על ערש דווי גילתה לי שכנתי פרומה, בעלת טור ההורסקופ המוביל במקומון האזורי, את סודה הגדול ביותר. "מזה 13 שנים נתונה העיר חולון כולה לשליטתי", התוודתה. ביטלתי בלבי את דבריה של הזקנה המטושטשת והתכוונתי לגשת לצקת לה מעט ממרק רגל קרושה שהכינותי עבורה ולהתקשר לבני משפחתה, לבשר להם על מותה הקרב ולזמן אותם להתכנס סביב המיטה, כפי שמחייב הנימוס, אך הזקנה תפסה את ידי בבהילות ומנעה ממני למוש מצידה, עיניה בוערות ופניה אומרות כנות וענייניות.
"מי שולט בכרך?", הנחתה אותי פרומה בתקיפות.
"אנשיו" עניתי, בלי להתבלבל. יש לי השקפות ברורות מאוד בנושא.
"ולמה נשמעים האנשים?" לחשה פרומה ברוב יראה וחשיבות. גלגלתי עיניים. מבין טווח התשובות האפשריות לשאלתה: תבונה/כח/מוסר, בחרתי להחזיר את זה אליה "נו, למה הם נשמעים?" כך זה כנראה יסתיים מהר יותר.
הזקנה השתנקה מהתרגשות, כורעת תחת עולו של הסוד, של האשמה שרבצה עליה במשך שנים "אנשי עירנו, עליך לדעת, מקשיבים רק לזודיאק".
בחצי השעה הבאה הכבירה עליי הוכחות. התרוצצתי אנה ואנה אוספת מהדירה גיליונות ומשווה את האירועים שהזכירה לכתוב במדורי ההורוסקופ שיצאו תחת ידה. לא מצאתי ולו סתירה אחת בין תחזיותיה-הוראותיה לבין היסטוריית העיר כפי שזכרתי אותה. ההורוסקופים שלה היו ספציפיים באופן חשוד אבל הצליחו עדיין לשמור על נופך של מסתורין ועמימות. היו שם הוראות ברורות למדי, אבל הן הוסוו בחכמה רבה מאחורי כל מיני מילים בנאליות שמאפיינות את הז'אנר. הכל היה מתוחכם ומעודן כל כך. מספיק שתברר את תאריך יום ההולדת של אדם חזק ובר השפעה ותשלח לו הוראות בשם היקום מעל לדפי העיתון, והעיר כולה בידיה. נרעדתי מהמחשבה על הכח הזה בידיים הלא נכונות.
היא המשיכה ושטחה בפניי. כך למשל, בקיץ 2010 תאטרון הבובות של בנה הגיע לכמעט חצי מקבוצות הקייטנה בעיר. לשוחרי התרבות בינינו הבחירה הזו נותרה בגדר תעלומה. פרומה שלפה את הגיליון המתאים והצביעה על התחזית למזל תאומים, בהתאם לתאריך לידתו של ראש תחום החינוך הבלתי פורמלי בעירייה, בו הודרך באופן זה: "ביום רביעי בצהריים תהיה לכם פגישה חשובה שתקדם את מאמציכם. דמויות ירוקות עשויות לבד הן הבחירה שתיקח אתכן רחוק". השיטה הייתה ברורה: אמו של מפעיל "קרמיט המלך ופרולטריון הצפרדעים" קבעה לו את הראיון ביום המיועד ואז הוציאה הורוסקופ שיבטיח את הצלחת הפגישה. או למשל, כשרצתה פרומה את הדירה בבניין הסמוך עבור בתה הבכורה ייעדה לשכנתה, בת מזל גדי, טקסט שמנבא לה כי: "הזדמנויות נדל"ניות בלתי צפויות יצוצו, לכו על זה (ותעשי מחיר, באמא שלך)". זה עבד, החוזה נחתם למחרת, והייתה שמועה שהדירה נמכרה בהפסד. בשלב הזה הסירה פרומה את משקפיה, הראתה לי את הגבות המעוצבות שלה, ואז הגישה לי את הגליון של אתמול וכיוונה אותי לקרוא את הטקסט המיועד למזל עקרב, מזלה של מזל הקוסמטיקאית המבוקשת "אתם תפנו תור לאשה זקנה ומסכנה, כולל שעווה פס ביקיני, והיקום יהיה חייב לכם אחת". ואז כממתיקה סוד אחרון אמרה לי "ואת, את שונאת רגל קרושה. איך קרה שידעת לבוא לכאן מצוידת בסיר מלא בכל טוב הזה?". נזכרתי במשהו במעומעם אבל פחדתי להסתכל על ההורוסקופ של אותו היום למזל בתולה. הצטמררתי כולי.
פרומה לא איבדה זמן. היא תפסה חתיכת נייר ואלתרה כתב מינוי שנותן לי תוקף חוקי לרשת את הטור שלה בעיתון המקומי. עוד באותו הלילה נפחה את נשמתה והשאירה אותי לבדי, חזקה לאין שעור אבל מפוחדת כל כך.
