בתגובות לאחד הפוסטים הזכיר מגיב מושבע שלי את גן הקקטוסים החולוני, שזה צירוף מקרים מדהים כי יש לי סיפור משונה ודי טרי מהמקום הזה.
מיותר לציין שאני ידידת משפחה ותיקה של תורמי הגן ומקימיו, נדבנים חולוניים חמים ויקרים. מידם קיבלתי מפתח כדי שאוכל לבקר גם בלילות. הצמחים המדבריים האלה, הממוקמים בלב שיכוני חולון השוקקים, מעוררים בי תחושה זרה ומרגשת, כמו מן מדבר בתוך נווה, נוסך שלווה.
אז לילה אחד לפני כחודש אני מתהלכת בגן, מברכת לשלום קבוצת צברים מצויים, יורקת לכיוון אלו שנראים לי עצובים (קצת נוזלים הולכים כברת דרך עם החבר'ה האלה), כשפתאום אני שומעת רחש בינות הצמחים, יבבה. אני מסתתרת מאחורי איזה סגווארו שמנמן ומאזינה ביתר קשב. ראיית הלילה שלי לא מזהירה אבל יש לי שמיעה מצוינת, מה שהופך אותי, אגב, לכוכבת הגדולה בכל ביקור ב"דיאלוג בחשכה", עד כדי כך שבאיזשהו שלב התחלתי להצניע את הכשרון, כדי לא לגנוב את ההצגה לעיוורים המדריכים את הסיור. היבבות התחזקו ואני חקרתי בהן ופיענחתי די בקלות: מדובר, שיערתי, בגבר, כבן 45, רזה בקירוב, אב לבנות, אידיאולוג טהרן, חובב אוכל אסייתי אבל בז לאסייתים. חשוב מכל– חולוני הוא לא, אפילו לא רבע.
הסתקרנתי, מה עושה פרחח כזה בגן באמצע הלילה? יצאתי בחשאי ממקום מחבואי, מתקרבת לפינה בה ישב רכון וקפוא ליד סוקולנט קטן במיוחד, רק אצבעו הצרדה נעה, קרבה ומתרחקת מהקוץ הגדול שבראש הצמח. הבחורצ'יק היה דוקר את עצמו בקצב קבוע, חוזר על אותה מנטרה ממולמלת "סופר אגו אינו אלא איד בהסוואה". דיבורים מופשטים באמצע הלילה עוכרים את שלוותי ולכן עצרתי אותו באופן מיידי- נגעתי בכתפו והוא קפץ קלות, נבהל מההפתעה ונבוך מחשיפת המנולוג הפנימי. הירח המלא האיר את פניו, שנראו לי – כמה מוזר- כה מוכרים. "אבל זה נכון", הוא אמר לי, אש זרה בוערת בעיניו וכמו ממשיך את אותו העיון דרכי, באמצעותי "זה הכל מעגלי".
משך אותי פנימה בכח, החוצפן. הרהרתי. "לא בטוח. אבל זו ביקורת פוסט מודרנית תקפה, אני מניחה". השינוי ניכר בו מיד, מיצור מנומנם ורפוי הוא נמתח, פניו התכרכמו בשנאה. היה נראה אלים, מיוחם, ומצטדק בו זמנית, מצקצק בלשונו, מתקרב לקקטוס מזן "כסא החותנת" ומקיא עליו בלהט. הוא ברח לפני שהספקתי לשקף לו שזו המחשה סמלית לא רעה של המנטרה שלו. מילא.
אבל מאיפה, הציק לי הדבר בעודי מתהפכת על יצועי לפנות בוקר, מאיפה אני מכירה את הבנאדם.
ובכן, מאין מגיעות כל הצרות הקטנות אם לא מכאן? זה בא לי בבת אחת בזמן שהשקיתי את הגינה שלי לפני כשעה קלה. חיפשתי בהודעות הישנות שלי ומצאתי תכתובות עם נשלט אחד איתו נפגשתי לגלידה אולי פעם פעמיים לפני כמה שנים. היה לי קשה לאתר את הפרחח כי קראו אז לו "SUBstantial", והיום, משום מה, הוא קורא לעצמו "דיאנג'לו". על שם שחקן הכדורסל או הרוצח הסדרתי, תהיתי לי, נזכרת בבעתה: הוא לא גבוה מספיק.
