יש משהו בקשר (בדסמי, אפלטוני, משפחתי או אפילו ונילי, אם אתם כל כך סוטים), הוא מתפתח, משתנה, כמו האנשים שמרכיבים אותו.
ככה היא, הם, הן, אנשים. אבל היא הדוגמא הרלוונטית.
כל פגישה, כל מגע, כל נשיקה, כל סשן וכל שיחה משנה אותה ואת האופן שאני חושב עליה.
זה די מרתק, להיכנס לקשר עם אישה, נשלטת, בת זוג, שלא מפסיקה להשתנות, להתגוון.
כמובן שכמו כל דבר, היא משתנה בשני אופנים עבורי, היא משתנה בפני עצמה ואני משתנה ובכך משנה האופן שבו אני תופס אותה.
לא מזמן קראתי מאמר על אומנות מבוססת בינה מלאכותית, הועלתה בו האפשרות לסיפור שימשיך להיכתב ככל שאתה קורא בו, עם האפשרות אפילו למדוד את התגובה שלך לסיפור ולבנות לפיה את ההמשך שלו לכיווונים בהם אתה מראה יותר עניין.
ככה זה הקשר איתה, זה סיפור שהסוף שלו לא נכתב אבל לולאת הפידבק ממשיכה לשנות את ההמשך, ההתאמות הקטנות, הן הכל בעצם. היכולת של קשר להתארך תלויה ביכולת של הצדדים להשתנות, להתרכב, להתפתח.
על אף היותי אתאיסט גמור אני בעל היכרות שטחית עם המקורות, וישנו במשנה ציטוט נפלא:
״גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו.״ מסכת סנהדרין ד(ה).
כלומר, על אף שכולנו נולדים לבני אדם, גדלים ביחד וכו׳, אנו שונים, אפילו תאומים זהים שונים מהותית זה מזה. זוהי גדולתו של אלוהים (או, על פי אמונתי האישית, של הטבע). כך הם גם קשרים, שכן אם אף אדם אינו זהה לחברו, למה שהקשרים בינהם יהיו זהים. וכך הוא כל קשר, משתנה, מתפתח, לטובה ולרעה, אבל לעולם לא קופא על שמריו.
אז...זהו.
