חייי כאדם שנהנה ונוהג לטייל מעת לעת הינם ברובם טובים מאוד, אני רואה עולם, פוגש אנשים מעניינים, רואה אומנות ואדריכלות מיוחדת ואוכל ושותה את דרכי דרך תרבויות העולם.
אך אתמול שוב עומתתי עם המציאות הבלתי מתפשרת של תיירים - האנשים שהינם ואינם תוך שבריר שניה.
הכרי בטיולי אלפי אנשים (חלקן אף היו נשים), אך לטיול, כמו לכל דבר טוב, יש סוף, ולעיתים לוח הזמנים שלו לא תואם את רצונותי. אתמול שוב הכרתי ״פוטנציאל״ לא התאהבתי או משהו דרמטי שכזה אך הכרתי מישהי מעניינת מישהי שלו היא ואני לא היינו צריכים לחזור לארצות מוצאנו היינו נפגשים שוב.
וכך היא נוספה לרשימה מנטלית שלי, רשימה של חיים מקבילים שצללי מנהלים על ידי מיצוי הפוטנציאל של מאות מפגשים שאני זנחתי עקב המציאות של חיי.
איזה מין חוויות שונות ומשונות הייתי חווה לו הייתי נווד אמיתי, לו חייתי בעולם בו יכולתי אתמול, בעת שישבנו זה מול זו לומר לה: ״שווה לבקר בארץ הפלונית ממנה הגעת? לו אבוא לשם תרצי להיפגש שוב?״. אך לי יש לימודים וחיים בישראל ועל כן נידונו דרכינו להיפרד.
