לפני 9 חודשים. יום רביעי, 23 באפריל 2025 בשעה 6:48
1. הווידוי וההקרבה: כשהפנטזיה חוצה גבולות
"סיפרתי לטלי עלינו," היא זרקה לי ערב אחד במיטה, קולה כביכול אגבי אך שביר בצורה יוצאת דופן. עיניה הגדולות הביטו בי בהססנות, מלאות עצב ופחד גלוי, כאילו היא עומדת לצלול לתהום שאין ממנה חזרה.
"הכול?" שאלתי בשקט, ידי מלטפת את שערה באיטיות, מרגיש את פעימות הלב שלה דופקות בפראות, קופצות מתוך גופה כמו ציפור כלואה המבקשת להימלט.
"הכול," היא לחשה, קולה שביר יותר עכשיו, כמעט בלתי נשמע, עמוס בבושה ובחשש. "אפילו את הדברים הכי אסורים שלנו, אלה שאף פעם לא חשבתי שאעז לספר לאף אדם אחר. סיפרתי לה איך אתה הופך אותי לשפחה חסרת רצון, איך אני זוחלת אליך, מתחננת שתהפוך אותי לזונה הקטנה שלך, איך אתה מכאיב לי ומתענג על הכאב שלי. סיפרתי לה איך אתה כובש אותי נפשית ופיזית, עד שאני כבר לא יודעת איפה אני נגמרת ואתה מתחיל. סיפרתי לה על הלילות שאני מאבדת בהם כל טיפת שליטה והופכת למשהו קטן, מלוכלך ונואש בין הידיים שלך."
החדר התמלא בשתיקה טעונה, כמעט בלתי נסבלת. הבטתי בה, רואה את עיניה נמלאות דמעות, נאבקת לומר את מה שבאמת פחדה להוציא החוצה: "אני חושבת שהיא רוצה אותך."
הסתובבתי אליה מופתע, מבטינו נפגשים ומצטלבים בעוצמה פתאומית, חשמלית, מלאה תהיות. "מה זאת אומרת, היא רוצה אותי?"
היא נשמה עמוקות, רעד קל עובר בגופה לפני שהצליחה לומר בקול רועד, "ראיתי איך היא מסתכלת עליך כשאתה בא לאסוף אותי מהלימודים. כאילו אין עוד דבר בעולם מלבדך. מאז שסיפרתי לה עלינו, היא לא מפסיקה לשאול עליך שאלות. היא רוצה לדעת הכול – איך אתה נוגע בי, איך אתה גורם לי לצרוח, איך זה מרגיש להיות שלך. היא מקנאה, אני יודעת שהיא מפנטזת עליך בסתר, שהיא משתגעת מהמחשבה שיום אחד תיגע גם בה."
"למה את מספרת לי את זה?" שאלתי ברוך, מנסה להבין לאן היא מובילה אותי, חש שהלב שלי מאיץ עכשיו בהתאמה לשלה.
היא הסמיקה עמוקות, מבטה נופל לצד באשמה ובקושי רב הצליחה ללחוש, "כי בשבוע הבא זה יום ההולדת שלה. יום הולדת 25, ואתה יודע כמה אני אוהבת אותה. תמיד חשבתי שהיא תמימה כל כך, שברירית, ביישנית, שמעולם לא חוותה כלום באמת. ואני רוצה... אני רוצה לתת לה מתנה מיוחדת, משהו שהיא לעולם לא תשכח. אני רוצה לתת לה אותך. רק ללילה אחד, חד פעמי, בלי שום המשך. רק שתרגיש לרגע איך זה להיות בידיים שלך."
היא השתתקה, מתנשמת בכבדות, ואז הוסיפה בקול קטן, "אבל יש לה תנאי מוזר."
"מה התנאי?" שאלתי, גופי מתוח ומלא ציפייה דרוכה.
"היא מתביישת ממני. היא מוכנה רק אם אני אשב בסלון ולא אראה, רק אשמע הכול," עיניה התמלאו דמעות של כאב, קנאה וצער עצום. "אתה מבין? היא רוצה לשמוע אותי נשברת כשאתה מזיין אותה. היא רוצה שאדע בדיוק איך אתה גורם לה לגמור, כמה אתה טוב איתה, בלי שאוכל לעצור את זה. היא רוצה לענות אותי, בכוונה, בצורה הכי אינטימית ואכזרית שיש."
הבטתי בעיניה, רואה את העומק הבלתי נתפס של ההקרבה שלה, את האהבה הענקית והכואבת שגרמה לה להסכים לרעיון המטורף והאסור הזה. אחזתי בידה בעדינות, מביט בה עמוקות, ושאלתי ברצינות גמורה: "את באמת מסוגלת לעשות את זה? באמת תוכלי לעמוד בזה?"
היא היססה ארוכות, נשימותיה קצרות ומהירות, פניה סמוקות ולוהטות, עיניה נוצצות מדמעות על סף התפרצות, כמעט פאניקה. ראיתי איך היא נאבקת בתוך עצמה, נלחמת עם המילים שעומדות על קצה לשונה, כאילו כל וידוי הוא חיתוך עמוק מדי בנפש שלה. לבסוף היא הביטה בי בעיניים גדולות וכנות, חייכה חיוך עצוב, שברירי, שהכיל בתוכו עולם שלם של רגשות סותרים: אהבה, פחד, קנאה והקרבה אינסופית.
דמעות התגלגלו על לחייה, קולה שברירי יותר, מלא בכאב עדין ובערגה בלתי אפשרית:
הכול התחיל מהיום ההוא באוניברסיטה. טלי לקחה לי משהו מהיד, סתם מתוך משחק, ואני ניסיתי לחטוף לה בחזרה. פתאום, בלי שום אזהרה, הרגשתי את השיניים הקטנות שלה ננעצות בי, חדות כל כך, מדויקות, כאילו ידעו בדיוק איפה לגרום לי לאבד שליטה. הנשיכה הייתה כואבת קצת, מהירה, כמעט תמימה, אבל הרגשתי באותו רגע גם את הרוק החם שלה שנזל על העור שלי, משאיר עליו רטיבות עדינה, חמימה ודביקה שהצליחה לעורר אותי באופן שלא הכרתי קודם. כל הגוף שלי התעורר מיד, כאילו זרם חשמלי עדין התחיל בנקודת הנשיכה והתפשט בגלים לאורך העור שלי, ישר לתוך הבטן ולבין הרגליים שלי. נשארתי קפואה לרגע, מנסה להבין איך דבר כל כך קטן הפך כל כך משמעותי – הטעם של הפה שלה, המגע הרך של השפתיים שלה, התחושה של הלשון החמה והרטובה שלה שנגעה בי בטעות אחרי הנשיכה, משאירה אחריה תחושה שמאז לא הצלחתי למחוק.
מאז אותו יום, לא הצלחתי להוציא את התחושה הזו מהראש. אני משתוקקת שתחזור לנשוך אותי שוב, שארגיש את השיניים הקטנות שלה חודרות את העור שלי, שארגיש שוב את הרוק החם שלה נוזל עליי, שארגיש את הפה הקטן והרך הזה נסגר סביבי, מוצץ קלות את העור שלי, משאיר עליו סימן עדין ורטוב, שיזכיר לי שוב ושוב שאני שייכת לה. אבל טלי כל כך תמימה וילדותית, וכל פעם שאני מתגרה בה בכוונה, מנסה לעורר אותה, היא רק צוחקת במבוכה מתוקה כזו, מחייכת אליי בחוסר הבנה מושלם, בלי מושג כמה עמוק אני זקוקה לה, בלי שמץ של הבנה מה הפה הרך והקטן שלה עושה לי.
היא עצרה לשנייה, חיוך עצוב, מלא כמיהה ובושה עלה על שפתיה:
"סיפרתי לה פעם, כמעט כבדרך אגב, שאתה ואני אוהבים נשיכות, חשבתי שאולי היא תבין את הרמז ותעשה את זה שוב, אבל היא לא עשתה עם זה כלום, רק הסמיקה קצת וצחקקה. ניסיתי אפילו לנשוך אותה בעצמי, אבל הנשיכה שלי לא הדליקה אותה, היא רק צחקה והסתכלה עליי במבט תמים כל כך, שהרגשתי מטופשת, כמעט אשמה. אני לא מסוגלת להביא אותה לנקודה שאני חולמת עליה, לנקודה שאני מרגישה בפנטזיות שלי. אני יודעת שלעולם לא אוכל לעשות לה את כל זה בעצמי. לעולם לא אוכל באמת לגעת בה כמו שאני מפנטזת."
האמת היא," היא לחשה בקול קטן, צרוד ומלא כנות, "שמאז החופשה שלנו ביוון אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליה. היא קראה לי אז, ביקשה שאביא לה מגבת למקלחת, וכשנכנסתי, ראיתי אותה עומדת שם מתחת למים, עירומה לגמרי, יפהפייה כמו מלאך קטן. המים זלגו על העור שלה לאט, כמו ליטפו אותה בעצמם. השדיים שלה היו כל כך מלאים ומושלמים, והפטמות הקטנות שלה היו זקורות, מבריקות מהמים, כאילו מתחננות למגע. כשהיא יצאה מהמקלחת, היא התחילה להתלבש לידי כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם. ואני פשוט בהיתי בה, לא מסוגלת להזיז את העיניים שלי אפילו לשנייה. היא עמדה ממש לידי, וכשהתכופפה אל התיק שלה להוציא את החוטיני הקטן שלה, פשוט ראיתי הכול—השפתיים הקטנות של הכוס שלה הציצו אליי לרגע, ורודות וחלקות כל כך, כמעט מחייכות אליי מאחור, רטובות עדיין קצת מהמים. אחר כך היא הזדקפה לאט, והחליקה את החוטיני במעלה הרגליים שלה בצורה איטית ומתגרה כזאת, התמימה שלה רק הגבירה את התחושה האסורה שלי. הבד הדק נמתח בין הרגליים שלה בדיוק מושלם, מסתיר ומגלה באותה נשימה, ואני זוכרת שפשוט עמדתי שם, המומה, בוערת, בקושי נושמת מרוב שרציתי אותה באותו רגע. מאז, אני לא מצליחה לשכוח את הרגע הזה, לא מצליחה להפסיק לפנטז איך זה יהיה לנשק אותה, לגעת בה, להרגיש את הטעם שלה על הלשון שלי, לטבוע לגמרי בתוך הריח והחום שלה.
היא עצרה לרגע, נושמת נשימה עמוקה, רועדת מעט כאילו גילתה עכשיו סוד מביש במיוחד. ראיתי את לחייה מאדימות בבושה עמוקה כשהיא נאבקת עם עצמה להוציא את המילים הבאות. לבסוף המשיכה בלחש שבור, כמעט מבוהל מהכנות שלו:
"לפעמים, כשאתה לא בבית ואני לבד במיטה שלנו, אני... אני לא מצליחה לעצור את עצמי. אני מאוננת כשאני מדמיינת אותך מזיין אותה. אני עוצמת עיניים וממש רואה איך אתה נוגע בה כמו שאתה נוגע בי, איך אתה הופך אותה לשפחה הקטנה שלך, איך אתה שולט בה עד שהיא צועקת ומתחננת שתמשיך, ואני שומעת את הקול שלה מתפרק כשהיא גומרת. אני שונאת את עצמי אחר כך, אבל אני לא מצליחה להפסיק."
היא בלעה את הרוק, נאבקת עם הכאב שבגילוי הלב העמוק הזה, ואז המשיכה, מתמודדת עם הבושה בצורה מרגשת ומטלטלת:
"אז אני רוצה להעניק לה אותך – את הדבר הכי יקר שלי – כי זה הכי קרוב שאגיע אי פעם להרגיש אותה, לחוות אותה, לגעת בה דרכך. אני רוצה שתעשה אותה כמו שאני לעולם לא אוכל, רוצה שתגלה את כל המקומות בגוף שלה שאני מפנטזת עליהם, שתגרום לה להרגיש את כל מה שאני מדמיינת שהיא תרגיש, שתגרום לה לאבד שליטה ולצעוק כמו שאני חולמת בלילות."
קולה רעד מהעוצמה ומהכנות הכואבת של ההודאה הזו, והיא המשיכה במאמץ עצום ובחיוך מרוסק, אך מלא אהבה אינסופית וכנות מוחלטת:
"בשבילך, בשביל שנינו, אני מסוגלת להכול."
הבטתי בה עמוק לתוך העיניים, מרגיש את כובד האחריות על כתפיי, את החשש וההיסוס העמוק שבתוכה. אחזתי בידה בעדינות וברצינות מוחלטת, ואמרתי לה בשקט וברוך, "אני מוכן ללכת איתך לשם רק אם את בטוחה באמת שזו פנטזיה שלא תהרוס אותנו, שלא תפגע בך בצורה בלתי הפיכה. שום דבר בעולם לא שווה לי אם הוא יכאיב לך, ואני מוכן לזה אך ורק אם זו חוויה שאת יכולה לעמוד בה."
היא לחצה את ידי חזק, עיניה מלאות בדמעות של התרגשות והקלה, ולחשה לי בהחלטיות כנה אך שבירה: "אני בטוחה. אני סומכת עליך ועלינו, ואני יודעת שזה לא יהרוס אותי. כל עוד אתה איתי, שום דבר לא יהרוס אותנו."
2. הלילה של טלי: מביישנות להתמסרות מוחלטת
ביום ההולדת של טלי, כשנפתחה הדלת, היא עמדה שם – עדינה, קטנה וביישנית, מבטה מתחמק, לחייה אדומות ממבוכה. היא לבשה שמלה קיצית צמודה שהבליטה גוף רך, נשי, מפתה כל כך. שדיה היו מלאים, עגולים, והמותניים הצרים הדגישו קימורים עדינים ומסוכנים. לא יכולתי שלא להביט בה לרגע אחד ארוך, מהופנט מהיופי הפגיע שלה.
"מזל טוב," חברתה לחשה לה, קולה כמעט נשבר. "הוא כולו שלך להלילה."
טלי הביטה בי בעיניים ענקיות ומבוהלות, ממלמלת בשקט: "אני לא בטוחה שאני יכולה לעשות לה את זה."
"תוכלי," הקטנה שלי עודדה אותה ברכות, מתאמצת לחייך חיוך מעודד. "אני אשב בסלון. אני לא אראה. תיהני, מגיע לך."
