המיתולוגיה היוונית שזורה בעונשים הגרועים ביותר שניתן לדמיין:
סיזיפוס נידון לדחוף סלע במעלה הר ושהוא יגיע לפסגתו הסלע יפול,
פרומתאוס נידון להיאכל על ידי נשרים על כך שהוא הביא לאדם את האש,
טנטלוס נידון לרעוב ולצמוא בגן מלא בעצי פרי ומעיינות,
אך אין נוראי מעונשה של אקו.
אקו הייתה נימפה שהגנה על זאוס באחת מ״עלילותיו״ (שם קוד למעשי הבגידה, אונס וחטיפה אליהם הוא נטה מעת לעת) מחרונה של אשתו הרה.
הרה הענישה אותה בכך שהיא קללה אותה לחזור על הדברים האחרונים שנאמרו לה.
אני חש כאילו רח הקללה שורה על חלק מבני ובנות דורי, אנו מוצפים בכל כל הרבה מידע שבמקום לסננו לפי איכות ובסיס אנו פשוט יורקים בחזרה את מה שנאמר לנו לאחרונה. אני מציין זאת מאחר ואני נתקל בזה בכלוב, אנשים משני צידיו של השוט שמספרים לי בלהט רב על מה משמעות השליטה/התמסרות/קילור/עונג/כאב של כולם.
לרוב הם חוזרים זה על דבריו של זו, נידונו להדהד את דברי ההבל שלהם לנצח.
האמת היא הרבה יותר פשוטה: בשליטה, ובקשרים בלבד, תעשה מה שבריא, עוזר ונעים לבת זוגתך ולך, בסדר הזה (נכתב בלשון זכר אך מופנה לשני המינים).
אם נחזור לאקו, אקו פגשה עלם חמודות, אך היא לא יכלה לשוחח עימו, הוא קרא לה והיא חזרה על קריאתו, הוא כצפוי היה מבולבל מהתנהגותה ודחה אותה מעליו.
ופה אנחנו מגיעים לחלק השני של הסיפור, הסיבה שבגלל חיברתי שני נושאים לשיחה על מיתולוגיה יוונית.
העלם, נקרא נרקיסוס, בגלל הדרך המזלזלת בה הוא נהג באקו דנה אותו נמסיס, אלת הנקמה להתאהב בעצמו. יום אחד הוא ראה את בבואתו במי נחל והתאהב בפני הגבר שניבטו אליו מהמים. הוא כה התאהב שהוא לא אכל או שתה עד שהוא גווע למוות מצמא. במקום מותו צמח פרח הנרקיס. ועל שמו ניתן השם לנרקסיזם.
מוסר ההשכל מעונשה של אקו: דעתם ועמדתם של אחרים היא בדיוק זו, דעתם ועמדתם, תפתחו את שלכם לאורם אך אל תעתיקו אותה ללא שיקול דעת.
מוסר ההשכל מעונשו של נרקיסוס: שאתם מסתכלים במראה, אם אתם אוהבים את מה שאתם רואים יותר מכל, תעריכו את חייכם מחדש.
