מחשבות, חויות ושאר ירקות.

פעם בחודש היא מגיעה, הפרסונפקציה של מלחמתי רבת השנים עם אבק. מזיזה את כל הרהיטים, מאבקת את המדפים שכורעים תחת מאות ספרי ואת מטבחי המשונה.  

דירתי פצפונת, משמעות הדבר היא שאם המנקה נמצאת בה אני צריך לצאת, עת שבתי לדירה היא שולפת מטבע פרואיני שהיה מתחת לספה (מעולם לא הייתי בפרו) ובורג שחיפשתי שעתיים עד שנואשתי ומצאתי אחר. 

ואז מגיעה השאלה, "אתה רוכב על סוסים?" אני משיב שרכבתי בילדותי, היא ענתה: "כן גם לבת שלי היה שוט כזה שהיא רכבה". מתברר שהיא סידרה והבריקה את תוכן הקייס שמכיל בין השאר מקל הליכה מקונגו, מטריות, מקל מטאטא ספייר ואיך לא, את הקרופ שלי. 

וכך, לראשונה, הוברק השוט שלי עם חומר יעודי לעור. 

נ.ב. היא המליצה לי לקנות קסדה אם אי פעם אחזור לרכב. 

 כל שנותר לי לתהות אם לבתה בת העשרים יש שוט מאותה סיבה כמוני.