דברים שלמדתי לאחרונה שהם לא תוצר לוואי של התואר:
-לפנות אלי כדי לדבר איתי זה לא לעשות לי טובה.
-לשאול מה מפריע לי ולא לקלל אותי בתגובה זה לא להיות לארג'.
-כשמישהו מנהל איתי שיח מכבד זה לא אומר שאני צריכה להיות אסירת תודה.
-זה שבנאדם מתנצל על נזק שהוא גרם לא הופך אותו למלאך.
-זה שבנאדם לא רוצה לפגוע לא הופך אותו לקדוש מעונה.
זה כן אומר:
שהוא (מנסה) להיות בנאדם על פי אמות מוסר סטנדרטיות בסיסיות. וזה מוערך ולא מובן מאליו.
זה לא אומר:
-שאהיה כל כך מודהמת ואסירת תודה שאומר אמן על כל מה שיאמר.
-שאפול לרגליו ואדבר אליו שונה מאל שאר בני האדם.
-שאקרוא לו דום.
-שארצה לשבת בין רגליו ולמצוץ לו במשך שעה (!) כדי שיגמור לי בגרון. כאילו, עם כל הכבוד, יש לי דברים יותר טובים לעשות.
ותכלס? אמנם לקח לי 24 שנים להבין את זה, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם:
I'm fucking awesome!
אז אם מישהו ''נאלץ להקדיש לי זמן'', עדיף שלא יעשה זאת מראש 😊
כל הכתוב לעיל אשכרה נאמר לי בשיחות אמיתיות עם בני אדם אמיתיים.
Shocking, I know!