לפני 7 שנים. 20 באוגוסט 2017 בשעה 17:20
הייתי בן 13, זה היה בציריך המושלגת.
כבר נתלו קישוטים לחג המולד הקרב או שמא נותרו הקישוטים מהחג שעבר זה מכבר (התאריך אינו זכור לי),
ונכנסנו לאחוזה הזאת שנהפכה למוזאון, ושם היא הייתה, ילדה ג׳ינג׳ית, אפופה באור.
ראיתיה ונאלמתי דום, הייתי מוקף בפאר היצירה בסביב לעולם ואני ראיתי רק אותה.
את איירין.
לעיתים ישנה אפלה בעולם הזה. לעיתים ישנה אפלה באתר הזה ולעיתים היא מאיימת לכלותי.
אך עבורי איירין מייצגת את הטוהר, את הטוב, ועל אף שאנו חוטאים לעיתים בסטיות אפלות(אפילו אני).
אני מתנחם בעובדה שבמקביל אני מסוגל להעריך את איירין ואת העובדה שאני חי בעולם שבו חיו וחיים עד היום אמנים כמו פייר אוגוסטוס רנואר, שמשיכות מכחולו תיארו את אהובתי הראשונה.
