מחשבות, חויות ושאר ירקות.

פעמים רבות אני נשאל בחיי, מה הכי טוב?

בין אם זאת המסעדה האהובה עלי, הספר האהוב עלי, הבמאי האהוב עלי או האדם שאני חושב שהוא האיקס הכי טוב. 

התשובה היא שמעטים הם הדברים בעולם, במיוחד אלה ששווים עשיה, שנמדדים בסולם אמפירי, 

לרוב אין הטוב ביותר, יש את המתאים, את המתחשק, את מה שהולם, לזמן, למקום, למצב רוח, לתחושה.

ישנם כמה וכמה שירים שאפיינו תקופות כאלה ואחרות בחיי, מז׳אנרים כמו רוק, פופ, קלאסי, היפ הופ, ג׳אז וסטנדרט, 

אך שהייתי בן 9 קיבלתי דיסקמן (של סוני כמובן) ודיסק בודד, שהתחיל את האוסף שלי (זה שזרקתי רק לפני כמה שנים).

השיר הראשון בו היה ״Someone to Watch Over Me״ של פרנק סינטרה.

למי שלא מכיר מדובר בשיר שנמנה על הסטנדרטס, מה שאומר שישנם מאות ואלפים ביצועים לשיר, אבל עבורי, הביצוע ה״מקורי״, למרות שהוא לא המקורי, הוא של פרנק סינטרה. 

השיר נעשה טוב יותר, הוא נעשה על ידי גאונים מוזיקליים כמו גרשווין, איימי וויינהאוס, אלה פיצ׳זרלד.

הוא בוצע בביצועים אינסטרומנטליים, אופרתיים, כבלדה ופופ, אך עבורי הוא תמיד יהיה השיר ההוא של סינטרה. 

כך זה כל דבר אחר בחיים, לדרך בה הולכים בחיים אין ציון, אך יש לה פסקול. 

תקשיבו ותהנו.