ראיתי את טלי נרעדת, עיניה מתמלאות חרדה מעורבת בתשוקה אינסופית. הושטתי לה את ידי והובלתי אותה לחדר השינה, כשהקטנה שלי מתיישבת על הספה בסלון, מכורבלת בתוך עצמה, עיניה מושפלות, פצועות מקנאה עצומה וחשש כבד.
כשנכנסנו לחדר, טלי נעצרה לפתע, נושמת בכבדות. "אני לא יודעת אם אני מסוגלת לזה," אמרה, מביטה בי בעיניים מבולבלות, אכולות אשמה.
ראיתי אותה עוצמת את עיניה, לוקחת נשימה עמוקה, כמו מנהלת דיאלוג פנימי עם עצמה. היא פקחה אותן לאט, והמבט שהחזירה אליי היה אחר—עדיין פגיע, אך פתאום מלא בנחישות שקטה, כאילו הרשתה לעצמה סוף סוף להתמסר לחוויה במלואה. "היא נתנה לי את המתנה הזאת," לחשה לעצמה בשקט, כמעט בלתי נשמע, "מותר לי ליהנות מזה. הלילה הזה הוא שלי."
"את מסוגלת," לחשתי, מלטף את שערה הרך בעדינות, "היא בחרה לתת לך אותי. זו המתנה שלה עבורך. עכשיו את שלי, רק להלילה."
התקרבתי, מנשק אותה לאט, נשיקה ארוכה, עד שהתחילה להתרפות בידיי. הפשטתי אותה בעדינות, חושף גוף עוצר נשימה: שדיים מושלמים עם פטמות ורודות, זקורות מרוב התרגשות; בטן חלקה, עור עדין כמשי; ירכיים רכות, נשיות, והכוס שלה ורוד, רטוב, קורא לי כמו פיתוי אסור.
כשידי החליקה על גופה, היא התנשמה בכבדות, לוחשת באוזני: "היא שומעת הכול... אני מרגישה אשמה, אבל זה כל כך מחרמן אותי." ואז הוסיפה בלחישה ערמומית, מתגרה: "אני רוצה שהיא תשמע טוב טוב כמה אני נהנית, שתקנא בי. שתדע בדיוק מה היא נתנה לי."
כשירדתי לה, לקחתי את הזמן. פישקתי את רגליה בעדינות אך בהחלטיות, ידי מחזיקות בירכיה הרכות כדי שתישאר פתוחה וחשופה עבורי. התחלתי בנשיקות איטיות, רכות להפליא, על פנים הירכיים, מרגיש איך השרירים שלה מתכווצים בכל נגיעה של שפתי. אחר כך, בנשימה חמה אחת, התקרבתי לשפתיים של הכוס שלה – ורוד, נפוח מתאווה, נוצץ מרוב רטיבות שדלפה ממנה בהתרגשות.
הלשון שלי התחילה להחליק עליה בתנועות ארוכות ומדויקות מלמטה למעלה, מרפרפת קלות ואז חודרת פנימה מעט, מלטפת את השפתיים הפנימיות, סופגת כל טיפת רטיבות ממנה. רק אז התחלתי להתמקד בדגדגן הקטן שלה, כשהלשון שלי מציירת סביבו מעגלים עדינים, מתקרבת ומתרחקת בדיוק בקצב הנכון שגרם לה לאבד את עצמה לגמרי. אצבעותיי חדרו לתוכה בזהירות אך בנחישות, שתי אצבעות מתעקלות ומחפשות את הנקודה המדויקת הזו שהופכת את כל גופה לרועד, חסר אונים בידי. ברגע שמצאתי אותה, עיסיתי אותה בתנועות מעגליות קטנות, בדיוק מושלם של לחץ ועומק, תוך כדי שהלשון שלי מגבירה את הקצב על הדגדגן שלה.
הרגשתי בדיוק מתי היא מתקרבת לקצה, והאטתי מעט כדי להאריך את העונג שלה, לגרום לה להשתגע, להתחנן, להיות נואשת לרגע שאאפשר לה להתפוצץ סוף סוף.
היא לא יכלה לעמוד בזה יותר, והחלה לצרוח את שמי, בכוונה שיישמע עד לסלון: "כן, כן! אל תפסיק! אלוהים, אתה הולך לגרום לי להשפריץ! אף פעם לא הרגשתי ככה! אל תעז להפסיק!"
ידיה נתפסו בשערי בכוח פראי, ציפורניה שורטות את כתפיי, אוחזת בי נואשות. האצבעות שלי, עדיין בתוכה, נעו עכשיו מהר יותר, עמוק יותר, בתנועות מדויקות ונחרצות, מתמקדות בדיוק בנקודה הפנימית הרגישה הזו שמעולם לא הצליחו להגיע אליה קודם. הרגשתי בבירור את השרירים הפנימיים שלה מתכווצים סביב אצבעותיי בעוצמה גוברת, עד שהגוף שלה נדרך כולו במתח בלתי נסבל, והיא החלה לרעוד בחוסר שליטה.
"אני גומרת, אלוהים, אני משפריצה!" היא צרחה, מתפתלת ומפרפרת תחתיי בעונג פראי ובלתי מרוסן. גל אדיר של רטיבות חמימה פרץ ממנה בבת אחת, זולג על ידיי, מרטיב את פניי, את הבגדים שלי, את הרצפה. היא המשיכה לצרוח בקול רם, פראית ונטולת עכבות, חוזרת שוב ושוב: "אתה מדהים, אתה מושלם! גרמת לי להשפריץ בפעם הראשונה בחיים שלי!"
היא הקפידה לדבר חזק מספיק כדי שהקטנה שלי בסלון תשמע בבירור, תדע בדיוק מה היא העניקה לה במתנה, ותבער מקנאה ומהתרגשות אסורה ומטלטלת כאחד.
התפשטתי באיטיות מחושבת, והיא הביטה בי במבט מהופנט, עיניה נפערו בתדהמה כשראתה את הזין שלי עומד זקור, עבה, קשה וגדול בהרבה ממה שציפתה. היא לחשה בקול צרוד ומלא תדהמה, "אלוהים, הוא אפילו גדול יותר ממה שהקטנה שלך תיארה לי..."
כאילו משהו עמוק ובלתי נשלט בתוכה השתלט עליה לחלוטין, טלי התקרבה במהירות, פיה נפער מאליו, והזין שלי החליק פנימה בין השפתיים הקטנות, המלאות והוורודות שלה. הפה שלה היה חם, רטוב, תמים וקטן מכדי להכיל אותי במלואי, אבל היא ניסתה נואשות, מתאמצת לקחת אותו עמוק יותר ויותר, עד שהרגשתי את קצה הזין שלי נוגע בחלק האחורי של גרונה. הרוק החם והסמיך שלה ניגר מפיה, זולג על הזין שלי, על סנטרה, נוטף מטה על שדיה העירומים, מגביר עוד יותר את החרמנות הבלתי נשלטת שהשתלטה על שנינו.
יכולתי לשמוע מהסלון את הקטנה שלי משתנקת מכאב ומקנאה נוראית, אבל טלי רק הגבירה, מתחננת בקול מתריס, נחושה להבעיר עוד יותר את הקנאה של חברתה הטובה: "תיקח אותי כמו שאתה לוקח אותה! תכאיב לי, תסמן אותי! אני רוצה לחזור אליה מלאה בסימנים שלך!"
לרגע אחד, בתוך כל הטירוף, נעצרתי. תהיתי לעצמי אם הלכנו רחוק מדי, אם הכאב של הקטנה שלי אולי גדול יותר משנינו. חשבתי על ההבטחה שנתתי לה, והזכרתי לעצמי שהלילה הזה הוא חד־פעמי, מתנה שהיא עצמה ביקשה לתת. התחושה של האחריות הזו גרמה לי להיות רגיש עוד יותר לכל ניואנס, לכל תגובה, מבטיח לעצמי שאשמור על הגבולות – שלה, של טלי, ושלי.
אבל טלי לא נתנה לי להתחבט יותר מדי. היא המשיכה להתגרות בי, דוחקת בי, מתחננת ומבעירה אותי בתשוקה פראית ובלתי נשלטת. הרגשתי איך השליטה העצמית שלי נסדקת סופית. תפסתי אותה בכוח בזרועותיי, הבטתי ישר לתוך עיניה, קולי צרוד ותקיף:
"זה מה שאת רוצה, טלי? את רוצה שאראה לך בדיוק איך אני מזיין אותה? בסדר גמור, אני הולך לזיין לך את הצורה כמו שאף אחד אחר לא זיין אותך."
בלי לחכות לתשובה, השלכתי אותה בעוצמה על המיטה, גופה הקטן מקפץ על המזרן מעוצמת הנפילה. היא הביטה בי בעיניים נפערות, תערובת של פחד מתוק והתרגשות בלתי נשלטת, כשהתקרבתי אליה שוב.
לפני שחדרתי אליה, לקחתי את הזמן להתענג על המשחק המקדים שהטריף את שנינו. העברתי את ראש הזין שלי לאורך השפתיים החלקות, הרטובות והנפוחות שלה, עולה ויורד באיטיות מכוונת, גורם לה להתחנן, להתפתל, ולנסות לדחוף את האגן שלה לעברי כדי שאכנס כבר לתוכה. הייתי נחוש למתוח את הגבולות שלה עוד קצת לפני שארשה לה להרגיש אותי במלואי. בכל פעם שהתקרבתי לפתח הכוס הלוהט שלה, שהיה כבר כל כך מוכן לקבל אותי, נסוגתי מעט, מחייך חיוך אכזרי ומלא שליטה כשהיא מייבבת מתחתי בתסכול מתוק:
"בבקשה, תיכנס כבר, אני לא יכולה יותר!"
ואז, כשהרגשתי אותה על סף הטירוף, תפסתי בחוזקה במותניה, ציפורניי מותירות סימנים אדומים וברורים על עורה הרך, ונכנסתי אליה בבת אחת, חזק, עמוק וחסר מעצורים. הרגשתי את הכוס הצר שלה נמתח סביבי, מתהדק, חם ורטוב כל כך, מקבל אותי לעומקו בפראות. היא צרחה מהפתעה ומהעונג החד והכואב של החדירה הפתאומית, גופה התקמר ונלחץ כלפיי כאילו היא מנסה לשאוב אותי עמוק יותר לתוכה. התחלתי לנוע בתוכה בתנועות ארוכות, חדות ואכזריות, כל חדירה משאירה עליה טביעות נוספות של תשוקה פראית.
ככל שהתגברה העוצמה של הזיונים שלי, כך גברו הצרחות שלה, צורבת בכוונה את האוויר כדי להעצים את הקנאה של הקטנה שלי שישבה בסלון. היא זעקה את שמי בקול גבוה ומלא עונג בלתי נשלט, צועקת בכוונה ובפרובוקטיביות מתוקה, "הוא שלי עכשיו, את שומעת? הוא שלי עכשיו, את שומעת אותי? הוא שלי ורק שלי!"
פתאום הרגשתי את הפה שלה נצמד לעורי, מנסה בכל כוחה להחניק את הגניחות והצרחות שיצאו ממנה ללא שליטה. שפתיה ושיניה הקטנות ננעצו בי בעוצמה, קודם בכתף ואז בצוואר, נשיכות חדות ופראיות שהשאירו בי סימנים כואבים ומתוקים של תשוקה בלתי נשלטת. ובשנייה ההיא, בדיוק כשהפה שלה נסגר עליי בעוצמה הזו, התמכרתי אליו לחלוטין, לתחושה של שיניה הננעצות בי, ללשון שלה שהחליקה בעדינות בין נשיכה לנשיכה, ולחום הלח והאינטימי הזה שסימן אותי כשייך לה באופן סופי ומוחלט.
המילים שלה יצאו מפיה בצרחות של אקסטזה, גורמות לי להרגיש אותה מתהדקת סביבי בכיווצים חזקים, בלתי נשלטים, עד שהרגשתי אותה מתפוצצת מתחתי באורגזמה פראית ומסחררת, ואני ממשיך לזיין אותה בכוח, מעניק לה בדיוק את הטירוף שעליו חלמה.
הרגשתי צורך חייתי להשתלט עליה עוד יותר. תפסתי את התחת המושלם שלה בשתי ידיי, לוחץ עליו חזק, מרים אותו מעט באוויר ומתחיל לכוון את עצמי לפתח הצר והאסור שלה. היא נדרכה פתאום מתחתיי, פניה סמוקות ומבוהלות, עיניה מתמלאות חשש מתוק, ולחשה לי בקול קטן, כמעט מתחנן: "לא, אני מפחדת, בבקשה לא שם... רק תישאר מעליי. אני רוצה להרגיש אותך קרוב, אבל בלי לחדור."
הרכות הפתאומית שלה נגעה בי עמוק, והענקתי לה בדיוק את מה שביקשה. השכבתי אותה על הבטן בעדינות, נשכבתי עליה עם כל כובד משקלי, הזין הקשה שלי נח בין פלחי התחת החלקים שלה, מתחכך באיטיות מכוונת, ללא חדירה. נשכתי את ישבנה בעדינות אכזרית, משאיר סימן קטן ואדום על העור הרך שלה, והיא גנחה בהנאה עמוקה. המשכתי לנשוך אותה במעלה גבה, נותן לה מדי פעם ספאנקים קטנים וחדים שהרעידו את כל גופה, והיא מלמלה בקול רועד ומתוק, "כן... עוד... בבקשה תמשיך... אני צריכה להרגיש אותך."
עטפתי אותה בגופי, ידי מחליקות על עורה החם והסמוק, לוחש לה באוזן ברכות מרגיעה: "אני כאן, טלי, את מוגנת איתי. אף אחד לא יעשה לך שום דבר שאת לא רוצה."
היא נאנחה בהקלה מתוקה, נצמדת אליי חזק יותר, מאפשרת לי להרגיש את פעימות הלב שלה מאטות ונרגעות, מתמסרת לתחושת הביטחון העמוק שנתתי לה, כשהיא עדיין יודעת היטב שהקטנה שלי שומעת הכול מהסלון, ודמיינתי את הקנאה והחרטה שממלאות אותה כעת.
