטת אנחה קטנה, מתוקה, אל תוך צווארי.

לרגע קט היא מעיפה מבט זהיר לעבר הכניסה של החנות, ואז מחייכת לעצמה כאילו קיבלה החלטה נחושה:
« C'est risqué mais tu en vaux la peine… »
(זה מסוכן, אבל אתה שווה את זה…)
החיוך שלה מגלה שלמרות הביטחון המוחצן, גם היא מרגישה את הסיכון שבמצב – ואולי דווקא הסיכון הוא מה שמגביר אצלה את העונג.

היא מצמידה את גופה אליי, מתפתלת קלות, ידיה נכרכות סביב צווארי והיא לוחשת, כמעט בתחינה:

« Prends-moi fort, ici, maintenant. »
(קח אותי חזק, כאן, עכשיו.)

לפני שאני נוגע בה, אני יורד באיטיות על ברכיי מולה, מביט בעיניה מלמטה ומחייך בחצי חיוך של שליטה מוחלטת. אני נושך בעדינות אך בתקיפות את פנים הירך שלה, קרוב כל כך לשפתיים הרטובות שלה, והיא רועדת תחתיי, נשימותיה מתגברות בהתרגשות. אני לוחש בקול סמכותי, שקט ומכוון לחלוטין:
« Ce soir tu es à moi entièrement… »
(הלילה את לגמרי שלי…)
היא נאנחת מיד, ירכיה נפתחות מאליהן, ואז אני גולש באיטיות בין ירכיה, אצבעותיי נוגעות בבד הדקיק, החם, הלח מרטיבותה.

אני מזיז את התחרה הדקה הצידה באיטיות מכוונת, חושף את שפתיה הוורודות, הבוהקות, ספוגות לחלוטין בתשוקה גלויה. הכוס שלה חלק לחלוטין, חלק כמו משי עדין וחם, ובמרכזו הוא נוצץ בלחות מתוקה, כמעט זוהרת. האצבעות שלי מחליקות לאורכו, מרגישות כמה היא רטובה וכמהה אליי.. אני נוגע בקצה הדגדגן שלה, ומרגיש את כל גופה מתכווץ ברטט אינסטינקטיבי, רגע קצר לפני שאני חודר אליה בעוצמה עמוקה, וממלא אותה בי.

באותו רגע, הטלפון שוב רוטט. את כותבת:

« Montre-lui ce que tu sais faire. Fais-la crier mon nom quand elle jouit. »
(תראה לה מה אתה יודע לעשות. תגרום לה לצעוק את השם שלי כשהיא גומרת.)

אני מראה לה את המסך, והיא מגיבה בחיוך מלוכלך, מנצח:

« Avec plaisir, je crierai son nom pour toi. »
(בשמחה, אני אצעק את שמה בשבילך.)

אחרי ההודעה שלך, מגיעה עוד אחת, הפעם בעברית, כנה וחשופה:

"אני יודעת שזה משחק, אבל הלב שלי כמעט מתפוצץ מקנאה. תזיין אותה חזק, תטריף אותה, אבל תחזור אליי מהר – אני חייבת להרגיש שלא תבחר אף אחת אחרת במקומי, לעולם."

אני חודר לתוכה בכוח, מרגיש איך החום הרטוב שלה עוטף אותי לחלוטין. הקיר הקר של התא מתנגש בגבה והיא נאנחת בקול, ציפורניה ננעצות בגבי וירכיה נכרכות סביבי. כל תנועה שלי פנימה גורמת לשריריה להיצמד אליי חזק יותר.

ברגע של טירוף יצרים בלתי נשלט, היא מקרבת את פיה לצווארי ונושכת אותי נשיכה עדינה אך עוצמתית, מותירה סימן ברור של שפתיה על הצווארון הלבן שלי – אדום של אודם טרי מעורב ברוק חם. אני חש את הלשון החמה שלה מתפתלת על עורי ומעבירה בי צמרמורת. אני מרים את ידי, מלטף בעדינות איטית ומכוונת את שפתיה המלאות, ומרגיש דרכן את הרכות המטריפה של פנים פיה, את החלקלקות המתוקה, המפתה, של הרוק שלה, ואז בקצה אצבעותיי אני נוגע בזהירות בשיניים הלבנות, היפות והמושלמות האלה, כאילו מתחנן בפניה שתנשוך אותי שוב, שתשאיר עוד סימן ברור שילווה אותי אלייך.

