מחשבות, חויות ושאר ירקות.

אחת מהטרגדיות הגדולות של הקורונה היא הפגיעה האנושה באינטימיות. 

עירום אינו בלבד מושא לתאוותנו וגורם זול לחרמנותנו, עירום הוא הביטוי הפיסי הטהור ביותר לאינטימיות,

עירום הוא חשיפה, פגיעות, אמון, אישה שמתערטלת בפניך,

לא כאקט של מחאה, כחלק מרחצה או (בפינות העולם שבהן זה חוקי) כחלק מעסקה,

היא חושפת את עצמה, לא את גופה בלבד גרידא, 

אין בדברי להתייחס לסקס או אפילו לסשנים וכו׳, 

אני מתכוון לעירום, פשוט, ליבתי. 

החשיבות של עירום היא כמו כל דבר אחר, נובעת מהעדרו או מנדירותו, 

מה שמעניק לעירום את יוקרתו הינם הבגדים, ומנהגנו ללבשם בכל עת, פרט לרגעים האינטימיים ביותר שלנו. 

בכך עירום משמש להגדרת מצב, כמו שבתחנות רדיו יש שלט ״on air"',שמגדיר את המצב, עירום מגדירו כמצב אינטימי, כזה שיש לנצור ולהעריך. 

אני מתגעגע לאינטימיות הזו, זו שהמצב הנוכחי מנסה לשדוד מאיתנו.

אנו פגיעים מתמיד והאירוניה היא שהפגיעות ה״רעה״ שלנו מונעת מאיתנו לעסוק בפגיעות ״טובה״. 

אז פעם הבאה שאישה מתפשטת בפניכם, תעריכו את זה, היא נותנת בכם אמון, היא מעבירה לכם מסר חשוב ועתיק יומין. 

תרוויחו את זה ואל תשברו את אמונה. 

נכתב מטעמי נוחות בלשון זכר ועל נקבות אך בהחלט רלוונטים לכל המינים.