פריק קונטרול מאבד שליטה

ועדיין אין מרתף בבית....

חרמנות נשארה

אני מתעורר טעון

עוד מעט יגיעו אורחים, היא בלחץ לארגן ולסדר למרות שהכול כבר מאתמול

הסטרס מתגנב הביתה על הבוקר

ואני נושם, קם, קשה.

מחליט לנהל את האנרגיה הזו על ההתחלה.

אני תופס לה ביד מושך אותה אחרי.

היא מנסה למחות אבל מבינה שלא יועיל.

אני פותח את דלת המרתף ומוביל אותה למטה.

אני צריך שקט בבוקר, איזון.

היא זורקת משהו על זמן, ולהתארגן, ולא מתאים.

אני תולש ממנה את הבגדים בשניה וחצי.

מושיב אותה על כיסא הברזל. כופת ידיים אחורה. קושר רגלים לרגלי הכיסא.

מגע הברזל רק על העור שלה והיא מנסה למחות בשקט

אני מהדק חבל לחזה שלה.

אני צריך שלא יפרו את האיזון שלי בבוקר, אני אומר בשקט.

הצלפה על החזה שלה והיא משחררת צעקה מופתעת.

עוד אחד ועוד אחת. היא מאדימה ומתגרה סטירה והצלפה והיא מתרככת.

היא מתרככת ואני מזדקף מרגיש את הבעירה בין הרגליים.

מצמיד לה את המאלץ בין הרגלים, מקבע אותו

היא מתחילה לרטוט מולי

מבקשת שאתקרב שאתן לה להרגיש בי.

אני מפשיל את המכנס מתקרב לפיה.

צילצול בדלת מעיר אותי 

אני מסתכל סביב

אין לי בבית מרתף

ולחדרים הסודיים שלי מעולם לא לקחתי אותה.

יש רק אורחים בדלת

ולארגן את הבית

וזיקפת בוקר

וחרמנות

אני צריכה שתפרק אותי

היא ביקשה

את הגוף שלי את הנפש

שתקרא כמו שרק אתה יודע מאחורי ההגנות של הלב.

אני צריכה שתפרק ותרכיב מחדש

תבנה אותי

תחבר.

ואני? לפרק אני יכול

אבל את, את אדם, את נפש את הוויה שלמה.

אף אחר לא יכול באמת

לבנות, להרכיב לחבר מחדש

מה זה כאן

סניף של איקאה?

לפעמים עולה הצורך

לפעמים הוא מזדחל לו לאט בלי שאני שם לב

ואז הוא הכי מסוכן

הוא משתלט

ולקונטרול פריק זה לא עושה טוב שמשהו משתלט

ואז אני לאט נטרף

חייב לפגוש מישהי 

צריך אינטימיות גדולה במפגש עם זרה

צריך לאבד עליה שליטה ולהתפרק להתכנס 

להתנחם

להפרד

ולהצטרך שוב

מזמן לא ראינו את התחת שלך היא כתבה.

ואני, נמאס לי.

לא מסוגל יותר לשחזר פצעים.

לשתף פעולה עם המחשבה המשובשת שאם יכאב שוב אבל הפעם מבחירה אז זה יעזור להן להחלים.

אתן פצועות, עמוק.

עשו לכן דברים נוראים שלא היו צריכים לקרות בעולם.

אבות, אחים, שכן או איזה נער, מעוותים בראש עם שחור בנשמה פגעו בכן.

ואתן מאז משחזרות.

מחטטות בפצע ומצפות שיגליד.

אני לא מסוגל להיות שם יותר

ולא רוצה להראות את התחת שלי שם יותר.

רוצה לראות אותו?

תהיי מפוקחת

תדעי מה ולמה ומי את

לא מוכן לפצוע נשמות פצעות.

כן כן אני הולך רק לא התאפקתי להשאיר את זה כאן:

הוא אמר: "אם תלכי אחרי 
לא קטיפה תלבשי ולא משי 
יהיה מר עד בלי כח אולי" 
אז אמרה היא: "לאט, כח יש לי 
אם צריך אתהלך בסחבות 
כלובשת קטיפה מבריקה 
אם צריך אקרצף רצפות 
ואהיה בעיני כמלכה. 

כל אשר תבקש ותשאל 
אעשה ואוסיף לשמוח 
יהיה טוב, אהובי, יהיה קל 
לעולם לא יחסר לי כח" 

אז אמר: "מה יהיה אם אבגוד 
ואותך אעזוב מיותרת 
בלילות ארוכים לחכות 
עד שובי מזרועות האחרת?" 
"אם צריך לחכות אחכה" 
כך אמרה ופניה באור. 
"אם צריך לא לבכות לא אבכה 
העיקר שאדע כי תחזור 
כל אשר תבקש ותשאל 
אעשה ואוסיף לשמוח 
יהיה טוב אהובי יהיה קל 
לעולם לא יחסר לי כח" 

אז אמר: "מה יהיה אם אגיד 
שעליך לקום וללכת 
ולשכוח אותי ושנית 
לא לשוב כי לרחוב את מושלכת?" 
היא רק רגע שתקה ותחייך 
אז דברה ופניה ככפור 
"אם תאמר לי ללכת, אלך, 
אם תאמר לא לחזור, לא אחזור. 

