לירון (אותה אתם כבר מכירים מסיפורים קודמים, ואם לא, לחצו על התגית) נכנסה בשקט. שיער חום פזור כמו עננים לקראת סערה.
מכנס קצר מדי לחורף, מבט חצי נוכח, חצי אבוד.
"קרה משהו?" שאלתי.
"אני פשוט צריכה... לספר לך. יותר מדי, בטח. אבל אם לא לך אז למי".
התיישבה על הקצה של הספה שלי, רגל על רגל, והתחילה.
"זה היה בים. חמישי בצהריים. ישבתי לבד עם ספר.
ופתאום מישהו נעמד מולי עם חיוך כאילו נולד איתו. הוא אמר לי שאני נראית כמו גלגל הצלה, אבל של הלב שלו".
היא צחקה. אבל לא באמת.
"ואני? הרגשתי יפה. באמת. כמו שראיתי את עצמי בעיניים שלו. אז הסכמתי.
קבענו לשבת. זה הפך לדרינק. ואז, איכשהו, למצוף מתנפח בבית שלו.
והוא היה... אתה יודע. בסדר. במובן הרע של המילה.
הוא שם קונדום כאילו עושה טובה, החדיר בלי להסתכל לי בעיניים, ואז ביקש:
'יאללה, תעלי. תראי לי מה את יודעת'".
היא עצרה. הסתכללה עליי.
"ואני... עליתי. כמו ילדה טובה. התיישבתי, וזזתי. מעלה מטה. מהר. כי זה מה שראיתי.
והוא שתק. לא גנח, לא נגע, רק הביט בי כאילו זה מבחן.
ואני? התכווצתי. לא בכוס, בלב. לא ידעתי מה לעשות עם הידיים, העיניים, האגן.
בסוף ירדתי ממנו ואמרתי: 'סליחה, אני פשוט לא טובה בזה'".
היא לקחה נשימה. ואז שחררה אותה עליי.
"אני רוצה לדעת. לא רק איך עושים את זה, איך עושים את זה איתך.
איך אני רוכבת, כמו אישה שאתה מתגאה בה.
כמו... התינוקת שלך".
היא נשכה קלות את השפה, מודעת היטב לעצמה, לכוח של הגוף שלה. היא הביטה בי, והמשיכה בקול שקט אך נחוש: "אני יודעת שאני כוסית. אני יודעת שהגוף שלי מושך מבטים מכל כיוון, שהאגן שלי מדליק את כולם. אני יודעת שהשיער שלי גורם לגברים לדמיין איך זה לתפוס אותו בזמן שאני גומרת מעליהם. אבל אני רוצה יותר. אני רוצה לדעת איך לרכוב, איך לזוז נכון על הזין שלך. לא סתם לשכב על הגב ולחכות שיזיינו אותי. לא להיות פסיבית. אני רוצה לקחת את העונג בידיים שלי, לשלוט בקצב, בעומק, במגע. אני רוצה שהתנועה שלי תהיה משהו בלתי נשכח, משהו שיגרום לך לגנוח את השם שלי, שיגרום לך לתפוס לי את הירכיים חזק ולהרגיש שאתה לא יכול להחזיק יותר. אני רוצה לראות אותך מאבד שליטה מתחתיי, לדעת שהזין שלך פועם בתוכי בגללי. להרגיש שאני לא רק יפה, שאני לוהטת, מלוכלכת קצת, שאני יודעת בדיוק כמה חזק אתה רוצה להרגיש אותי".
היא הביטה בי במבט מתוק, חצוף, כמעט ילדותי, ולחשה שוב: "כמו התינוקת שלך".
התקרבתי אליה. שמתי יד על הלחי שלה.
"את כבר גאווה. רק צריכה להרגיש את זה בעצמך".
במיטה היא הייתה מהוססת, יפהפייה, כמעט שבירה.
הפשטתי אותה לאט, בשקט. העור שלה התכווץ קצת מהקור בחדר, אז חיבקתי אותה כשהיא ערומה לגמרי, העור החם שלה נצמד אליי, והיא לחשה לי: "אתה תמיד יודע בדיוק מה אני צריכה, מרגיש אותי, קורא אותי. גם פיזית וגם רגשית. בגלל זה אני תמיד חוזרת להזדיין איתך".
"הזין שלך נראה ענק מלמטה. יכולה רגע לצלם אותו, לרגעים שאני מאוננת?", היא לחשה.
״ברור. יאללה צלמי״.
היא צילמה. ועלתה עלי.
"ואני מרגישה כמו ילדה על סוס פרא".
"הפעם את תובילי אותו. לא להפך. נלמד אותך לא רק לרכב".
"תלמד אותי קצת להיות זונה במובן הטוב, שיודעת מה היא עושה במיטה, ולא כזאת קלולס".
