מיקה לא נכנסה לבית הקפה כדי לשבת. היא נכנסה כדי להיבחן.
היא אחותה הקטנה של החברה הכי טובה שלי מהתיכון, הילדה הקטנה, הקרצייה שהייתה מאוהבת בי בסתר במשך שנים. הכרתי את כל השטויות שלה, את הדרכים הקטנות שבהן ניסתה למשוך את תשומת הלב שלי.
ראיתי את זה עוד לפני שהתיישבה. לא הייתה עליה חזייה; היה אפשר לראות את הצורה הברורה של הפטמות דרך הבד הדק של החולצה, את התנועה הקטנה והחופשית של החזה בכל נשימה. גם תחתונים לא היו שם; הכרתי היטב את הגוף שלה, את התחת שלה, ותמיד חיפשתי באופן אינסטינקטיבי את הסימן הדק של החוטיני מתחת לחצאית הצמודה. הפעם לא היה שום סימן כזה, רק קווי המתאר המדויקים של הישבן שלה דרך הגרביונים, התנועה הטבעית, הזהירות של כל צעד.
היא התיישבה מולי, רגל על רגל, משחקת רוגע. הפטמות שלה בלטו בבירור, זקורות ומתוחות דרך הבד הדק. כשהיא התמתחה מעט בכיסא, החולצה נצמדה אליה חזק יותר, משרטטת את קווי המתאר העגולים והברורים של השדיים שלה, את הצורה העדינה והטבעית שלהם. היא חייכה אליי חיוך קטן, אולי תמים, אולי מודע לחלוטין לאפקט שהיא יוצרת. היה לה ברק דק של לחות מעל השפה העליונה, תגובה פיזיולוגית ברורה למצב של עוררות גבוהה ודריכות.
נגעתי לה בירך לשנייה. היא רעדה. מיד אחר כך, מתחת לשולחן, היד שלה ירדה, תנועה מהירה, אינסטינקטיבית, שתי אצבעות שנעלמו בתוכה. היא חשבה שלא ראיתי.
ראיתי הכול.
״מלצר״, אמרתי, ״אננס״.
היא הרימה אליי מבט, מעט מבולבל. היא לא הבינה.
היא התחילה לאכול ממנו.
קמתי לשירותים, נותן לה לבשל את עצמה. הזין שלי כבר היה קשה, דוחף בכאב את הבד של המכנסיים, והרגשתי את הפרה קאם מתחיל להיספג בהם. שטפתי ידיים, מביט במראה, מחייך לעצמי בשקט, מתכנן בדיוק איך לשחק איתה עד שתנשוך אותי מרוב תסכול מתוק.
כשחזרתי לשולחן היא הביטה בי בחיוך קטן, תמים לכאורה, העיניים שלה בורקות ממשחק. התקרבתי, נתתי לה נשיקה עדינה בראש, כאילו כלום לא קרה.
״את יכולה להעביר לי את הטלפון?״ ביקשתי בשקט, מצביע על המכשיר שלה שהיה מונח קרוב אליה על השולחן.
היא הרימה אליי גבה בחיוך חשדני. ״מה איבדת שם?״
״כלום״, אמרתי בחיוך מתגרה, מושיט את היד בעצמי ולוקח אותו. ״פשוט מסתקרן מה את מסתירה״.
״תיזהר״, היא אמרה בחצי חיוך, אוחזת קלות בזרוע שלי ומנסה להרחיק אותה, ״אתה לא רוצה לראות אותי מתעצבנת״.
״דווקא כן״, אמרתי בשעשוע, מתקרב קצת יותר אל השפתיים שלה, מושך את הטלפון רחוק יותר, משחק בה כמו ילד קטן.
״אני אנשך אותך, באמת,״ היא לחשה באיום מתוק, כמעט ילדותי, העיניים שלה מנצנצות בשובבות והחיוך שלה חצי נבוך וחצי מתגרה.
״נו, קדימה, נראה אותך,״ אמרתי בשלווה, מקרב בכוונה את הזרוע אל הפה שלה, כמעט נוגע בשפתיים החצי פתוחות שלה, מתגרה בה עוד קצת.