היא התהפכה, הביטה בי בעיניים נוצצות, חיוך שובב מתפשט על שפתיה המלאות והרטובות. היא תפסה את פניי בשתי ידיה, מקרבת אותי אליה, ולחשה בקול מתפנק ומגרה, "אני רוצה להרגיש אותך גומר עליי, אני רוצה לראות אותך מאבד שליטה בגללי, שהקטנה שלך תדע בדיוק מה קורה כאן עכשיו."
חיוך מסוכן ונרגש עלה על פניי, ובלי להסס התיישבתי על ברכיי מעליה, לופת את הזין הקשה שלי ביד אחת, מתחיל לאונן בקצב מהיר ומכוון, מרגיש את העונג מתגבר ומתפרץ בי. העיניים שלה היו נעוצות בי בציפייה מוחלטת, שדיה עולים ויורדים במהירות, פטמותיה זקורות, מתחננות.
הנשימות שלי הואצו, הרגשתי את נקודת האל-חזור מתקרבת, וכשהעונג התפוצץ בי, גנחתי בקול חייתי, מרגיש את הזרמים החמים של הזרע שלי פורצים ממני, ניתזים בעוצמה אדירה, נוחתים על הבטן החטובה שלה, מרטיבים את העור החלק, ממשיכים אל שדיה העגולים והיפהפיים, מציירים פסים עבים ולבנים על עורה הסמוק. כל סילון הוציא ממנה אנחה חדשה, מתענגת על התחושה החמה של הסימון האולטימטיבי שלי, יודעת היטב שהקטנה שלי שומעת הכול, שהקנאה שלה בוערת עכשיו ללא שליטה.
טלי חייכה אליי חיוך מלא ניצחון, אצבעותיה משחקות באיטיות עם השפיך שלי, מורחת אותו על בטנה, על שדיה, מתגרה בכוונה בקול רם מספיק כדי להישמע מעבר לדלת: "עכשיו אני באמת שלך."
3. גבולות חדשים של אינטימיות: משחקי שליטה תחת המים
בסוף נכנסנו למקלחת יחד, מתחת לזרם מים חמים שהחל לשטוף את הזיעה והסימנים של הטירוף שחווינו יחד. טלי הצמידה את גופה העירום והחלק אליי, מותשת, רכה ומאושרת, מניחה את ראשה בעדינות על חזי. היא נשאה אליי מבט ביישני ומסוקרן, ובקול מתוק, כמעט מבויש, לחשה לי: "שמעתי מהקטנה שלך שאתם אוהבים לשחק בפיפי. האמת שזה הדליק אותי מאוד, אבל לא העזתי להגיד לה. אפשר שגם אנחנו ננסה?"
חיוך מרוצה ונרגש עלה על שפתיי, והרגשתי מיד את הזין שלי מתעורר מחדש, מתקשה תחת מגע עורה החם והחלק. לקחתי את ידה בעדינות, מושך אותה איתי אל מרכז המקלחת, תחת זרם המים החמים ששטפו את שנינו, ממסכים את כל מה שמחוץ לבועה הקטנה והפרטית שיצרנו. "אני אלמד אותך בדיוק איך לעשות את זה," לחשתי לה ברוך, מנשק את מצחה לאט, שפתיי נחות שם רגע אחד ארוך, מלא בהבטחה אינטימית, לפני שהבטתי לתוך עיניה בחיוך מרגיע.
היא התייצבה מעליי בהיסוס מתוק, גופה הקטן והעירום עומד ברגליים מעט רועדות. ידי החליקו באיטיות עדינה לאורך ירכיה, אצבעותיי חוקרות ומלטפות את עורה החלק כמשי, מרגיעות כל חשש שעוד נותר בה. נגעתי בין רגליה בזהירות וברכות, מרגיש איך השרירים המתוחים שלה נמסים תחת ידיי, עד שראיתי אותה לוקחת נשימה עמוקה, עוצמת את עיניה, מתמסרת אליי סופית.
ואז הרגשתי את הזרם החמים והעדין מתחיל לזלוג ממנה לאט, מהוסס בהתחלה ואז גובר בביטחון, יורד בעדינות על חזי ובטני, מרטיב אותי בתחושה אינטימית להפליא, עמוקה ומסעירה. טלי פקחה עיניים, מבטה מלא הערצה ותמימות מתוקה, לחייה מאדימות ממבוכה אך עיניה נוצצות בהתרגשות, מתענגת בגלוי על התחושה האסורה והחדשה שחלקנו יחד באותו רגע פרטי כל כך. היא נשכה את שפתיה קלות, צוחקת בצחקוק מבויש ויפהפה, מבינה שברגע הזה חצתה עוד גבול, ונהנית מההרגשה המשכרת של האמון והאינטימיות המוחלטת שהייתה בינינו.
כשהזרם שלה פסק לבסוף, החלפנו תפקידים. אחזתי במותניה העדינות והובלתי אותה אל מתחתיי, והיא הרימה אליי מבט מלא סקרנות, שפתיה נפשקות לאט בציפייה עדינה ומרטיטה. ליטפתי את פניה ברכות אינסופית, מבטי לא מש ממנה, ואז שחררתי באיטיות מכוונת זרם חזק וחם, שזלג בעדינות על גופה, מסמן אותה בתחושת שייכות עמוקה. ראיתי אותה נרעדת קלות מהתחושה החדשה הזו, עיניה נעצמות ומתענגות, מאפשרת לזרם החמים לזלוג על שדיה המושלמים, לגלוש במורד בטנה החלקה, ומשם אל ירכיה העדינות, מותיר סימנים חמימים בכל פינה אינטימית של גופה.
היא התנשמה בכבדות, קולה רועד מעט בהתרגשות מבוישת אך משוחררת, ממלמלת בחיוך ביישני וקסום: "זה מוזר כל כך, אבל זה גם כל כך טוב ומחרמן... אני לא מאמינה כמה שזה מקרב אותנו, כמה זה מרגיש נכון."
חייכתי אליה ברוך אינסופי, מנשק שוב את מצחה, ומרגיש בליבי את הקרבה החדשה והמסעירה שנרקמה בינינו, תחושה עמוקה ומרגשת של אינטימיות ואמון מוחלט, שהלכה והתעצמה תחת זרם המים החמים שעוד המשיך לזרום סביבנו.
4. רגע אחרון של אינטימיות: בין רוך, אשמה ופרידה קשה
כשיצאנו מהמקלחת, עטפתי אותה במגבת גדולה, חמימה ורכה, לוחש לה מילים מתוקות של הרגעה והערצה, מרגיש איך היא נמסה לתוך זרועותיי, מתמסרת אליי מחדש באינטימיות עמוקה ושלווה. לקחתי אותה למיטה, והנחתי אותה בזהירות ובעדינות, כאילו היא עשויה מזכוכית עדינה. נשכבתי לצדה, מושך אותה לתוך החיבוק שלי, גופה העירום נצמד אליי בחום מתוק ומנחם. ידי החליקה באיטיות וברוך אינסופי על גבה, משרטטת בעדינות מעגלים קטנים, מרגיעה כל שריר בגופה, מודה לה במגע על האמון וההתמסרות הטוטאלית שלה אליי.
היא הניחה את ראשה בעדינות וברוך אינסופי על החזה שלי, אוזנה צמודה לעורי, מקשיבה לפעימות הלב שלי שנרגעו לאיטן. היא עצמה את עיניה לאט, מתמסרת לחלוטין לתחושת השלווה והחמימות שהקיפה אותנו כמו בועה שקטה ומוגנת. נשימותיה הפכו עמוקות, שלוות, והיא לחשה לי בקול קטן, כמעט ילדותי, עמוס בתמימות וברגש עמוק וכנה:
"הלוואי שהייתי יכולה להירדם ככה, בדיוק ככה, איתך. הלוואי שהיית נשאר איתי עד הבוקר, רק מחבק אותי ככה ולא משחרר. תחזיק אותי קצת יותר חזק, בבקשה, תעטוף אותי לגמרי. אני רוצה להרגיש אותך עוד כמה דקות לפני שהכול נגמר."
קולה רעד קלות כשהוסיפה בשקט, כמעט בלתי נשמע, "תודה על הלילה הזה, הוא היה הרבה יותר מכל מה שהעזתי לדמיין. תודה שגרמת לי להרגיש שאני שייכת לך, אפילו אם זה רק לשעה. אני לעולם לא אשכח את זה."
הרגשתי איך הלב שלי מתכווץ מעט לשמע המילים שלה, מתרכך מרגש ואמפתיה עמוקה. עטפתי אותה בזרועותיי חזק יותר, נושק למצחה נשיקה עדינה ומרגיעה, לוחש לה בחזרה בקול שקט ומנחם:
"את מדהימה, תינוקת שלי," נפלטו המילים מפי בטבעיות מוחלטת, וכשהבנתי מה אמרתי כבר היה מאוחר מדי. טלי הרימה אליי עיניים רטובות ונוצצות, מבטה מלא ברגש חשוף ופגיעות מתוקה. "באמת?" לחשה, קולה קטן ורועד, מלא תקווה והשתוקקות עמוקה. "אני אהיה עכשיו התינוקת שלך?" לא הצלחתי לענות לה, הגרון שלי התהדק מרוב רגשות סותרים. במקום זאת עטפתי אותה חזק בזרועותיי, מצמיד אותה לליבי, ולחשתי לה ברוך אינסופי, "את דבר מושלם. כל כך גאה בך שהצלחת להתמסר ולסמוך עליי ככה. לעולם לא אשכח את הלילה הזה ואת מה שחווינו יחד. את ילדה מתוקה ואמיתית, וראויה לכל הטוב שבעולם."
היא נאנחה שוב בשלווה, מתכרבלת עמוק יותר לתוך החיבוק שלי, מחייכת חיוך עדין ומרגיע, מתיקותה ותמימותה כמעט שוברים אותי מבפנים. ידעתי שאני צריך כבר לקום ולצאת אל הקטנה שלי, שידעתי היטב כמה היא פצועה כרגע ומחכה לי בחוץ, זקוקה לי יותר מתמיד. אך הרגשתי שאני לא מסוגל לנתק את עצמי עדיין מטלי, משהו בי נקשר אליה בעוצמה בלתי צפויה, ואפשרתי לעצמי להישאר כך עוד כמה דקות, מנחם את עצמי שזה בסדר, שזה זמני, שאני רק רוצה להרגיע אותה עוד קצת לפני שאעזוב.
הבטתי בפניה הרגועות, התמימות והשלוות כל כך, נשימתה האיטית והעמוקה משתלבת בשלי, וחשתי את עצמי לכוד בין שתי נשים שכל אחת מהן זקוקה לי בדרכה שלה, כל אחת מושכת בי לכיוון אחר בעוצמה כזו שכמעט וקרעה אותי מבפנים. ידעתי שלעולם לא אשכח את הרגע הזה, בו שתיהן היו שלי, כל אחת באופן הכי עמוק, אינטימי וכואב שאפשר לדמיין.
בעודי שקוע במחשבות המערבולתיות האלה, ידי מצאה את דרכה מעצמה אל שפתיה הרכות של טלי. אצבעותיי טיילו עליהן בעדינות, ליטפו אותן לאט בחושניות מכוונת, כמעט בלתי נשלטת. השפתיים האלה היו חמות כל כך, קטיפתיות בצורה לא מציאותית, גורמות לי לאבד את עצמי בשבריר שנייה. ידעתי כבר אז, באופן מוחלט, שאני מכור למגע שלהן, ללשון הרכה שלה, לטעם המתוק והחמים של הפה שלה, תחושה שאי אפשר להיגמל ממנה לעולם.
היא פקחה את עיניה לאט, כאילו מתעוררת מחלום עמוק, ושלחה אליי מבט ממזרי ושובב, חיוך קטן וזוהר עולה על שפתיה הוורודות והמלאות.
"הקטנה שלך סיפרה לי שאתה אוהב נשיכות," היא לחשה בקול נמוך ומתוק, חיוך שובב ופרובוקטיבי עלה על שפתיה, וצחקוק קליל נפלט מפיה, ממיס את ההיסוסים האחרונים שלי ומצית בתוכי להבה של עונג מסחרר. עוד לפני שהספקתי להגיב, הרגשתי את השיניים הקטנות שלה נסגרות בעדינות שובבה על אצבעותיי, נוגסות בי ברוך מעורב בסקרנות ילדותית כמעט, לשונה החמימה מחליקה עליהן, מותירה אותן רטובות, חמות ומעוררות.
"תנשכי אותי חזק יותר," לחשתי לה בקול צרוד, עמוק, רווי בתאווה ובציפייה בלתי נשלטת, עיניי נעוצות עמוק בעיניה, מכוונות אותה בביטחון ברור, "אל תפחדי להכאיב לי. אני רוצה להרגיש אותך ככה."
טלי הביטה בי לשנייה של השתאות מתוקה, עיניה מתרחבות בהתרגשות, ואז, כאילו מצאה בתוכה אומץ חדש, סגרה את פיה על אצבעותיי בנחישות עמוקה יותר. הכאב החד והפתאומי התמזג מיד עם העונג, שולח זרמים קטנים של חשמל מתוק לאורך כל גופי, גורם לזין שלי להתקשות במהירות מכאיבה כמעט. הנשימה שלי נעשתה עמוקה יותר, כבדה יותר, מרגיש את התשוקה העזה משתלטת עליי ללא שליטה. היא הביטה בי בגאווה קטנה, זוהרת בהצלחה הילדותית שלה, חיוך מנצח וזדוני עולה על שפתיה.
העברתי את ידי לאט וברוך אל שערה הארוך והרך, מנחה את ראשה בעדינות מכוונת אל צווארי החשוף. היא הבינה מיד מה רציתי, פיה נפתח ברכות מתגרה, סוגר בזהירות מתוקה על עורי. הנשיכות הראשונות היו רכות, כמעט מהוססות, אך התחושה החמימה של נשימותיה, יחד עם הלשון הרטובה שלה שהשאירה עליי שובלים של רוק חם ומגרה, רק הגבירו את ההתרגשות הפראית שהחלה להשתולל בי בעוצמה ממכרת.