אך דבר רק אחד אל תשאל 
אל תאמר לי אותך לשכוח 
כי את זאת אהובי לא אוכל 
בשביל זה לא יהיה לי כח.

נשלטות יקרות לעולם אל תהיו כנועות עד כדי כך...

תאווה לבשר אישה היא כמו סתם תאווה לבשר.

תודה לכל מי שהתכתבתי,קראתי,הגבתי.

לכל מי שקרא הגיב כתב.

לכל מי שפגשתי.

אני עוזב, הספיק לי צריך לתעל אנרגיות למקומות אחרים.

אולי יום אחד אשוב, אולי לא.

מושך בחבל, מרים מפרש.

שלום

חבלים.

היא רוצה אותי במדים.

חזרתי ממילואים והיא רוצה אותי במדים, עם האקדח והדרגות.

היא אפילו לא יודעת מה זו הדרגה הזו אבל היא מרשימה אותה.

חיבקה אותי ונגעה בידה בקת האקדח שמוסלק מאחור.

היא מרטיבה ומתלהטת, נצמדת מושכת אותי.

ואני עייף.

לא רק מהאימון,

עייף מהמדים, מהחזות, מהתחפושת הזו.

זו של הגבר, המאצ׳ו הלוחם שבע הקרבות.

עייף מהמסכות האלו.

כלכך הרבה זמן מחיי בזבזתי על להחזיק את הפרסונה הקשוחה.

זה קשקוש בעיני, אני לא צריך לא את הסממנים ולא את המשחק.

אני רואה כלכך הרבה יותר עמוק מזה וצריך כלכך הרבה יותר עמוק מזה .

זה מה שאת צריכה?

תחפושת של קשיחות? 

משחקי תפקידים של כוחנות?

אז אותי זה לא מעניין, עייפתי מזה.

אז דחפתי אותה למיטה התפשטתי, זרקתי עליה את המדים, 

נכנסתי למיטה

הסתובבתי לצד השני 

ונרדמתי

יש לה פנטזיה.

סיפרה אותה בכמה הזדמנויות.

היא רוצה להיות מופתעת אפילו מפוחדת, שאבוא אם עוד גבר אולי שניים, כשהיא לא תהיה מוכנה, שנקח אותה בכוח.

היא תקשר בחבלים, עיניים מכוסות, תופשט באגרסיביות, היא לא תדע מי נוגע בה, והיא תחדר חזק ביחד בכל החורים שלה.

זין יפלח חזק את ישבנה בזמן שהכוס שלה יהיה מלא בזין השני.

מישהו יחזיק חזק בצוואר שלה, מישהו ימשוך בשיער.

ירחיבו אותה יפערו ימלאו אותה.

ואז ימלאו אותה בזרע.

היא רוצה שישתמשו בה, ככה ואחכ יעלמו.

היא סיפרה לי את זה בכמה הזדמנויות ויחד פרטנו את זה לפרטים פרקטיים.

לפני כמה ימים היא באה,

קשרתי לה את העיניים דחפתי על המיטה.

חבל אחד לידיים מסביב למיטה

חבל אחד לברכיים מקבע אותה על ארבע. קולות זרים עלו מהחדר.

היא הרגישה שהנה מגשימים לה פנטזיה ומיד התחילה להרטיב את המיטה, הדופק שלה האיץ נשימות מהירות חוש השמיעה התחדד מיד, גם הרגישות למגע.

סיימתי לקשור שתי סטירות על התחת ויצאתי לסרט (מר הולמס,סרט טוב).

אז היא רצתה שאגשים לה,

אני אדון חבלים לא פיית השיניים...

אחרי כמה שעות שיחררתי אותה

אני אולי לא פייה אבל גם לא מפלצת

אם תרדנה בליל דמעותייך, 
שמחתי לך אבעיר כצרור תבן. 
אם תרחפנה מקור עצמותייך, 
אכסך ואשכב על אבן. 

אם תאמרי אל מחול לרדת, 
על אחרון מיתרי אנגן לך. 
אם תחסר לך מתנת הולדת, 
את חיי ומותי אתן לך. 

ואם לחם תאבי או יין, 
מן הבית אצא כפוף שכם 
ואמכור את עיני השתיים 
ואביא לך גם יין גם לחם. 

אך אם פעם תהיי צוחקת 
בלעדי במסיבת מרעייך, 
תעבור קנאתי שותקת 
ותשרוף את ביתך עלייך.

אלתרמן