היא התמהמהה שנייה, ואז, עם מבט שובב וממזרי, סגרה בעדינות את השיניים שלה על העור שלי. הנשיכה הראשונה שלה הייתה מתוקה, כמעט מרפרפת, מלווה בליקוק קצרצר של הלשון החמימה שלה, שהשאירה מאחור רטיבות עדינה של רוק מתקתק. היא צחקה קלות, מביטה בי מלמטה, מנסה למדוד את התגובה שלי.
״זה הכול? חלש מאוד,״ לחשתי לה בהתגרות, מחייך אליה בזחיחות מכוונת. ״מה קרה? כבר לא נשאר לך אומץ של ילדה קטנה?״
היא פלטה נשיפה של תסכול מעורב בצחוק, ממלמלת בשקט, ״אתה כזה מעצבן,״ ואז בלי היסוס, נשכה אותי שוב. הפעם היא לחצה קצת יותר, השיניים שלה נסגרו עליי בצורה משחקית אך יותר החלטית, הלשון שלה שוב יצאה ללקק את העור שלי בתנועה ארוכה ואיטית יותר, מותירה תחושת דגדוג חמימה. הנשימה שלה התחממה על הזרוע שלי, גורמת לי לצמרמורת נעימה.
״קצת יותר טוב,״ אמרתי בשקט, מקרב את הפנים שלי לאוזן שלה בלחישה כמעט מרגיזה, ״אבל את עדיין יכולה יותר. אל תעשי לי הנחות.״
היא נשכה את השפה התחתונה שלה לרגע, בוהה בי במבט שובב ומתריס. ״אל תתלונן אחר כך שכואב לך,״ אמרה בחיוך מתוק ומסוכן.
״מבטיח,״ אמרתי בשעשוע, עיניי נעוצות בעיניים שלה באתגר ברור.
הנשיכה השלישית הייתה חזקה, מדויקת וכמעט כואבת, והיא השתהתה עליה, לוחצת בכוונה, משחקת עם הלשון שלה בתנועות מעגליות קטנות ומטריפות, מחממת ומרטיבה את העור שלי. היא סיימה בנשיקה קלה על הסימן שהשאירה, זורקת אליי מבט של ניצחון מתוק, ומיד הסמיקה קלות כשהבינה כמה נהניתי מהכאב הזה.
״את יודעת מה? כמעט מושלם,״ התגריתי בה בשלווה מתנשאת, ״אולי עוד קצת אימון ותגיעי לזה.״
משהו במבט שלה התעורר פתאום, תערובת של תסכול, שעשוע וכמעט זעם חמוד, ילדותי. לפני שהספקתי להבין מה קורה, היא אחזה בזרוע שלי בשתי ידיים, מקרבת אותה אל פיה בכוח של ילדה עקשנית שרוצה לנצח במשחק. השיניים שלה נסגרו שוב, והפעם זו הייתה נשיכה רצינית באמת, עמוקה יותר, ממושכת יותר, כמעט נואשת להוכיח לי משהו. הלשון שלה החליקה על העור שלי בכוונה תחילה, מלטפת את הסימן שנוצר, משאירה עליו שכבה דקה של רוק חם, דביק מהאננס, שמרגיש כמעט כמו נשיקה מתוקה וסמויה.
היא לא שחררה מיד, נשארת ככה כמה שניות ארוכות, ואני עצמתי עיניים לרגע קצר, מרגיש את הלב שלי דופק חזק, הזין שלי פועם בכאב של עונג מוחלט. כשהיא הרפתה לבסוף, מבטה היה מתוק ומסופק, אך גם מעט מבוהל מהעוצמה שהרשתה לעצמה להפגין.
״זה היה מספיק טוב בשבילך?״ היא לחשה בחיוך שובב, עדיין קרובה מאוד לפנים שלי, הנשימה שלה חמה ומפתה על העור שלי.
חייכתי בשקט, העברתי את האצבע שלי בעדינות על הלחי שלה, מחייך אליה חיוך רגוע ומתגרה. ״הפעם הפתעת אפילו אותי,״ לחשתי בשקט, ״אבל נראה לי שנצטרך עוד כמה שיעורים, כדי שתהיי בטוחה בזה עד הסוף.״
היא צחקה צחוק מתוק, שובבי, וכמעט בלי לשים לב, הצמידה נשיקה רכה וקלילה לזרוע שלי, במקום שבו נשכה אותי, משאירה אחריה חמימות מתוקה של הבטחה לעוד.