הידקתי את אחיזתי בשערה, מנחה אותה ברכות אך בנחישות, והיא נענתה לי בצייתנות מתוקה, מחזקת את הנשיכה בדיוק כמו שרציתי. הכאב העמוק והחד שנוצר היה מתוק להפליא, משאיר על עורי סימן אדום וברור של התמסרות מוחלטת. בתגובה אינסטינקטיבית, ידי השנייה גלשה אל הטוסיק העסיסי שלה, אצבעותיי חופרות בו בעדינות מחוספסת, מותירות עליה סימנים של עונג ושליטה. הרגשתי איך הגוף הקטן והחם שלה נלחץ חזק יותר אליי, ירכיה מתהדקות על ירכיי, השדיים המושלמים שלה נמחצים כנגד חזי, הפטמות שלה נוקשות כמו יהלומים קטנים, חודרות אליי בעוצמה כמעט מכאיבה.
"עוד," הנחיתי אותה שוב בלחישה עמוקה ומלאת ביטחון, מוביל את פיה באיטיות מכוונת אל עבר עצם הבריח שלי. היא נשקה תחילה לעורי, מניחה עליו נשיקות עדינות, מותירה אחריה שבילי רוק חמים ורטובים שהגבירו את הרטט בגופי. ואז, באומץ נועז יותר, נשכה אותי שוב, הפעם בעוצמה עמוקה וחזקה יותר, בדיוק כמו שהדרכתי אותה. התחושה הייתה מסחררת, כמעט בלתי נסבלת בעוצמתה, כל נשיכה שלה הופכת אותי למכור עוד יותר למגע פיה.
כשידי עדיין אוחזת בעדינות בשערה, הדרכתי אותה ברוך להמשיך במורד גופי, והיא צייתה ללא היסוס, נושקת, נושכת, מותירה סימנים אדומים ולחים על עורי, מזכירים לי בצורה הכי מוחשית שיש עד כמה היא כבר כבשה אותי ללא התנגדות. קולותיה המתוקים, הצחקוקים הקטנים והאנחות החרישיות שנפלטו מפיה תוך כדי הנשיכות, מילאו את האוויר סביבנו בצלילים שהטריפו את דעתי, הפכו את כל החוויה הזאת לבלתי נשכחת.
אצבעותיי נעו כעת על גבה, מלטפות אותה בעוצמה רכה, מושכות אותה אליי חזק יותר, מאפשרות לי להרגיש כל קימור עדין בגופה המתמסר. הטוסיק שלה היה כל כך חם, חלק ועסיסי תחת מגע ידי, שלא יכולתי שלא ללחוץ אותו חזק יותר, ללוש אותו כמעט באכזריות מתוקה, מותיר עליה עוד ועוד סימנים של שייכות.
השפתיים שלה המשיכו במסען האיטי והחושני, כל נשיכה חדשה הוציאה ממני אנחה עמוקה יותר, קולנית יותר, גורמת לה להרים את עיניה אליי מדי פעם בגאווה ממזרית, כאילו נהנית מהכוח החדש הזה שמצאה בעצמה. התחושה של הגוף הקטן והחמים שלה נצמד אליי, מתהדק סביבי בצורה כמעט מושלמת, הייתה מסחררת לגמרי, והייתי בטוח כבר באותו רגע שלעולם לא אוכל לשכוח אותה או את התחושה המדהימה הזאת, שהשאירה עליי חותם עמוק, מוחשי ובלתי נמחה.
בשלב מסוים, הפכתי את התפקידים בעדינות נחושה, אוחז בראשה ומוביל את עצמי אל שפתיה המושלמות, לוכד אותן בנשיקה עמוקה וחושנית, טועם את המתיקות המדהימה של פיה. משם התחלתי את המסע שלי על גופה, מנחה אותה ברכות אל המיטה ומניח אותה בזהירות אין-סופית. ליטפתי אותה באיטיות ארוכה, מרגיש את עורה העדין נמס תחת אצבעותיי, ואז הנחתי את פי על צווארה, שפתיי חוקרות אותה, הלשון שלי מותירה אחריה שבילים חמים ורטובים. התחלתי לנשוך אותה בזהירות, נשיכה ראשונה מהוססת בדיוק בנקודה הרגישה מאחורי אוזנה. היא נאנחה אנחה קטנה ומתוקה, ראשה נזרק קלות לאחור מרוב עונג, והגוף שלה נצמד אליי באינסטינקט.
"את אוהבת את זה ככה?" לחשתי לה לאוזן, והיא הנהנה נמרצות, גופה רועד מהתרגשות מתוקה.
המשכתי במסע שלי לאורך גופה, כל נשיכה חזקה וברורה יותר, משאירה על עורה העדין סימנים אדומים קטנים, זיכרונות של רגעי האינטימיות העמוקה שחלקנו. עצם הבריח שלה קיבלה נשיכה עמוקה ומדויקת, והיא גנחה בהנאה, אצבעותיה נתפסות בשערי ומעודדות אותי להמשיך. השארתי שביל חם של נשיקות ונשיכות עדינות לאורך הכתפיים שלה, משאיר עליהן סימנים קטנים של התמסרות מוחלטת.
טלי התחככה בי עם גופה כולו, הירכיים שלה נלחצות אליי, השדיים המלאים שלה מעוכים ברכות לחזה שלי, פטמותיה מתקשות כנגד עורי. כל תנועה שלה הייתה אינטימית כל כך, חושנית ומדויקת, שהרגשתי את עצמי שוקע עמוק לתוך ההתמכרות החדשה שלי אליה.
"אני רוצה לסמן אותך בכל מקום," לחשתי לה ברוך ובביטחון, והיא נשכה את שפתה התחתונה, עיניה נוצצות ומלאות ציפייה.
המשכתי אל שדיה, מנחה אותה בעדינות עם ידי ופי, סוגר את שפתיי סביב הפטמה הזקורה והרגישה שלה, ולוחץ עליה בעדינות, משלב את הלשון שלי בתנועות איטיות ורטובות. ואז, בהדרגתיות מכוונת, נשכתי קלות, מעמיק בהדרגה עד שנאנקה בקול מתוק ומלא עונג, גופה מתפתל תחתי בחוסר שליטה.
"טוב ככה?" שאלתי אותה ברכות, מחפש אישור במבטה. היא הנהנה בהתלהבות, קולה שבור מהתרגשות: "עוד, בבקשה, תמשיך."
השארתי עליה סימנים מדויקים של נשיכות לאורך כל החזה שלה, כל אחת מהן מותירה אחריה עקבות לחים של רוק חם, שהבהיקו על עורה החלק והסמוק. כל נשיכה הוציאה ממנה אנחה חדשה, עדינה ומתוקה, כל אחת מהן הפכה לחותמת של הרגעים האינטימיים והממכרים האלה בינינו.
הפה שלה המשיך להיות ההתמכרות הכי גדולה שלי, המגע שלה הפך לסם שאין לו תחליף, ידעתי שאף פעם לא אוכל להיגמל מהרוך ומהחום האינסופי שהעניקה לי ברגעים האלה. ידעתי שהפה שלה, הלשון, השפתיים, הרוק החם, והנשיכות המתוקות האלה, יהפכו לזיכרון בלתי נשכח – משהו שיישאר איתי לתמיד, צרוב עמוק בנפש ובגוף, מסמן את טלי כחוויה שאף פעם לא אוכל לשכוח או להפסיק לרצות שוב ושוב. התקרבתי אליה מעט, לוחש לה בקול צרוד ומלא כנות, "את יודעת שהפה שלך מושלם בעיניי? התמכרתי אליו לגמרי, אני לא יודע איך אצליח להיגמל ממנו עכשיו." עיניה התרחבו מהתרגשות אמיתית, חיוך מתוק עלה על שפתיה, והיא לחשה לי ברוך עמוק ומרגיע, "הוא יחכה לך תמיד, מתי שרק תרצה." ואז, כאילו להמחיש את ההבטחה שלה, הצמידה את שפתיה לשלי בנשיקה ארוכה, עמוקה ואיטית, כזו שאף אחד מאיתנו לא רצה להפסיק. הרגשתי את הלשון הרכה שלה מתערבבת בשלי, ממיסה כל ספק שאולי נותר בי, מבהירה לי באופן מוחלט שהפה הזה הוא אכן סם ממכר. אצבעותיי ליטפו לאט ובעדינות כמעט דתית את שפתיה, את השיניים הקטנות והחדות שהשאירו בי סימנים שלא רציתי שיימחקו לעולם, מתענג בידיעה הכואבת והמתוקה שייתכן מאוד שזוהי הפעם האחרונה שבה אתמסר למגע הממכר הזה.
אבל בתוך כל הטירוף הזה, פתאום הכתה בי המציאות, כשהבנתי שהקטנה שלי עדיין יושבת בסלון, ממתינה לי בפחד וכאב לב עצום. תחושת האחריות שלי כלפיה גברה בחדות על התאווה הרגעית, והייתי חייב להכריח את עצמי לעצור.
למרות הרצון הבלתי נשלט להישאר עם טלי עוד רגע, ניתקתי את עצמי ממנה בכוח כמעט בלתי אפשרי, קמתי באיטיות, מחבק אותה חזק בחום ובאהבה אחרונים, מנשק את מצחה ומבטיח לה ללא מילים שזה לא באמת סוף, אלא התחלה של משהו שאולי עוד יכאב לשנינו בעתיד.
"אני חייב ללכת אליה עכשיו," לחשתי ברוך, מבטי מלא התנצלות אך נחוש. היא הנהנה בהבנה מלאה אך שבורה מעט, עיניה נוצצות, מלאות געגוע וכמיהה כנה, כאילו כבר מתגעגעת למגע שלי.
"אני יודעת," לחשה לי בשקט, כמעט בלתי נשמע, "אבל תזכור שהערב הזה תמיד יהיה שלנו, ורק שלנו."
לרגע ארוך ומלא כאב, ישבנו בשתיקה, גופי עדיין דבוק לשלה, ליבי כבד מהידיעה שהרגע הזה עומד להסתיים. ואז, בטבעיות כמעט בלתי נשלטת, היא הסתובבה בעדינות, מתיישבת עם גבה אליי. שערה החלק והארוך נשפך על חזי כמו מפל רך וחמים, והרגשתי את גופה הרועד נצמד אליי לאחור, כאילו לא מסוגלת להיפרד ממני באמת.
ידיי מצאו את דרכן סביבה, עוטפות את גופה הקטן והעירום ברוך מגונן, חזק מספיק כדי שתבין שלרגע הזה לפחות, אני עדיין כאן, עדיין שלה. נשמתי את ריח השיער שלה, שאפתי אותו עמוק לתוכי, מתמכר עד כאב למתיקות האינטימית הזאת שלה, יודע שלעולם לא אוכל לשכוח אותה באמת.
"אני רוצה להרגיש אותך רק עוד פעם אחת," לחשה לפתע בקול קטן, כמעט מתחנן, "לפני שאתה הולך אליה, בבקשה... אני צריכה את זה."
הנשימה שלי נעתקה לרגע. הייתי קרוע בין הרצון האדיר להעניק לה את הבקשה הזאת, לבין ההכרה החדה, הברורה כל כך, שאני חייב כבר ללכת. אבל כשהיא אחזה בידי ברוך, מניחה אותה בעדינות, בכוונה ברורה, בין רגליה החמימות והרטובות, לא יכולתי יותר להתנגד לה.
אצבעותיי החליקו לתוכה באיטיות, תנועות עדינות, מכוונות היטב, והיא התיישבה עוד קצת אחורה, מהדקת את גופה כנגד גופי. נשימותיה הפכו רכות ועמוקות, קולה מלא מתיקות שובת לב, כאילו יודעת שהיא גונבת רגע אחרון ויקר להפליא.
"אתה מרגיש כל כך טוב," לחשה ברעד, "אני לא רוצה שתלך ממני עדיין."
הזין שלי עמד שוב בעוצמה כמעט בלתי נשלטת, קשה, פועם בתסכול מתוק ואכזרי, כשאני יודע שאני לא יכול, אסור לי, להמשיך איתה יותר מכך. ועדיין, נכנעתי לתחושה המשכרת של הרגע הזה, ממשיך לנשום את שערה, את ריחה המתוק והנקי, ממשיך להרגיש את חום גופה מחבק אותי בצורה מושלמת, כמו הדבר הטבעי ביותר בעולם.
ידי המשיכה לנוע בתוכה בעדינות מדויקת, והיא נאנחה, ראש מתרפק אחורה על כתפי, קולה שבור ומתמסר, אנחות קטנות מתוקות, כמעט ילדותיות, נפלטות ממנה בקצב של התנועות שלי. ידעתי בדיוק מתי היא התקרבה, נשימתה הפכה עמוקה ומהירה יותר, וחשתי איך גופה הקטן מתקמר נגדי, מתהדק ונצמד אליי כמו מפחד שתיעלם לו התחושה הזאת.
"תגמרי בשבילי," לחשתי לה באוזן ברוך אינסופי, והיא הנהנה בשתיקה מתוקה, גופה מתמסר לגמרי למילים שלי, נותן להן להוביל אותה אל שיא עמוק, איטי, ועדין להפליא. כשהיא התפוצצה סופית, היא רעדה בין זרועותיי, נושכת את שפתיה בעונג כמעט ביישני, נשימותיה מתערבבות עם נשימותיי, ולוחשת שוב ושוב כמו מנטרה עדינה, שובת לב ועצובה בו זמנית:
"אני לא רוצה שתלך... אני לא רוצה שזה ייגמר."
המשכתי להחזיק אותה בזרועותיי חזק ככל שיכולתי, מנשק בעדינות את צווארה, נותן לעצמי עוד דקה אחת אחרונה, ארוכה ומתוקה עד כאב, של התמכרות מוחלטת למגע, לריח, לטעם שלה. ידעתי שבקרוב מאוד אהיה חייב לקום ולצאת אל הקטנה שלי, שזקוקה לי כל כך, אך הרגע הזה עם טלי, כל כך יפה, עצוב ומתוק, נצרב בי עמוק יותר מכל זיכרון אחר מהערב המטלטל הזה.
רגע לפני שקמתי, לחשתי לה בקול רועד מעט מרגש, כמעט בהבטחה שידעתי שאולי לא אוכל לקיים:
"את תהיי חלק ממני תמיד, טלי. לא משנה מה יקרה, תמיד אזכור את הרגע הזה."
היא הנהנה בשתיקה, מסתובבת אליי בחזרה, עיניה מלאות דמעות קטנות של געגוע עתידי, ואז לחשה ברוך אינסופי, נוגעת בפניי בפעם האחרונה לערב זה:
"גם אני, לנצח."