שרלוט מיד מבינה את הרמז השקט שלי. עיניה מתמלאות זיק של שובבות פרועה כשהיא שוב מצמידה את פיה אל עור צווארי, מנשקת בעדינות מגרה את המקום הרגיש שהותירה בו כבר את חותמה, ואז, כמעט באכזריות מתוקה, שיניה ננעצות בעורי, נשיכה חזקה יותר, עמוקה, חדורת כוונה – כזאת שתשאיר חותם אדום-סגול, בולט ובלתי ניתן להסתרה, סמל ברור של רגע תשוקה פרוע ואסור. היא אוחזת בי בכוח בעזרת השיניים שלה, שולטת ברגע הזה, מעוררת בי כאב מענג ומהול בעונג צרוף. הפה שלה חם, לח ומלא טעם מטריף של פיתוי צרפתי אסור.

אני שומע את קולה לוחש ומתחנן, מתנשף וחם:
« Oui… comme ça… ne t'arrête surtout pas… »
(כן… ככה… אל תעז לעצור…)

אני שואף לתוכי את הריח המתוק של בושם גופה המעורב בריח התאווה שלה ושלי, מרגיש כל טיפה של זיעה שנוזלת על עורנו המתערבבת בינינו, חש באוויר הלוהט והדחוס של התא סוגר עלינו ויוצר עולם פרטי משלנו, מלא תשוקה גולמית ועונג בלתי נשלט.

אני מצמיד אותה לקיר, אוחז בירכיה, ומרים אותה מעט באוויר, מפמפם אותה עמוק, חזק, מבלי להסס. כל חדירה גורמת לה לגנוח בקול רם יותר, ואני לוחש באוזנה:

« Crie son nom, Charlotte. Fais-la sentir ce qu'elle rate. »
(תצעקי את השם שלה, שרלוט. תגרמי לה להרגיש מה היא מפסידה.)

היא מצייתת מיד, גונחת את שמך בצרפתית, מתמכרת לכוח שלי, נשרטת את כתפיי, לוחשת בגסות חושנית אל תוך אוזני:

« Elle aurait dû être ici pour voir comment tu me prends, comment tu me domines... »
(היא הייתה צריכה להיות כאן כדי לראות איך אתה לוקח אותי, איך אתה שולט בי...)

הטלפון שוב רוטט, ואת שולחת תמונה אחרונה, חסרת גבולות, פרועה, אצבעותייך רטובות ומבריקות, הכיתוב תחתיה כמעט מתחנן:

« Termine-la et viens me finir. Je t'attends trempée pour toi. »
(תגמור אותה ובוא לסיים אותי. אני מחכה לך ספוגה בשבילך.)

היא מתכווצת סביבי, רועדת בעוצמה אדירה, צועקת את שמך בקול צרוד ומתוק כל כך, עד שכולה כמעט מתמוטטת בזרועותיי.

הגוף שלה מתפתל בין זרועותיי, עיניה מתערפלות מתשוקה פראית, ופתאום היא אוחזת בפניי בשתי ידיה, מביטה בי עמוק לתוך העיניים ולוחשת, מתחננת כמעט בצרפתית:

« Remplis-moi… je veux sentir ta jouissance en moi… »

(תמלא אותי... אני רוצה להרגיש את הגמירה שלך בתוכי...)

המילים שלה הן הניצוץ האחרון שהייתי זקוק לו כדי לאבד שליטה לחלוטין. אני ננעץ בה עמוק בפעם האחרונה, כל שריר בגופי מתהדק עד קצה גבול היכולת, ואני גומר בתוכה חזק כל כך שאני כמעט מאבד אחיזה. היא פוערת את פיה בשאגה אילמת של עונג, גופה מקבל את הזרע החם שלי שמתפרץ לתוכה בגלים עזים, עמוקים, ממלא אותה לגמרי.

אני נסוג לאט ממנה, מתנשף, ומביט מטה. שרלוט נשענת על הקיר, מותשת, כשירכיה רועדות קלות. בין רגליה, התערובת של הרטיבות שלה והשפיך שלי ניגרת באיטיות במורד ירכיה, מטפטפת בטיפות סמיכות, חלביות, מטונפות מתאווה, על רצפת העץ הכהה של תא ההלבשה. היא מחייכת חיוך קטן, מרוצה, מנצח, מביטה אליי במבט מתגרה:

« Je garderai ton goût toute la nuit. »

(אני אשמור על הטעם שלך כל הלילה.)

היא מתיישרת באיטיות חושנית, מביטה בי בעיניים נוצצות ומעט שובבות. במבט מלא משמעות היא מתכופפת באטיות מכוונת, ומרימה את החוטיני השחור שלה מהרצפה. אני צופה מרותק כששרלוט לובשת אותם מחדש, בתנועה איטית ומגרה, מניחה בזהירות את הבד הדקיק כנגד גופה, מהדקת אותם לירכיה בצורה שתשאיר את הזרע שלי בתוכה, נצור וחבוי היטב.