כשהתיישבה מחדש מולי, החצאית שלה נתפסה מעט בכיסא, והיא ניסתה לסדר אותה באגביות. לרגע אחד קצר, כמעט חסר חשיבות, הזווית אפשרה לי לראות בבירור את הכוס שלה, חשוף לחלוטין, מבריק מעט מרטיבות עדינה שכבר הייתה שם. השפתיים שלה היו תפוחות קלות, ורודות ומבריקות. הרגע הזה היה מקרי לחלוטין, לא מתוכנן, היא אפילו לא הבינה כמה ראיתי, מיהרה לתקן את עצמה, אבל אני כבר קלטתי הכול.
התיישבתי מולה והתחלתי להאכיל אותה לאט, קובייה אחר קובייה. היא צחקה קצת, מנסה להסתיר חיוך מובך אבל מתוק להפליא. הלשון שלה החליקה החוצה בתנועה עדינה, מלקקת באיטיות את השפתיים שלה, משחקת איתי בכוונה, גורמת לי לדמיין דברים הרבה פחות תמימים.
״תפסיק למתוח אותי״, היא לחשה בחיוך מתפנק, מביטה בי מלמטה במבט ילדותי ומתחנן, ״אני באמת רעבה״.
״את תמיד רעבה״, הקנטתי אותה, מקרב את המזלג אל פיה, אבל מתמהמה בכוונה, נותן לה כמעט לגעת בקובייה לפני שאני מושך אותו מעט לאחור. היא גלגלה עיניים בחינניות, ואז נשכה בעדינות שובבה את קצה המזלג, שפתיה הרכות סוגרות עליו, הלשון שלה מלטפת אותו לאט, בכוונה, משחקת עם הטיפות המתוקות של האננס, כאילו רומזת לי בדיוק מה עוד היא רוצה לטעום ממני.
באיזשהו שלב ויתרתי על המזלג והתחלתי להאכיל אותה ישירות עם האצבעות שלי, מקרב בזהירות כל קוביית אננס לשפתיים שלה. היא ניסתה לתפוס את הקובייה בשובבות, משחקת איתי בכוונה, לפעמים מפספסת בכאילו ומניחה ללשון שלה להחליק לאורך האצבעות שלי, משאירה אחריה חום רך ולח מעט. האצבע שלי נשארה בפיה לשבריר שנייה יותר מהדרוש, מרגישה את הלשון החמה שלה מתגלגלת סביב קצה האצבע שלי, כמעט יונקת בעדינות, כאילו במקרה.
היא הסמיקה קצת, עיניה נוצצות ומבוישות כאילו נתפסה ברגע אינטימי, והחיוך המתוק שלה התרחב בכל פעם שהרגישה את המגע הקל של אצבעותיי בשפתיה הרכות. בכל פעם כזאת, היא פלטה צחקוק קטן, כמעט בלתי נשמע, ושוב שלחה אליי מבט מתגרה, ערמומי, משחקת את התמימה.
"אתה בכוונה עושה את זה," היא אמרה לבסוף בשקט, מנסה להישמע נעלבת אבל חיוכה שובב וילדותי. "פשוט נהנה להציק לי, נכון?"
חייכתי אליה בתמימות מזויפת, מושך בכתפיי במין אדישות שובבה. "אני? בחיים לא. סתם היד שלי קצת רועדת," אמרתי לה בשלווה, מקרב עוד קובייה לפיה, הפעם מושך אותה מעט לאחור ברגע האחרון.
היא גלגלה עיניים בחינניות, פלטה עוד צחוק מתוק ומתוסכל, ונשכה שוב קלות את קצה האצבע שלי, לפני שסגרה את שפתיה על הקובייה שהגשתי לה סוף-סוף, עיניה ננעלות עליי במבט מתריס, שובב ומודע לחלוטין להשפעה שיש לה עליי באותו רגע.
היא שוב שלחה אצבעות למטה, חזרה לשחק עם הכוס שלה, מפרקת את עצמה, בולועת את הגניחות שלה.
האצבעות שלה חזרו לפה שלה, הריח שהתפשט היה תערובת של האננס עם הלחות שלה.
״את באה לסיגריה?״ שאלתי בשקט.
כשהיא קמה, הבחנתי בכתם קטן וכהה של רטיבות שנשאר על הכסא שלה.