נישקתי את מצחה של טלי נשיקה ארוכה, עדינה ומלאת רוך, כאילו ביקשתי להשאיר עליה חותם אחרון של חום והגנה. ראיתי את עיניה נעצמות לאט, מתמסרות לתחושת השפתיים שלי שנחו שם, כמו מבקשת להאריך את הרגע הזה עוד קצת. כשהתנתקתי ממנה לבסוף, עטפתי אותה בעדינות בשמיכה רכה, עוטף את הגוף העדין והעירום שלה כמו תינוקת קטנה שזקוקה להגנה ולחום. ראיתי אותה מתכרבלת בתוך השמיכה ברכות מתוקה, חיוך זעיר ומאושר עדיין על שפתיה, ונשמתי עמוקות, חש כאילו הלב שלי כמעט מתפוצץ מרוב אהבה וכאב בעת ובעונה אחת. כשעמדתי כבר לצאת, הבחנתי לפתע בדמעות הראשונות שהחלו לזלוג מעיניה העצומות, נעות באיטיות בלתי נמנעת על לחייה החמות. הלב שלי נקרע באותו רגע, תחושת אשמה עצומה מציפה אותי בגל כבד ומוחשי. לרגע כמעט חזרתי אליה, רציתי לנגב את הדמעות האלה, ללחוש לה שוב שאני כאן ושהכול יהיה בסדר, אך ידעתי שאני חייב לעזוב אותה עכשיו. הכרחתי את עצמי לצאת בשקט, סוגר את הדלת מאחוריי בזהירות כואבת, כשהזיכרון האחרון שנותר לי הוא של טלי, עטופה בשמיכה, בוכה בשקט, ואולי מבינה כמוני שהלילה הזה כבר שינה את שנינו לתמיד.
החדר היה מלא בריחות מתוקים של זיעה, סקס ובושם נשי עדין שהתערבבו יחד באופן נעים, כמעט ממכר. שאפתי אותם לרגע עמוקות, מתענג על התחושה שהותירה בי השהייה האינטימית כל כך עם טלי. אך בתוך הריחות הנעימים, לפתע דמיינתי כיצד הקטנה שלי תרגיש כשהיא תיכנס לכאן עוד מעט, כיצד יחדרו אליה הריחות הללו, מזכירים לה בצורה מוחשית וכואבת את כל מה שהתרחש בחדר בלעדיה. תהיתי לשנייה אם הפנטזיה שלה עצמה הלכה רחוק מדי, והאם מה שהיא דמיינה כחוויה מרגשת וסודית תתגלה כמציאות קשה מדי לעיכול.
התרחקתי ממנה בכאב מתוק וקשה מנשוא, משאיר אותה במיטה, כשדמותה הערומה והיפהפייה מוטבעת בזיכרוני לנצח, ויצאתי מהחדר בידיעה מוחלטת שלמרות הכול, אני לעולם לא באמת אוכל לעזוב אותה מאחור.
5. התגרות ללא רחמים: טלי חושפת תשוקה אסורה וסדקים חדשים
יצאתי ראשון לסלון, וכשראיתי את הקטנה שלי ישובה על הספה, מכווצת ורועדת מעט, הלב שלי התכווץ בכאב. פניה היו אדומות, עיניה נפוחות מדמעות ומבטה כאוב, פצוע, מלא בקנאה ובעצב עמוק, שקרע לי את הלב.
רגע לפני שהספקתי לגשת אליה, שמעתי את הדלת של חדר השינה נפתחת מאחוריי. הסתובבתי מופתע, וליבי החסיר פעימה כשהבחנתי בטלי עומדת שם, עירומה לחלוטין, אוחזת בבגדיה ביד אחת, עיניה נוצצות בחוצפה ומבטה זורח מתשוקה חסרת בושה. היא החלה לצעוד לעברנו באיטיות מופגנת, כל צעד מתגרה ובוטח, ירכיה העירומות נעות בהתרסה מכוונת, שפתיה פשוקות מעט בחיוך זנותי ומתוק.
טלי, שהייתה עד לפני שעה בחורה תמימה, מופנמת וביישנית, עמדה לפנינו עכשיו כאישה אחרת לחלוטין – משוחררת, פרובוקטיבית, מודעת היטב לכוח המיני החדש שגילתה בעצמה. היא התקרבה אלינו, עיניה נועצות בי מבט עמוק, ממזרי וחסר עכבות, מתענגת על כל רגע של שליטה מוחלטת בסיטואציה הטעונה.
״וואו, תראי מה הוא עשה לי,״ אמרה לפתע טלי בקול מתפנק, מתריס, עוצרת מולנו קרוב בצורה מביכה ומכוונת, מעבירה אצבע דקה, איטית ומתגרה לאורך בטנה העירומה, נוגעת בכוונה ברורה בסימנים האדומים הבולטים שהשארתי עליה. ״הוא פתח אותי לגמרי, תרתי משמע,״ הוסיפה בחיוך ערמומי ומתחנחן, מבטה נעוץ בעיני הקטנה שלי בהתרסה מינית חצופה וחסרת רחמים.
בלי להסיר את עיניה מעינינו, טלי התיישבה באיטיות מופגנת על הכיסא שמולנו, פישקה את רגליה בהפגנתיות, והניחה רגל אחת בביטחון פרובוקטיבי על השולחן. נשימתי נעצרה לשבריר שנייה, עיניי מרותקות אל הכוס שלה – נפוח בבירור, סמוק ורטוב לגמרי, עדיין פועם מהזיון האלים והעוצמתי שחלקנו. הריח שלה, מתקתק, מלוח מעט, עמוק וחייתי, החל להתפשט בסלון באיטיות משכרת, כזה שידעתי מיד שלעולם לא אשכח.
היא הביטה בנו בחיוך שובב, עיניה נוצצות מתעוזה וחוצפה בלתי נשלטת. "האמת," לחשה בקול מתוק ומתריס, "יש לי עכשיו ממש פיפי, ואני יודעת כמה אתם אוהבים את זה... אולי אני פשוט אעשה כאן ועכשיו, עליכם?" עיניה הביטו בנו בשעשוע מטריף, בעוד אצבעותיה הארוכות החליקו מטה באיטיות מתגרה, מפשקות את שפתיה הוורודות והרטובות לרווחה, ממש חושפות את הפתח הקטן והלוהט שלה מולנו. היא עצרה לרגע, עיניה נעוצות בשלי ובשל הקטנה, שהחלה לרעוד לידי, חסרת נשימה לחלוטין, ואז פרצה בצחוק קטן ומתוק: "סתם עבדתי עליכם, אבל תודו שזה היה מדליק בטירוף. בפעם אחרת אולי. תודו שהייתם מתים לראות את זה קורה. אני יודעת כמה התגריתם בי כשעשיתי עליך פיפי במקלחת," אמרה וחייכה לעברי בהתרסה גלויה, משגעת.
ליבי דפק בכוח בלתי נשלט, כל חושיי מרוכזים בה כשהיא החלה להמחיש באצבעותיה בדיוק איך זיינתי אותה. בתנועה איטית ומפורשת היא החדירה את האצבעות לתוכה שוב, מדגימה לקטנה שלי כיצד פתחתי אותה, כיצד זיינתי אותה בתנועות עמוקות ועוצמתיות. "הוא נכנס אליי ככה בדיוק," לחשה במבט חצוף ומפתה, "בכוח, עד הסוף, ממש עד שהרגשתי את עצמי מתפוצצת מבפנים. ואז הוא עשה לי עם הלשון שלו על הדגדגן בדיוק ככה—" הלשון שלה יצאה באיטיות חושנית, מלטפת את שפתיה שלה בתנועה סיבובית ומדויקת, עיניה נעוצות בעינינו, ממחישות בדיוק איך גרמתי לה לאבד שליטה.
היא שלפה את אצבעותיה, רטובות ומטפטפות, ואז הביטה ישירות בקטנה שלי, שנשימתה נעצרה לגמרי. "ואז הוא הכניס את האצבעות ככה," אמרה בקול נמוך וסקסי, מחדירה אותן שוב לתוכה בתנועות עמוקות ומעגליות, "ונגע בדיוק בנקודה הזו שאף אחד לא נגע בה קודם. את שומעת אותי? הוא גרם לי להשפריץ כמו משוגעת, בפעם הראשונה בחיים שלי." האצבעות שלה נעו בתוכה בקצב גובר, עיניה נעצמות לרגע מעונג מוחלט, ואז היא חייכה שוב בפתיינות מסוכנת. "אבל מה שהוא באמת התמכר אליו זה הפה שלי," לחשה, מקרבת את אצבעותיה אל שפתיה, מוצצת אותן באיטיות חושנית, מדגימה בדיוק איך התמכרתי לנשיכותיה, כשהשיניים הקטנות שלה נסגרות בעדינות ובכוונה על האצבעות, ממחישות בבירור את הזיכרון הטרי והבלתי נשכח שהשאירה בי.
הקטנה לידי ישבה קפואה לחלוטין, עיניה פעורות באימה, בכאב ובתשוקה מבולבלת, ואני עצמי הרגשתי איך גופי בוער באש אסורה, מתאפק בקושי לא לאבד שליטה מול ההתרסה הפרועה והסקסית הזו של טלי, שידעה היטב מה היא עושה לנו, ומכמה קשה יהיה להתנתק ממנה עכשיו.
טלי, ללא טיפת רחמים, קמה באיטיות מופגנת מהכיסא, מאפשרת לנו לראות היטב את הרטיבות הבוהקת שהשאירה מאחוריה על המושב. היא הסתובבה מעט, נעמדת בזווית שהציגה בצורה גלויה את הישבן המושלם שלה, עדיין אדום, מסומן היטב מכף ידי, ומקושט בסימני השיניים שהשארתי עליה בעדינות אכזרית בחדר השינה. טלי העבירה את כף ידה באיטיות מענה על פלחי הישבן האדומים, לוחצת ומעסה אותם בכוונה ברורה, נושכת קלות את שפתיה בתיאטרליות מינית.
"אתה יודע," היא לחשה בקול מתגרה ועמוק, מבטה נעוץ בעיני בעוצמה פראית, "אני עדיין מרגישה את הנשיכות שלך כאן." היא טפחה קלות על ישבנה, מגבירה עוד יותר את האדמומיות, והמשיכה בטון מתגרה: "ורק עכשיו אני מבינה כמה טעיתי שלא נתתי לך לקחת אותי עד הסוף. בפעם הבאה לא אתנגד... אני רוצה להרגיש אותך נכנס אליי עד הסוף, מאחור, שתמתח אותי, שתכאיב לי באמת."
היא התכופפה באיטיות מכוונת, אוספת את בגדיה מהרצפה, מאפשרת לנו להבחין בצורה בוטה עוד יותר בכוס הפתוח שלה, שהיה בולט, נפוח ורטוב באופן שהבהיר היטב עד כמה היא עדיין טעונה מינית. היא הרימה באיטיות חושנית את החותיני השחור, הדקיק שלה, נעמדת מולנו בכוונה תחילה, ונותנת לבד התחרה העדין להשתלשל רגע מהאצבעות שלה, כאילו מתגרה בשנינו, מוודאת שיש לנו מספיק זמן להביט ולדמיין איך הוא ייצמד אליה בעוד רגע קט. היא השחילה תחילה את רגלה הימנית באיטיות מתגרה, ואז את השמאלית, מושכת אותו לאט ובכוונה מעלה, לאורך הירכיים המוצקות והחלקות שלה, מותירה את שנינו שבויים לחלוטין ביופי העדין והחתולי הזה שלה.
כשהתחתון השחור התמקם לבסוף במקומו, ראינו בבירור איך הבד הדק והעדין נצמד אליה כמו עור שני, מותיר מעט מאוד מקום לדמיון. הוא התיישב עליה בצורה מושלמת, החותיני נעלם כמעט לגמרי בין הישבנים העגולים שלה, משאיר אותם חשופים באופן מטריף, מגרה כל כך עד שלא יכולנו להסיר את מבטינו ממנה אפילו לשנייה.
"הוא נרטב לגמרי בגללי," היא אמרה לפתע בקול מתוק ומתריס, עיניה נוצצות כשהיא מעבירה באיטיות מופגנת את כף ידה על בד התחתון, לוחצת קלות על הכוס שלה ומבהירה לנו בדיוק עד כמה הוא כבר ספוג בנוזלים שלה. "אתם רואים?" היא לחשה בהתגרות ילדותית ומקסימה, כשהיא מושכת את התחתון מעט הצידה ומראה לנו את הרטיבות המבריקה שנצצה על הבד, חושפת את השפתיים הוורודות והרטובות שלה, שהיו נפוחות באופן שאי אפשר היה לטעות בו.
ואז, בהפתעה מוחלטת, היא צעדה בצעד חתולי וזהיר לעבר הקטנה שלי, מתכופפת לעברה במתיקות כובשת ובחיוך מלא עונג, מתקרבת אליה עד שפניה היו קרובים לפניה של הקטנה במרחק נשימה אחת בלבד, ולחשה לה בקול רך ומפתה, "את רוצה להרגיש בעצמך כמה אני רטובה בגללכם? אל תתביישי, קטנה. אני יודעת שאת סקרנית."
לרגע אחד בלתי נשכח, הזמן עצר מלכת, כשעיני הקטנה נפערו לרווחה בתדהמה ובתשוקה מעורבת בבושה. טלי נשארה שם, חתולית, זורחת ומחייכת, שובת לב בצורה כמעט בלתי נתפסת, גורמת לשנינו להבין סופית כמה עוצמה ממכרת היא מחזיקה בידיה כרגע, וכמה קשה יהיה להפסיק לרצות אותה אחרי היום הזה.
הקטנה שלי, שישבה לידי, נעשתה קפואה לחלוטין, נשימותיה שטחיות ומהירות, כשעיניה נפערו לרווחה בתערובת כואבת של קנאה, השפלה, ועוררות מבולבלת שלא הצליחה להסתיר. ראיתי את מבטה ננעץ בטלי בחוסר אונים מוחלט, כאילו היא מבינה שלעולם לא תצליח למחוק את הרגע הזה מזיכרונה. ואני, לרגע אחד קצר ואפל, הרגשתי שאני כמעט מאבד שליטה, רוצה באובססיביות לקחת את טלי כאן ועכשיו, להגשים את ההבטחה האפלה שהותירה באוויר—אולם מיד הזכרתי לעצמי שעליי לעצור, לפני שיהיה מאוחר מדי.