שרלוט מביטה בי במבט חצוף, אצבעותיה מחליקות באיטיות בין ירכיה, אוספות טיפות סמיכות של הזרע שלי, ואז ללא היסוס היא מכניסה את האצבע לפה שלה, טועמת אותי בהנאה מופגנת, ולוחשת בחיוך מלוכלך:
« J'adore ton goût, chéri… »
(אני מתה על הטעם שלך, מותק…)

היא מתקרבת שוב, מצמידה לרגע את שפתיה אל אוזני, ולוחשת בקול מחרמן להפליא:

« Maintenant une partie de toi reste avec moi toute la nuit. »

(עכשיו חלק ממך יישאר איתי כל הלילה.)

אני מחזיק אותה, מלטף את גופה בעדינות, מנשק את צווארה, מרגיע אותה בלחישה רכה:

« Maintenant, elle sait exactement comment je prendrai soin d'elle grâce à toi. »
(עכשיו היא יודעת בדיוק איך אדאג לה בזכותך.)

שרלוט נושמת בכבדות, מחייכת בסיפוק מתגרה, ולוחשת ברעד אחרון:

« Va la retrouver, mais tu penseras toujours un peu à moi. »
(לך אליה, אבל תמיד תחשוב קצת גם עליי.)

אני שולף את הטלפון, מצלם את רצפת העץ של תא ההלבשה, טיפות השפיך שלי מבריקות על הרצפה החשוכה, ושולח אלייך מיד בלי היסוס.

התגובה שלך מגיעה מייד, קצרה, פראית, בלתי נשלטת:

"תביא את הזין שלך אליי ככה, רטוב ממנה. אני רוצה להריח את הכוס של הזונה הצרפתייה שלך עליו. רוצה למצוץ לך כשאני מרגישה את הטעם שלה מתערבב עם שלך. שלא תעז לנקות אותו."
את מוסיפה הודעה שנייה, מטריפה יותר, קנאית עד טירוף:

"אני הולכת לזיין לך את המוח הלילה. אני אסמן אותך כל כך חזק שתשכח מי זו שרלוט, שתזכור רק את הריח שלי, את הכוס שלי, את הטעם שלי עליך. בוא לפה ותכריח אותי לנקות ממך את הזונה הזאת בלשון."

אני מרגיש את פעימות הלב שלי כמעט שוברות לי את החזה. התגובות שלך מעבירות בי רעד של עונג ואשמה נעימה. אני יודע בדיוק מה מחכה לי בארץ: לפנות בוקר של שיגעון חושים, של קנאה פראית שהופכת אותך לחייתית, סוטה, משוחררת לחלוטין. אני מדמיין אותך יורדת על הברכיים מולי, אוחזת בזין שלי, נושמת עמוק לתוכך את הריח של שרלוט ושלי, מתענגת על כל מה שעשיתי רחוק ממך.

אני יוצא מתא ההלבשה, מסדר את בגדיי וניגש לקופה, מדמיין אותך חווה איתי כל מה שקרה זה עתה.

כשאני מסיים את הקנייה בקופה, הטלפון שלי שוב רוטט, ואת שולחת הודעה פרועה, מבקשת ממני את הדבר האחרון שציפיתי לו:

« Ne reviens pas sans le string de ta petite salope. J'ai besoin de sentir votre odeur dessus cette nuit, de ressentir jusqu’où tu étais prêt à aller. Laisse-moi me faire mal avec son parfum sur toi, c’est la seule manière de savoir qu'au final, tu me reviendras toujours. »

"אל תחזור בלי החוטיני של הזונה שלך. אני צריכה להריח אתכם עליו הלילה, להרגיש כמה רחוק היית מוכן ללכת. תן לי להכאיב לעצמי עם הריח שלה עליך, רק ככה אדע שבסוף תמיד תחזור אליי."

אני מרים את עיניי אל שרלוט ומחייך חיוך נבוך-חצוף, מסובב אליה את המסך שתוכל לקרוא בעצמה. היא מגחכת בהנאה, ומבלי להסס אפילו רגע, מורידה באיטיות חושנית את התחתונים שלבשה כרגע, עדיין ספוגים בנוזלים של שנינו, מוסרת לי אותם ביד בחיוך פרוע לעיני לקוחה אחרה שבדיוק נכנסה, בלי שום בושה. אני משלם לה בשתיקה, לבי דוהר בפראות.

הלילה הזה בפריז הפך לזיכרון חרוט בתוכנו—שלושתנו. זיכרון של תשוקה פראית, של גבולות שנמתחו, של רגע שבו הבנו שלפעמים דווקא הסיכון הוא הדבר שהופך אותנו לחיים באמת.

בשקט של לפנות בוקר, כששכבתי לצידך, הרגשתי אותך אוחזת בי חזק יותר מבדרך כלל, כאילו מוודאת שאני עדיין כאן, עדיין שלך, עדיין אנחנו – וכאב לי בעונג מתוק לדעת שדווקא הגבול שחצינו הוא שהפך אותנו ליותר חיים מאי פעם.