לפני 9 שנים. 10 בספטמבר 2015 בשעה 6:33
רק רציתי שתדע
הסימנים שהשארת בי- בלב, בגוף, בנשמה
הם כמעט נעלמו כליל, ומי שלא יודע שהיו שם כנראה גם לא ישים לב.
מגיעה לך גם תודה.
בזכותך למדתי שהלב שלי יכול למות ואז לקום לתחיה, כי אני חזקה. וכי יש סביבי אנשים טובים. שהנשמה שלי יכולה להיפצע ולהישרט שוב ושוב ואז לקום לבוקר חדש שכולו תקווה ורצון לחוות שוב אושר.
שהגוף מבריא הכי מהר. מאגר הדמעות מתמלא מחדש תוך כמה שעות, הכאב בקודקוד של הראש, במקום שבו פגע בקיר, עובר תוך כמה ימים. והצלקות בידיים.. חודש-חודשיים וגם זה עובר.
למדתי גם שלפעמים עדיף בלי אהבה מאשר עם אהבה שחונקת ומשנה אותך, כזאת שבגללה אתה כבר לא מכיר את עצמך.
ובכל זאת רציתי שתדע שאהבתי אותך יותר מהכל, יותר מעצמי.
בעיקר יותר מעצמי.
וזה לא יקרה שוב.
כבר לא שלך,
אני.