היא הרימה עכשיו את חזיית התחרה השחורה שלה, הצמידה אותה לשדיה, הפטמות זקורות ובולטות, עדיין אדמדמות מנשיכותיי. היא התכופפה מעט קדימה, מביטה ישירות לתוך עיניי, מאפשרת לי להתמקד היטב בעמק העמוק והמפתה שבין שדיה, בעודה סוגרת את החזייה בכוונה תחילה, איטית ומתגרה. חיוך ממזרי וחצוף נפרש על שפתיה, כשהיא שולחת אליי קריצה שובבה, עמוסה בכוונות מיניות ברורות לעתיד.
הקטנה שלי נאנקה חרישית, חנוקה מכאב וקנאה בלתי נשלטת, עיניה מוצפות בדמעות, נאבקת בכל כוחה שלא להתפרק מול התצוגה המינית חסרת הרחמים של החברה הכי טובה שלה, שהפכה מול עיניה לשֵׁדה קטנה ואכזרית. אך טלי רק התענגה על כל שנייה של כאב שזרעה, ממשיכה ללטף בגלוי ובמכוון את גופה, שולחת אליי מבטים בוטים ומפתים, מודעת היטב לעוצמת השליטה שלה ברגע הזה.
היא התקרבה אליי בנחישות, מניחה יד בטוחה על הלחי שלי, עיניה בוערות מתאווה, מאתגרות אותי בגלוי. הלב שלי החסיר פעימה, הגוף שלי בגד בי כשחשתי את פעימותיו משתוללות בתוכי, מגיבות לנוכחות שלה כמו התמכרות בלתי נשלטת. ראיתי את הקטנה שלי קפואה לחלוטין לידי, עיניה המבועתות מביטות בי בכאב כה עמוק, כה צורב, עד שהרגשתי אותו כמו סכין המתהפכת בליבי שוב ושוב, אשמה חונקת כל מחשבה אחרת.
שפתיה הרטובות והמלאות של טלי נפשקו מעט, מבטיחות לי כל חטא אפשרי, פיתוי מתוק להחריד, ואז לחשה בקול צרוד, מתגרה וחסר בושה, חזק מספיק כדי שהקטנה שלי לא תפספס אף מילה:
"זה היה מדהים. עדיין נשאר לי טעם של עוד ממך," אצבעותיה טיילו ברמיזה על חזי, ועיניה התמלאו הבטחות אפלות, מסוכנות. "אני כבר לא יכולה להפסיק לחשוב על הפעם הבאה שתיקח אותי אפילו רחוק יותר—כזה שיכאיב קצת יותר, שיגרום לי להתחנן. אני יודעת שאתה מסוגל, ואני מוכנה."
נשמתי בכבדות, נאבק בכל הכוח בדחף להיכנע, מבטי נעוץ בשפתיים שלה שכבר הפכו להתמכרות מסוכנת עבורי. היא אחזה בפניי בשתי ידיה בביטחון מוחלט, מקרבת את שפתיה לשלי בהתרסה גלויה, ואני, למרות הכול, ליטפתי באיטיות זהירה את לחייה, נוגע בה כמעט ביראת קודש, אצבעותיי חולפות בעדינות על השפתיים האלה, על השיניים שהשאירו בי סימנים שלא רציתי לשכוח לעולם.
היא פערה באיטיות את פיה, מוציאה מעט את הלשון החמימה שלה, ורפרפה איתה קלות על אצבעותיי, לחה, מזמינה ומעוררת כל כך, ואז הביטה בי במבט שובב ומלא הבטחה.
"אתה שוב רוצה שאנשך אותך?" לחשה בקול מתוק ומתריס, בלי לחכות לתשובה. עוד לפני שהספקתי לענות היא כבר אחזה בכף ידי בשתי ידיה הקטנות, והחלה לפזר על אצבעותיי נשיכות עדינות, רכות ומתוקות להחריד, מלווה כל נשיכה בטיפות קטנות וחמימות של רוק, מסמנות אותי שוב כשייך לה באופן מוחלט.
במקום להתנגד, הרגשתי איך הגוף שלי משתף פעולה מעצמו. האצבעות שלי החליקו פנימה אל תוך פיה, מעמיקות מעט יותר, מחפשות את הלחות הרכה והחמימה של לשונה. היא קיבלה אותן ללא היסוס, סוגרת סביבן את שפתיה בעדינות ומתחילה לינוק אותן בזהירות איטית ומחרמנת, כאילו מבינה בדיוק מה זה עושה לי.
התחושה הזו, הרכות החמימה, החלקלקה והרטובה של פיה סביב אצבעותיי, גרמה לזין שלי להתחיל להזדקר במהירות כמעט מביכה. נשמתי בכבדות, מנסה להתעלם מכך שהקטנה שלי עדה לכל זה, אך מודע היטב לכך שעיניה רואות הכול – את האצבעות שלי שוקעות לתוך הפה של טלי, את הנשיכות הקטנות והאינטימיות שטלי פיזרה עליהן בכוונה תחילה, את הרוק החמים והרטוב שנזל מפיה של טלי על אצבעותיי וסימן אותי כשייך לה באופן בלתי ניתן להכחשה.
בתוך ליבי התחוללה סערה חסרת רחמים, רגשות אשמה עצומים מתערבבים במשיכה עזה וגעגוע בלתי נשלט אליה, אל הרוך והחום האינסופי של פיה. לא ידעתי אם זו טעות מוחלטת לתת לזה להימשך כך, מול העיניים הפצועות של הקטנה שלי, אבל כבר לא הייתי מסוגל לעצור את עצמי.
הקטנה נשמה נשימה שבורה, כמעט מתמוטטת לידי, עיניה מביטות בי באכזבה ובכאב צורב, מתחננות ללא מילים שאעצור הכול, שאבחר בה, שאשחרר אותה מהייסורים האלה. אבל טלי כבר לא השאירה מקום לחרטה. היא עצרה לפתע, עיניה ממוקדות בי בעוצמה פראית ובלתי מתנצלת, ואז הצמידה את שיניה לאט לאורך קו הלסת שלי, תופסת אותי בנשיכה עדינה אך מדויקת, מתענגת על הרעד הקל שנפלט ממני באופן אינסטינקטיבי. היא הידקה את הנשיכה בהדרגה, מספיק חזק כדי להשאיר סימן ברור ומגרה, כתם אדום שהתהווה לאט, רטוב מנוזל חם של רוק שהחל לזלוג במורד צווארי. הנשימה שלי נעצרה לרגע מהתחושה המסחררת הזו, מהכאב המתוק ומהידיעה הברורה שטלי עשתה זאת במכוון, כדי להראות לקטנה בדיוק מי מאיתנו שולט עכשיו בסיטואציה.
עוד לפני שהספקתי להתאושש, שפתיה כבר תבעו את פי לנשיקה עמוקה, תובענית וחסרת גבולות. היא דחפה את הלשון הרכה והחמימה שלה לתוך הפה שלי, חוקרת, מתפתלת, מתגרה בי בתנועות איטיות ורטובות שהבעירו בי אש פראית שאסור היה לי להרגיש. טעם הנשיקה היה ממכר להחריד – שילוב חושני של רוק חמים ומתיקות אסורה, זיכרון חי ומוחשי של כל מה שהתרחש מאחורי הדלת הסגורה. לשונה ליקקה אותי בעומק מטריף, מתעכבת בכוונה על השפתיים שלי, מרטיבה אותן שוב ושוב בנוזל החם שלה, מנכיחה את עצמה באופן שאי אפשר היה להתעלם ממנו. הייתי שבוי לחלוטין במגע השפתיים שלה, נכנע לנשיקה החייתית והארוכה שהמיסה כל שביב של התנגדות שעוד נותר בי.
כשהתנתקה ממני לבסוף, שפתיה היו נפוחות, סמוקות ורטובות, מבריקות מרוק שזלג באיטיות מכוונת מפיה, מטפטף קלות על סנטרה ואז יורד לאט עוד קצת מטה. חיוך קטן וזדוני התפשט על פניה, כשהיא התקרבה אליי שוב, הפעם רק בשביל לסגור בעדינות מטריפה את שיניה על קצה השפה התחתונה שלי. הנשיכה הייתה מתוקה כל כך, עדינה אך חזקה מספיק כדי להותיר בי צמרמורת ותחושת תלות כמעט מוחלטת בה. כששחררה אותי לבסוף, נשאר סימן ברור ורטוב של השיניים הקטנות שלה על השפה שלי, גלוי ומוחשי לעיני הקטנה, שצפתה בסיטואציה במבט מיוסר וחסר אונים.
עיניה של טלי נצצו בניצחון מוחלט, אך לרגע קצר, כמעט בלתי מורגש, משהו רך ופגיע הבהב במבטה, וידה רעדה מעט כשנגעה בלחיי. באותו שבריר שנייה ראיתי בה משהו שברירי כל כך, אמיתי כל כך, שליבי נשבר עוד קצת. קולה התרכך פתאום, אינטימי ועדין, כשהיא לחשה ברוך כמעט שבור, שרק אני יכולתי לשמוע:
"תודה על המתנה הכי מדהימה שקיבלתי אי פעם. הבעיה היחידה איתה," היא היססה קלות, מבטה נפגש בשלי בעומק יוצא דופן, פגיע וחשוף כמו שמעולם לא ראיתי אותה קודם, "היא שאני לא בטוחה שאוכל להסתפק בה רק פעם אחת."
מילותיה היו כמו וידוי שברירי, חושפות בלי כוונה את הרגש העמוק שכבר החל להתעורר בה, וראיתי לרגע את הפחד והכמיהה שמשתקפים אליי מעיניה, גורמים לי לכאוב ולרצות לחבק אותה ולהרגיע אותה, גם כשידעתי שאין לזה מקום עכשיו. היא נראתה לרגע מופתעת מעצמה, נשמה עמוקות, ואז, כאילו התאפסה שוב על דמותה המתריסה, חייכה אליי בחיוך מנצח וזנותי, הסתובבה לאט ובביטחון מופגן, ויצאה מהדירה, מותירה מאחוריה שובל צורב של כאב, קנאה, ותשוקה פראית שלא ניתן עוד להתכחש אליה.
עמדתי שם, קפוא במקום, מרגיש את לבי נקרע לשניים בין שתי הנשים האלה—אחת שהתמכרתי אליה בצורה שאיימה להרוס אותי, והשנייה שכל חיי היו שייכים לה, שרעדה עכשיו לצדי בכאב בלתי נסבל, פצועה מהבגידה המוחשית שהתרחשה מול עיניה. ידעתי שמה שקרה בינינו הלילה שינה הכול באופן בלתי הפיך, וחשתי את משקל האחריות הזאת נוחת עליי במלוא עוצמתו, כבד מנשוא, צורב בכאב ובתשוקה שנצרבו לתמיד עמוק בתוך נפשי.
6. הבטחות ושברים: בין אשמה, תשוקה ואהבה
סגרתי את הדלת בשקט, עומד לרגע ללא תנועה, עדיין חש את הנשימה שלי מהירה ושטחית, טעונה במתח האדיר שהשאירה אחריה. פניתי לאט לכיוון הספה, מתיישב ליד הקטנה שלי ומושך אותה אליי בחיבוק חזק ואוהב. היא רעדה בזרועותיי, דמעותיה זולגות בחופשיות על החזה שלי.
"אני כל כך מצטערת," היא לחשה לי בקול שבור, "לא חשבתי שזה יכאב ככה. הרגשתי כאילו איבדתי אותך."
ליבי נקרע מהמילים שלה, והחזקתי אותה חזק יותר, ידי מלטפת את שערה ברוך אינסופי, מנסה להעביר לה את כל החום והאהבה שהרגשתי כלפיה באותו רגע.
"אני יודע שזה כאב," אמרתי לה בשקט, מרגיש אשמה קטנה צורבת בתוכי. "אני מצטער על הכאב הזה, קטנה שלי. זה לא יחזור על עצמו. את יותר חשובה לי מכל דבר אחר. אני שלך, תמיד הייתי ותמיד אהיה. אין אף אחת שתוכל לקחת אותי ממך."
היא התכרבלה עמוק יותר אל תוך זרועותיי, דמעותיה מתייבשות לאט. הרגשתי את גופה נרפה, מתמסר לחום, לביטחון, לידיעה המוחלטת שאני שלה, לנצח.
"תבטיח לי שלעולם לא תיתן אותי שוב," היא לחשה בקול קטן, מבוהל, כמעט ילדותי.
הבטתי עמוק לתוך עיניה, מניח את ידי בעדינות על לחייה, והבטחתי לה בכנות מוחלטת, בקול שקט, ברור ומלא אהבה: "לעולם, אהובתי. את שלי ואני שלך. אני מבטיח לך, לעולם לא אתן אותך שוב. לעולם לא אכאיב לך ככה שוב."
חתמתי את ההבטחה שלי בנשיקה עדינה, רכה ומתוקה על שפתיה, מרגיש איך המילים שלי נספגות לתוך נשמתה, מרגיעות אותה, מחזירות לה את הביטחון ואת הידיעה שאני שלה – לנצח.
אבל משהו עדיין סער בתוכה. היא התרוממה אליי לאט, עיניה הגדולות מביטות בי מהוססות, כמעט מפוחדות מהאמת הכואבת והאסורה שהיא עמדה לחשוף. היא לקחה את ידי, אצבעותיה העדינות רועדות מעט כשהיא ליטפה ברכות עצובה את הסימנים האדומים והעדינים שטלי השאירה על עורי בנשיכותיה. ראיתי איך מבטה נח עליהם, מבט שנע בין קנאה צורבת לעוררות מבולבלת, כאילו היא רואה לנגד עיניה את הנשיכות שהיא עצמה חלמה בסתר שטלי תטביע על גופה.
"תגיד," היא לחשה לי בקול רועד, מלטפת בעדינות מהוססת את הסימנים שהשאירה טלי על העור שלי, "הפה שלה היה לך נעים?"
הבטתי בה בזהירות, מהסס לרגע לפני שעניתי בכנות שקטה. "הפה שלה היה רך כל כך. חמים, רטוב ומדויק להפליא. בדיוק כמו שתיארת לי בפנטזיות שלך."
היא עצמה עיניים בכאב, אך נשימתה הואצה מעט, גופה בוגד בה באופן ברור. "היא נשכה אותך חזק כמו שאני דמיינתי שהיא תנשך אותי?"
