''אנחנו לא שוכבים היום.''
''אהמ'' זו התגובה היחידה שלו כי הפה שלו עסוק בלמצוץ לי את הצוואר והאוזניים.
אני מנסה להישמע נחרצת אבל זה מאוד מאוד קשה.
לפני שעה ישבתי לשתות מילקשייק, במה שסוכם להיות פגישה חברית ואפלטונית. זה סוכם באופן נחרץ. נחרץ ממש כמו שאני נחרצת עכשיו.
''אנחנו לא שוכבים היום.'' זו כבר פעם רביעית שאני אומרת את זה, ובכל פעם אני פחות ופחות משכנעת.
הוא נותן לשיניים שלו הפסקה מהפטמות שלי כדי לשאול, רגע לפני שהוא מתפוצץ מצחוק, ''את אומרת את זה לי או לעצמך?"
ובאמת, מי יקח אותי ברצינות כשהאגן שלי נע בקצב כדי להתחכך במה שתופח לו שם?
בבת אחת הוא תופס ומשליך אותי על הבטן. בידיו וברגליו הוא מצמיד אותי למזרן ורק מתחכך בי. פיסת בד קטנה ורטובה לחלוטין זה החוצץ היחיד.
''אני יודע שזה מה שאת רוצה זונה קטנה. בכוח. בהכנעה.''
לעזאזל כוח רצון. לעזאזל נחרצות. מה השם שלי בכלל?
------
גאד דאמיט. הוא כיבד את ההבטחה המקורית ולא שכבנו. חבל שיש מבוגר אחראי.