יצאנו החוצה, אל האוויר הקריר והנקי. היא נעצרה לרגע ליד המדרגה, מביטה בי במבט שובב וחצי מתגרה, כאילו רומזת שהרגע הקטן הבא עומד להיות בשבילי. היא התכופפה בתנועה איטית ומכוונת, כאילו היא לא רק מסדרת את המגף, אלא גם בוחנת את גבולות השליטה שלי.
החצאית שלה התרוממה מיד באופן טבעי, מתחה את הגרביון הדק על הישבן העגול שלה וחשפה אותו מולי בבירור מוחלט. הישבן היה בהיר, חלק ורך למראה, עור צח ונקי שכמעט זהר באור החלש של הרחוב. הגרביון, דק ושקוף למחצה, נמתח עליו בצורה מושלמת, משרטט בקפידה את הקימורים העדינים של הישבן שלה, מעמיק מעט בקו התפר שבין שני הישבנים, מדגיש את העגלגלות הטבעית שלהם.
יכולתי לראות בבירור את כל היופי של הגוף שלה: את הדרך שבה הירכיים שלה התעגלו באופן נשי ועדין כלפי מעלה, את הניגוד שבין הגוון החלבי של העור לצבע הכהה של הגרביון, ואת האופן שבו הישבן נמתח בעדינות עם התנועה שלה. היא הזיזה מעט את הירכיים, אולי בכוונה, אולי במקרה, ואני הבחנתי בתנועה העדינה של השרירים שלה מתחת לעור, באופן שבו העור נמתח ונרפה עם כל תזוזה קטנה שלה.
היא השתהתה ככה רגע ארוך מדי, ממשיכה "לסדר" את המגף שלה, כאילו ממתינה לראות כמה זמן אצליח להחזיק מעמד לפני שאתקרב ואגע בה. לרגע שקלתי לשלוח יד ולתת לאצבעות שלי להחליק על הקימורים האלה, לבדוק עד כמה העור הזה חם ורך כפי שנראה לעין.
לפני שהספקתי להחליט, היא התרוממה בתנועה מהירה, הסתובבה ונדחקה אליי בפתאומיות, נצמדת אליי בתנועה ילדותית אבל לחלוטין מודעת. לרגע חד מאוד הרגשתי את הזין שלי, קשה ופועם, נלחץ בין הישבנים החמימים שלה מבעד לגרביון, חש בבירור את החום העדין שנבע ממנה, את הרכות המוחלטת של הגוף שלה, ואת הדרך שבה הישבן שלה כמעט עוטף אותו, מצמיד אותי אליה לשנייה אחת ארוכה.
היא חייכה אליי חיוך קטן ושובב, כאילו לא מודעת כלל לעוצמת הרגע, ואני רק נישקתי אותה בעדינות בלחי, ידי כרוכות סביבה בדרך ליציאה.
״את באה?״ לחשתי בשלווה.
מיקה מתוקה. מיקה תמימה.
היא לא יודעת שעבורה אני מרגיש דברים שמעבר למיניות פשוטה.
היא אחותה של החברה הכי טובה שלי, כמעט כמו אחות קטנה גם בשבילי, ואני באמת לא רוצה לפגוע בה.
יש משהו כל כך נקי ואמיתי בחיבור הזה, רגשות של הגנה ודאגה, מעבר למשחקי הפיתוי שלה.
אבל מה אני יכול לעשות עם הזין שלי שעומד בטירוף בכל פעם שהיא קרובה אליי, עם הדרך שבה הגוף שלה נצמד אליי, עם הניסיונות החמודים והעקשניים שלה לפתות אותי שוב ושוב?
היא לא מבינה שבשבילי היא הרבה יותר מכוס, תחת, פה מתגרה ולשון שובבה, ואולי עדיף שתמשיך לא להבין, ותישאר היא. מיקה הקטנה.
היא לא יודעת שהלילה שלי רק התחיל.
אני כבר בדרך ללירון (אותה אתם כבר מכירים היטב מהחוויות המשותפות שלנו שמתעודות ברובן אצלי בבלוג). ומתברר שהן חברות באינסטגרם.
* סיפור אמיתי, אך עלה על הכתב בהשראתה של Little sweety שכתבה סיפור שהחזיר אותי לחוויה.