"אולי אפילו חזק יותר," לחשתי, מבטי רך ומנחם, ידי מלטפת בעדינות את שערה, "אבל זה היה נעים, מדויק כזה, לא אכזרי. בדיוק במידה שאת אוהבת."
ראיתי איך היא מתכווצת מעט מכאב, עיניה דומעות, אך ידה רעדה קלות על עורי, לא מסוגלת להפסיק לגעת בסימנים.
"איך בכלל גרמת לה לנשוך אותך ככה?" היא שאלה פתאום בקול שבור, מלא סקרנות מיוסרת, עיניה נעוצות בי בתחינה כואבת, מנסה בכל הכוח לא לבכות, אך דמעותיה כבר זולגות מעצמן.
הססתי לרגע, אך ידעתי שמגיעה לה האמת המלאה, בלי שום פרט חסר. "שיחקתי לה עם הפה, קטנה שלי," אמרתי בשקט ברור, כנה עד כאב. "העברתי את האצבעות שלי באיטיות ובסבלנות על השפתיים שלה, נותן לה להרגיש אותן היטב, ואז החדרתי אותן לאט, בעומק מכוון לתוך הפה שלה. היא קיבלה אותן בהתחלה ברכות כמעט מתמסרת, מצצה אותן בעדינות מרגשת, מלקקת אותן עם הלשון החמימה והרטובה שלה, משאירה עליהן שכבה עבה של רוק חם וסמיך. הפה שלה היה כמו משי רטוב, חמים כל כך, מושלם עד שכמעט איבדתי שליטה."
הנשימה שלה נעשתה כבדה, והיא נאבקה בבירור בכאב ובקנאה, אך גם בעונג אסור שניכר היה עליה ללא ספק. עיניה התמלאו דמעות, אך מבטה לא מש משלי, כמו ממוגנטת מהתיאור המפורט. היא החליקה כמעט בלי שליטה מטה, עד שכף ידה הרועדת מצאה את הזין שלי, שכבר היה קשה לחלוטין, פועם ומכאיב מרוב תיאור המעשה.
"ומה אז? איך היא ידעה לנשוך אותך ככה חזק?" היא שאלה בלחישה כאובה ומתוקה, אצבעותיה מלטפות את הזין שלי דרך הבד, תנועותיה איטיות, זהירות, כואבות מרוב עדינות, כאילו חוששת שהכול יישבר בכל רגע.
"לחשתי לה לנשוך," אמרתי בקול שקט וברור, בלי לייפות דבר, "הנחיתי אותה בדיוק כמה חזק לסגור את השיניים הקטנות והחדות שלה עליי, ואיפה בדיוק לעשות את זה. בהתחלה היא קצת היססה, נשכה בזהירות מתוקה כזאת, אבל רציתי להרגיש אותה חזק יותר, עמוק יותר. אמרתי לה לא לפחד, להדק עוד קצת, עד שהרגשתי אותה באמת. וכשהיא סוף סוף נשכה אותי חזק כמו שרציתי, נאנקתי מרוב עונג, והיא הבינה מיד כמה זה מדליק אותי, אז היא התמסרה לגמרי. היא נעצה בי את השיניים שלה בדיוק בעומק ובכוח הנכון, משאירה אחריה סימנים שהרגשתי ממש כמו ליטופים עמוקים, אינטימיים, מושלמים כל כך. היא השאירה גם רוק חם בכל מקום, והתחושה שלו נספג בעור שלי, הרטיבות הזאת, הייתה משהו מטריף ממש, אינטימי מאוד. נתתי לה לנשוך אותי שוב ושוב, כי כל פעם שהיא הידקה את הפה שלה עליי, הרגשתי את עצמי נעמד עוד יותר חזק, הרגשתי איך הזין שלי ממש עומד להתפוצץ."
הקטנה שלי נאנקה חרישית, עוצמת עיניים בכאב עמוק, ממשיכה ללטף אותי באיטיות מהוססת, כמעט מבוהלת, נאבקת ברגשות שסחררו אותה. ואני, תוך כדי שאני חושף בפניה כל פרט אסור, ליטפתי את שערה ברוך אינסופי, מנגב בעדינות את דמעותיה, נותן לה להרגיש כמה אני עדיין כאן בשבילה, איתה, למרות הכול.
"זה חרמן אותך עד כדי כך?" היא לחשה לבסוף, עיניה נפקחות לאט, גדולות ומלאות דמעות, אך גם נוצצות מתשוקה סקרנית וכואבת. "עמד לך ככה חזק בגללה?"
"כן," אמרתי לה בשקט מוחלט, ללא כל ניסיון להסתיר את האמת המוחלטת. "מהרגע הראשון שהפה שלה נסגר עליי ככה, הזין שלי נעמד בצורה שכמעט כאבה לי. המגע שלה היה כל כך נעים, כל כך חושני, שלא יכולתי להתאפק. זה היה כמו התמכרות שלא יכולתי להפסיק לרצות ממנה עוד ועוד."
היא נאנחה עמוקות, גופה רועד קלות, ידה ממשיכה ללטף את הזין שלי באיטיות כואבת ומענגת להחריד, ובעיניה ראיתי את הסתירה העמוקה, את הכאב, הקנאה, והתשוקה שהסתחררו בתוכה במערבולת שכבר אי אפשר היה לעצור. ליטפתי את לחייה הרטובות, מנשק בעדינות את מצחה, מבהיר לה שוב ללא מילים שאני איתה, שהיא מוגנת, ושהיא לא לבד בתוך כל הסערה הזאת.
היא נאנקה קלות, נלחמת עם עצמה בבירור, ואז אחזה בעדינות בידי, מקרבת את אצבעותיי אל שפתיה הרועדות, מבטה נעוץ בשלי בהיסוס כמעט מתנצל.
"אפשר לטעום אותך רגע?" לחשה בחשש.
הנהנתי ברכות, מאפשר לה להכניס את האצבעות שלי אל פיה. עיניה נפערו לרגע בתדהמה, גופה נדרך כשהרגישה את הטעם של טלי מתערבב עם הטעם שלי על הלשון שלה. היא עצרה לרגע, קפואה, ממלמלת לעצמה בלחש, כמעט בלי קול: "אלוהים, זה באמת הטעם שלה… אני לא מאמינה שאני עושה את זה."
ראיתי את הלחיים שלה מאדימות במהירות, הדם זורם לפניה, עיניה מתמלאות בלחלוחית של דמעות ובמבט של בושה מתוקה, אבל היא לא הפסיקה. להפך, היא החלה לינוק בעדינות מהססת, מתענגת בכאב ובבלבול מהטעם הזר, האסור, שנגע בקצה לשונה ושלח בה זרם חשמלי עמוק, כזה שראיתי אותו מתפשט בכל גופה, מרעיד אותה קלות.
"איך הטעם שלה עוד כל כך חזק עליך?" היא לחשה לבסוף, עיניה נפקחות לרווחה בפליאה מיוסרת, "הרי התקלחתם."
לקחתי נשימה עמוקה, ואז לחשתי לה בקול נמוך, מדויק ואיטי, משחזר כל פרט מבלי להסתיר דבר:
"ממש לפני שיצאנו מהחדר, טלי ביקשה ממני לתת לה לגמור לי על היד. היא התיישבה עליי בזהירות, כשהיא פונה אליי, ירכיה פשוקות רחב, ברכיה מקופלות לצדדים, ואני נשען על גב המיטה. ראיתי בעיניים שלה שילוב של ביישנות מתוקה ונואשת יחד עם תשוקה פראית שכבר לא הצליחה להסתיר."
הרגשתי איך הקטנה שלי מתכווצת קלות בזרועותיי, נשימותיה מואצות, ידה לופתת אותי חזק יותר כאילו כדי לוודא שאני עדיין איתה, אך היא לא הפסיקה לינוק את האצבעות שלי בעוצמה עדינה, מחפשת בהן כל רמז לטעם של טלי.
"היא לקחה את היד שלי בעצמה, מובילה אותה בעדינות, כמעט בתחינה, בין הרגליים שלה. הרגשתי מיד כמה היא הייתה רטובה, חמה ופתוחה לחלוטין. הכוס שלה נזל ממש על כף ידי, חלקלק ומבריק כל כך, רטוב בצורה שהטריפה אותי. התחלתי להחליק פנימה בזהירות, אצבע אחר אצבע, כל אחת מתקבלת מיד בתוכה בכיווצים קטנים, הדוקים, כאילו הכוס שלה נאחז בי ולא רצה לשחרר. הנרתיק שלה היה צר באופן בלתי נתפס, אבל כל כך חלק, כל כך חלקלק ונעים, שכאשר האצבעות שלי חדרו פנימה, הרגשתי אותן נעטפות מיד בחום המשגע שלה."
הקטנה שלי השמיעה יבבה חלשה, פיה מהודק חזק יותר על אצבעותיי, מוצצת אותן כאילו מנסה לסחוט מהן עוד טיפות מטלי, אבל גופה רעד בבירור מקנאה ומהתרגשות כואבת, ולא העזה לעצור אותי.
"טלי התחילה לנוע עליי באיטיות בהתחלה, אגן הירכיים שלה מתנדנד קלות קדימה ואחורה, מחליק את הכוס הרטוב והלוהט שלה על היד שלי. הרגשתי את הדגדגן שלה נלחץ מדי פעם כנגד האגודל שלי, נפוח כל כך, קשה ומלא דם, כמעט פועם מרוב גירוי. האצבעות שלי חדרו לתוכה עמוק יותר ויותר, מתעקמות קלות בכל תנועה כדי למצוא בדיוק את הנקודה הרגישה שבתוכה, זו שגרמה לה להתחיל לרעוד מעליי. ראיתי איך היא נושכת את השפתיים, נאבקת לשמור על קשר עין איתי למרות הבושה המתוקה שלה, והלחיים שלה אדומות לגמרי, סמוקות ונואשות, כשהיא נאבקת בכוח שלא לצרוח בקול מרוב עונג."
"הרגשתי את טלי מתחילה לאבד שליטה לגמרי, הכוס שלה מתהדק סביב האצבעות שלי בכיווצים פראיים שהיו חזקים וברורים כל כך, שידעתי בדיוק מתי היא עומדת לגמור. היא התפתלה עליי בחוסר אונים מתוק, אצבעותיה נתפסו על כתפיי, ציפורניה חופרות לתוך העור שלי כמעט עד כאב, ואז, ברגע שהאגודל שלי לחץ על הדגדגן שלה בדיוק מושלם, היא החלה לגמור בצרחות קטנות, שבורות, מתוקות ומלאות בתחינה."
"הרגשתי את הכוס שלה מתכווץ בעוצמה סביב אצבעותיי, כל התכווצות כאילו שאבה אותי עמוק יותר לתוכה, והיא נרטבה עוד יותר, משחררת גלים קטנים וחמים של נוזלים שנזלו לי על היד, ממלאים את החדר בריח שלה, מתקתק וחייתי, כזה שיכולתי להריח אותו בבירור גם עכשיו. כל הגוף שלה רעד עליי ללא שליטה, והיא לחשה שוב ושוב בין גניחות חסרות אונים עד כמה אני מושלם, עד כמה היד שלי בתוכה היא כל מה שאי פעם חלמה עליו."
"וכשסוף סוף היא הפסיקה לגמור, כשהתכווצויות הכוס שלה החלו להאט ולהירגע, משכתי את האצבעות החוצה באיטיות מכוונת, והיא פלטה גניחה ארוכה, כמעט מאוכזבת, גופה עדיין רועד קלות. היד שלי יצאה רטובה לחלוטין, מכוסה בנוזלים השקופים והסמיכים שלה, בדיוק אותם אלה שאת טועמת עכשיו מהאצבעות שלי, קטנה שלי."
"מה את מרגישה שם?" שאלתי אותה בזהירות, מנחש היטב את התשובה.
היא עצמה את עיניה בכאב עמוק, דמעות ראשונות זולגות לאט על לחייה הסמוקות, קולה רעד בבושה חסרת אונים, כשהיא לוחשת בשבריריות בלתי נסבלת: "אני מרגישה את הכוס שלה. אני ממש טועמת אותה עליך."
נשמתי עמוק, מלטף ברוך אינסופי את לחייה הרטובות, מאפשר לה לשקוע עוד קצת אל תוך הסתירה הפנימית המטריפה הזאת שלה. "ומה זה גורם לך להרגיש, קטנה שלי?"
היא פקחה עיניים גדולות לרווחה, מוצפות לחלוטין בדמעות מבריקות של אשמה ותשוקה פראית, נעצה אותן בי במבט מפוחד עד מוות, מיוסר וחרמן בטירוף, אך גם מתגרה במודע, מאבד שליטה, כשהיא עדיין מוצצת את האצבעות שלי עמוק יותר, חזק יותר, מתענגת על הטעם המלוח, המלוכלך והאסור שלהן, כאילו הן המפתח היחיד לתשוקה הכי אפלה, סוטה ובלתי נשלטת שלה. ואז, כמעט נחנקת מרוב בושה ותאווה אסורה, היא לחשה בקול שבור כל כך, אינטימי עד אימה, חושפת בפניי את עומק הכמיהה המעוותת והבוערת שלה, עד שגופי רעד ממשקל הווידוי המטורף והמייסר הזה:
"שאני רוצה שהיא תעשה לי בדיוק את אותו הדבר... שתיגע בי ככה, שתשים עליי את הפה המלוכלך והקטן שלה בכל המקומות הכי אסורים בגוף שלי, שתטעם אותי ישירות מהכוס שלי, שתמרח עליי את הרוק החמים שלה עד שאטבע בו, שתלקק אותי כל כך עמוק עד שאאבד את הנשימה ושתנשך אותי חזק מספיק בשביל להשאיר סימנים שלא ייעלמו לעולם," היא עצרה לרגע בבהלה אמיתית, בולעת רוק בכאב כאילו המילים שלה עצמן הפחידו והטריפו אותה עד כדי שיגעון, ואז הוסיפה בלחישה נואשת, רועדת, מיוסרת ומתחננת כמעט:
"אני מתה לטעום אותה ישר מהגוף שלה, ישר מהמקור הכי אסור שלה, לינוק אותה כל כך עמוק לפה שלי שהיא תשתלט לי על הלשון ותמלא לי את הגרון," דמעות חדשות זרמו עכשיו על לחייה, כשהיא המשיכה בקול מרוסק לחלוטין, "ושאני פאקינג שונאת את עצמי על זה. אני לא אמורה לרצות אותה ככה, לא אמורה להיות חרמנית כל כך מהמחשבה הזאת... אני דוחה את עצמי, אבל אלוהים, אני לא מצליחה להפסיק לרצות את זה."