היא הניחה את הברכיים משני צדדיי.
ניסתה לכוון אותי פנימה לבד. הצליחה רק את הראש. עצרה.
"זה כאילו הגוף שלי שואל אם זה בסדר".
"זה כן. כי את שואלת. ואת עונה".
היא הנמיכה את עצמה. עד שהכילה אותי. לא בבת אחת. בשלבים.
הכוס שלה היה חם, מתוח, מקבל. והעיניים שלה ברקו כמו של מישהי שנוגעת בעצמה לראשונה.
היא התחילה לזוז. לא קפיצות. לא פורנו.
תנועה קטנה, של ליטוף פנימי. קדימה אחורה.
הדגדגן שלה שפשף את עצם האגן שלי.
היא עצמה עיניים.
"אני מרגישה כאילו אני רוכבת על הגל. לא עליך".
הנחתי את הידיים שלי על מותניה.
"אל תנסי לגמור. תנסי להרגיש".
היא שינתה תנוחה. נשעה קדימה, שדיים קטנים נמרחים לי על החזה.
התחילה לעלות ולרדת, תנועות קצרות, חקרניות.
"זה שורף לי בירכיים".
"תשתמשי בידיים. שימי אותן על החזה שלי. תני לעצמך בסיס".
היא עשתה. גופה רעד. הזיעה שלה נטפה בין השכמות.
"אני מרגישה אותו ממלא אותי. כמו גל שמתנפץ פנימה.
אבל אני גם מרגישה... לחץ. כמו פיפי".
"אל תעצרי. זה אומר שאת כמעט שם", לחשתי לה, והוספתי: "זה לא פיפי. את זוכרת שאמרתי לך שגם אם זה פיפי זה בסדר אצלי? זה חלק ממך, ואני רוצה את כולך, פראית, רטובה, אמיתית. אל תפחדי לתת לזה לקרות. זה הכי סקסי בעולם מה שלא ייצא משם".
"אני לא יודעת אם אני אעשה את זה נכון".
"זה לא מבחן, תינוקת שלי. זה את. ואם את פה, זה כבר נכון".
היא המשיכה. עלתה, ירדה, נלחצה, רעדה.
העיניים שלה היו חצי פתוחות, הפה שלה נרטב.
ואז, זה קרה.
קול ראשון של התמסרות. גניחה נמוכה, אחריה נשיפה.
ואז השפרצה קטנה. נוזל חמוץ מתוק שפגע לי בבטן.
היא קפאה.
"זה... קרה לי?"
"כן, תינוקת שלי. כי היית אמיצה".
היא לא ירדה. נשארה עליי, כוס רטוב, פעור, חם.
נשענה לאחור. הביטה בי.
"אני מרגישה שזה רק התחיל.
עכשיו אני רוצה לרכוב לא כדי לשמח אותך.
כדי לשמח את הגוף שלי".
היא התיישבה, נשענה עם הידיים מאחור, והחלה לזוז בקשת.
האגן שלה התחכך, הרגליים נמתחו, החזה עלה וירד.
החזקתי את עצמי בקושי. הציפורניים שלי ננעצו בירכיים שלה, כמעט איבדתי שליטה, הזין שלי פעמו בתוכה כמו חיה רעבה, הרגליים שלי נלחמו בה, לופתות אותי, מאתגרות אותי לא לגמור לפניה.
"תסתכל עליי", היא לחשה, "כשאני נהיית אמיתית".
והיא נהייתה.
עוד השפרצה. חזקה יותר. כמו גל שנשבר מבפנים. הנוזלים שלה שטפו אותי, נספגו בסדין, ריח חריף מתוק של אישה חיה, משוחררת, ששרפה את עצמה עד הסוף.
ואני, עם כל הגוף שלי בפנים, כל הנשמה שלי עליה, לחשתי לה:
"אני אוהב אותך. לא רק ככה. אבל במיוחד ככה. כמו שאת עכשיו, מפורקת, פראית, אמיתית".
והיא ירדה עליי, כרכה את הידיים סביב הצוואר שלי, נשקה לי בעדינות, ולחשה:
"אני מרגישה אותך בכל תא בגוף שלי.
ואני גאה בעצמי. סוף סוף.
רק איתך אני משפריצה בכל זיון בלי לנסות בכלל. זה הגודל, אבל גם השחרור. אני תינוקת שלך שמותר לה להיות היא בלי לנסות להרשים".
היא נרדמה עלי. הגוף הקטן שלה מונח עלי, מכורבלת, השיער מכסה לי חצי מהפנים. האגן שלה זז קלות בשנתה, כאילו עדיין רוכבת על הגל שיצרנו יחד. ואני חושב על הקשר המיוחד, המוזר הזה, מדוייק כל כך לשנינו, לא זוגיות, לא בלעדיות, אבל גם לא רק זיונים.