היא עצמה שוב עיניים, דמעות זולגות חופשיות עכשיו, ואצבעותיי עוד בפיה, מרגישות את הלשון שלה מתפתלת סביבן בעדינות מכוונת, כאילו מנסה לסחוט עוד טיפות מהטעם האסור הזה, כאילו לא מוכנה לשחרר אותו, אפילו כשידעה כמה זה שורף אותה מבפנים.
היא שלפה לבסוף את האצבעות מפיה, ואז אחזה בידיי שוב, כמעט בתחינה, ממלמלת בביישנות מבוהלת, מביטה בי בעיניים שהתחננו להבנה ואישור, "אני רוצה עוד… בבקשה, תן לי לטעום עוד ממנה, איפה היא עוד נשכה אותך?"
הובלתי בעדינות את שפתיה אל הצוואר שלי, אל הנקודות שבהן הרגשתי את טלי מסמנת אותי בנשיכות קטנות ואכזריות, שעדיין פעמו בעונג ובכאב משכרים. הקטנה שלי הצמידה את פיה החם אל עורי, מנשקת, מוצצת קלות את הסימנים הרטובים שהשאירה טלי, אוספת בזהירות וברעד את הטיפות האחרונות של הרוק החם שהשאיר עליה טעם של אישה אחרת. היא התנשמה בכבדות, מרפרפת בלשונה על הסימנים, מתענגת ומתייסרת בעת ובעונה אחת, ממלמלת בעיניים עצומות בכאב מתוק: "אלוהים, היא כל כך טעימה… היא השאירה טעם כל כך מתוק עליך."
היא המשיכה לנשק וללקק לאורך הצוואר, החזה, והכתפיים שלי, מחפשת כל סימן קטן שטלי הותירה אחריה, מתענגת על הטעם האסור של החברה הכי טובה שלה, מלטפת אותי ברוך ובקנאה, כאילו כל מגע של שפתיה הוא בקשה אילמת לסליחה על הפנטזיה האפלה שלה.
בסוף נעצרה, מביטה בי במבט אבוד וכואב, וקולה רעד כשהיא לחשה לי, כמעט בתחינה:
"אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב עליה עכשיו. איך אני אוכל לחזור להסתכל לה בעיניים בלי שהיא תדע כמה אני רוצה אותה בעצמי? בלי שהיא תדע כמה אני רוצה את הפה שלה עליי בדיוק כמו שהיא הייתה עליך?"
חיבקתי אותה חזק, מנחם ומגן, יודע היטב שלשאלה שלה אין תשובה פשוטה—רק אמת צורבת, מתוקה ומרה, שאולי לעולם לא תעז להודות בה בפני טלי, אך כזו שגם לעולם לא תוכל באמת לשכוח.
היא עצרה לרגע, נשימתה נעשית מהירה ושטחית, לחייה מאדימות בבושה עמוקה. ראיתי איך היא נאבקת במילים שנלחמות בתוכה, נעות בין כנות מוחלטת לבושה צורבת. ואז, בכוח כמעט על-אנושי של גילוי לב נדיר, היא הישירה אליי מבט אמיץ, כואב, וחשוף לחלוטין.
"תגיד לי את האמת," היא לחשה בקול קטן ושבור, עיניה רטובות מדמעות אך נוצצות מתשוקה אסורה, "עשית לה את מה שאתה עושה איתי? הצלחת לגרום לה להשתין עליך כמו שאתה עושה איתי? הפכת אותה לשלך עד הסוף, בדיוק כמו שתמיד רציתי שתעשה לה, למרות שפחדתי להודות בזה?"
השתתקתי לרגע ארוך, חש איך המילים שלה מפלחות את האוויר בחדות, כואבות ומעוררות בעת ובעונה אחת. אצבעותיה עדיין טיילו בעדינות מרעידה על הסימנים שהשאירה טלי על צווארי, נשימותיה שטחיות ומהירות, מחכות לתשובה שתאשר או תכחיש את הפנטזיה האפלה שלה.
לקחתי נשימה עמוקה, ולבסוף עניתי לה בשקט, בכנות חושנית וללא כל סינון:
"כן, קטנה שלי, זה באמת קרה. היא ביקשה את זה בעצמה. כשהיינו יחד מתחת למים החמים של המקלחת, טלי הצמידה אליי את הגוף הקטן שלה, רועדת קצת מביישנות, ולחשה לי באוזן שהיא שמעה ממך על המשחקים שלנו עם הפיפי. היא אמרה שזה הדליק אותה בטירוף, שהיא סקרנית, שהיא משתוקקת לנסות את זה איתי."
ראיתי איך גופה הקטן מתכווץ לרגע, נשימתה נעתקת, כאילו כל מילה שאני מוציא מפי צורבת בתוכה אש כואבת וממכרת כאחת. אבל היא לא עצרה אותי, להפך – ראיתי אותה לוקחת את ידי בעדינות, מניחה אותה על גופה, כמו מבקשת ממני כוח להמשיך בסיפור. ליטפתי אותה בעדינות מרגיעה, והמשכתי לפרט, לא חוסך ממנה דבר:
"הובלתי אותה בעדינות אל מתחת לזרם, היא עמדה מעליי ברגליים פשוקות, מהוססת, מתוקה כל כך בביישנות שלה. הידיים שלי טיילו לאורך הירכיים שלה, הרגשתי את השרירים שלה נרפים לאט לאט תחת המגע שלי, עד שהיא הצליחה להשתחרר סוף סוף. הרגשתי בדיוק את הרגע שבו זה התחיל: זרם דקיק, חמים ואינטימי, שנזל ממנה לאט, בהתחלה כמעט בטפטוף מבויש, ואז התחזק בהדרגה, זורם על החזה שלי, על הבטן, על הירכיים. זה היה חם, עדין, מרגיע בצורה מוזרה, בדיוק כמו איתך, אבל אחר, כי זו הייתה טלי, והייתה בה התמימות הזו שמעולם לא נגעה בזה קודם."
הקטנה שלי השתנקה קלות, עוצמת עיניים בכאב מתוק ומייסר, דמעותיה ממשיכות לזלוג על לחייה. ידי ליטפה את שערה ברכות, מעודדת אותה להישאר איתי, והיא המשיכה להקשיב, נשימותיה נעשות כבדות ועמוקות יותר.
"הרגשתי את הריח שלה – מתקתק, נשי, מלוח מעט – מתערבב עם אדי המים החמים ועם ריח הגוף שלה. היא נשענה עליי בעיניים עצומות, מתמסרת, מתענגת על האינטימיות האסורה הזו. ראיתי שהיא נהנית באמת, שזה עורר אותה כמו שלא האמינה בעצמה. ואחרי שהיא סיימה, החלפנו תפקידים. אחזתי בה בעדינות, סימנתי אותה בצורה הכי ברורה שלי, כשטיפות חמות משלי החלו לזלוג עליה, מסמנות אותה כשלי לגמרי. היא רעדה קצת, פקחה עיניים מופתעות לרגע, אבל אז חייכה, ונמסה לתוך התחושה. אמרה לי שהיא לא האמינה כמה עמוק ואינטימי זה יהיה להרגיש את החום שלי עליה ככה."
קולה של הקטנה שלי נשבר פתאום בבכי עצור, גופה רעד קלות כשהיא לחשה בקול שבור ומיוסר, אך מלא תשוקה בלתי נשלטת:
"אלוהים, זה כל כך כואב לשמוע אותך מספר את זה, אבל אני לא יכולה להפסיק. זה בדיוק מה שרציתי שיקרה איתה... איתך ואיתה... בדיוק מה שחלמתי ודמיינתי בסתר, כשלא העזתי להודות בפני עצמי כמה אני רוצה בזה באמת."
היא השפילה מבט בעיניים עצומות, לחייה אדומות וסמוקות מבושה צורבת, גופה בוער תחת אצבעותיי המלטפות בעדינות מנחמת. הרגשתי פתאום את ידה מחליקה באיטיות מבוישת ומהססת בין רגליי, מלטפת את הזין שלי מבעד למכנסיים, מרגישה מיד כמה הוא נוקשה ועומד בכאב מתוק מרוב עוררות מהזיכרון הטרי.
"אני רואה שזה גם הדליק אותך," היא לחשה בקול קטן, שבור ומתריס כאחת, ידה ממשיכה ללטף אותי בזהירות, לאט, באשמה מתוקה. "אתה באמת אהבת את זה, נכון? אהבת להרגיש אותה משתינה עליך, מתמסרת אליך ככה, בדיוק כמו שאני?"
הנהנתי ברוך, מביט בעיניה, מאשר לה בלי מילים שהיא צודקת לגמרי, ואז לחשתי בכנות מוחלטת, כמעט בתחינה מנחמת:
"אבל שום דבר מזה לא משתווה למה שאני מרגיש איתך, קטנה שלי. גם כשעשיתי את זה איתה, את היית שם איתי במחשבות כל הזמן. את הדבר האמיתי שלי, וכל מה שהיה איתה רק הזכיר לי כמה עמוק את שייכת לי באמת."
היא נאנחה אנחה מתוקה, עצובה ועמוקה, והניחה את ראשה על החזה שלי, עדיין מלטפת אותי באיטיות מנחמת, ממלמלת בכאב מתוק:
"אני שונאת את עצמי על כמה שזה מדליק אותי, כמה אני רוצה להיות היא, וכמה הייתי רוצה להיות שם איתכם, לשמוע אותה ולראות אותך איתה ככה."
הידקתי את החיבוק שלי סביבה, מנשק את ראשה ברוך אינסופי, מלטף אותה לאט ובחום, יודע היטב שהסערה הזו שבתוכה רק התחילה, ושמה שהתרחש בינינו הערב כבר שינה אותנו לתמיד, באופן כואב, מתוק ובלתי הפיך.
היא השפילה מבט בכאב, לחייה בוערות, וניסתה ללא הצלחה לבלוע את הדמעות שנזלו עכשיו בחופשיות על פניה הסמוקות והעדינות. חיבקתי אותה חזק יותר, מצמיד אותה אליי בכל הכוח, מלטף את שערה ברוך מרגיע, לוחש לה מילות נחמה ואהבה, מרגיש בגוף שלה את הסתירה העמוקה והמייסרת שבה היא הייתה לכודה לחלוטין.
"זה בסדר, אהובה שלי," אמרתי לה בשקט ובעומק אינסופי, "את לא צריכה להרגיש אשמה. מה שהרגשת הוא טבעי לגמרי, במיוחד אחרי כל מה שקרה בינינו הערב. מותר לך להיות פגועה ומגורה בו זמנית. את לא לבד בזה, ואני תמיד אהיה כאן איתך, לא משנה מה תרגישי. אנחנו נעבור את זה ביחד, קטנה שלי. הכול בסדר, את מוגנת איתי."
היא נאנחה עמוקות, נשימתה רועדת כשהיא נצמדה אליי עוד יותר חזק, כאילו ניסתה לשאוב ממני ביטחון וכוח שירגיעו את הסערה הפנימית שלה. אבל ידעתי, עמוק בליבי, שהסופה הזו רק החלה, ושהסתירות האפלות והמתוקות שהתעוררו הערב כבר נצרבו עמוק בנפש של שנינו, ולא יאפשרו לנו עוד מנוחה אמיתית לעולם.
היא הרימה אליי שוב את מבטה, עיניה מלאות בהכרת תודה עמוקה, ואז התכרבלה בחיקי כמו ילדה קטנה, אבודה אך מוגנת, נצמדת אליי חזק ככל שיכלה, כאילו חוששת שאיעלם לה פתאום.
"אני כל כך אוהבת אותך," לחשה בקול קטן, שבור, אמיתי לחלוטין, "אני מפחדת שתעזוב אותי יום אחד בגללה."
הרמתי את פניה אליי בעדינות, הבטתי לה עמוק בעיניים ואמרתי לה בבהירות מוחלטת, ללא היסוס, "לעולם לא. את הבית שלי, ואת תמיד תהיי."
נשקתי שוב לשפתיה ברכות אינסופית, מרגיש אותה נרגעת סופית בזרועותיי, נשימותיה מתייצבות, שלוות, כאילו קיבלה סוף סוף אישור לשחרר את כל הפחדים שלה.
אבל כשהיא הניחה את ראשה עליי שוב ועצמה עיניים, דמיוני נדד לרגע אל טלי, אל אותה שנייה חמקמקה שבה מבטה היה פתאום שברירי, פגיע ואמיתי כל כך, אל המילים הכמעט-נואשות שלה שהיו הודאה מפורשת מדי ברגש שגדל בתוכה מבלי שתכננו או צפינו זאת מראש, ואל הווידוי השביר והכואב של הקטנה שלי, שסיפרה בכנות מבוישת כיצד היא עצמה מפנטזת על טלי, מאוננת למחשבה שאני מזיין אותה, מתענה בין קנאה לתשוקה אסורה.
הלב שלי התכווץ מחדש, לכוד בין האישה שחיבקתי עכשיו, שהייתה שלי באופן מוחלט וברור אך נפשה סערה בסתירה עמוקה ובפנטזיות שהיא עצמה הזינה, לבין האישה שרק יצאה מהדלת והשאירה אחריה סימן שאלה גדול, כאוב ומתוק, שהפך את כל מה שקרה בינינו הערב ליותר מדי מורכב מכדי להיות חד-פעמי, ויותר מדי מסוכן מכדי להמשיך.
עצמתי עיניים בחוזקה, לוחש לעצמי בשקט, כמו מנטרה:
הבטחות חייבים לקיים. הבטחות חייבים לקיים.
אך משהו עמוק בתוכי, פראי וכמעט בלתי נשלט, ידע בוודאות כואבת שטלי לא באמת יצאה מהדלת, אלא השאירה את עצמה עמוק בתוכי, בתוכנו, כמו סוד מתוק ומסוכן, שאולי לעולם לא אוכל לספר—ושלעולם לא נוכל באמת לשכוח.
טלי(3)
