אל תקחו את השם הזה ברצינות

מאז הפרידה...

הלוואי שאכיר נשלט בעתיד... חנון כמוני... קיטצ' כמוני (וואו, אשכרה, אני קיטצ')...

באמת. אני מחפשת חנונים.

או שאחפש אותם.

יצאתי מקשר. אוהב. מקשר שממש האמנתי בחלקים גדולים ממנו שאהיה בו עם בן הזוג לנצח. הספקתי להוריד בו את כל ההגנות וההתנגדויות שלי...

ואז זה נגמר.

וזה כאב.

כאב? זה עדיין ממש כואב.

הסיבה היחידה שאני מסוגלת בכלל לכתוב כאן ולא לבכות כמו בתחילת הפרידה זה כי אני השלמתי עם זה שאין לי מה לעשות בעניין.

הדבר שנכון לכרגע נראה לי הכי "חיובי" בסיום הקשר, היא האמונה שאוכל להגשים לעצמי מספר פנטזיות...

ואחת מהן, בין "הקיצוניות"... שכנראה לא תתגשם...

היא לשלוט במספר עבדים בבת אחת. נראה לי שתיארתי גם חלום שהיה לי על זה בבלוג.

אני זוכרת שלפני הרבה שנים קראתי פוסט בפורום בכלוב, בו נשלט ניסה לשכנע שמלכה לא צריכה מספר עבדים כדי ליהנות, כי נשלט אחד יכול לספק את כל צרכיה.

גם אם היא רוצה מספר דברים שונים בו בזמן. הוא ממש הציע אלטרנטיבות ותמרונים שייתכן ויתנו הרגשה פיזית זהה למספר עבדים.

ואני לא חושבת שהוא הבין את הסיבה לרצות כזה דבר. כי זה לא העניין הפיזי - זה העניין המנטלי.

רק תחשבו: כמה הרגשת כוח ושליטה יש בידיעה שכמה עבדים באותו הזמן נמצאים שם רק בשבילך? שהם מוכנים לעבוד ביחד בו זמנית כדי לרצות אותך? מוכנים להקריב את הצורך לתשומת לב אישית? זה לא רק נשלט אחד שירד על הברכיים בפקודה! כולם בחרו להיכנע לך - אז כולם יצייתו.

זה נשמע כל כך מחרמן ומשכר.

אבל הרבה יותר מפנטזיה כזאת, חשוב לי להיות בקשר כמו זה שיצאתי ממנו. חשוב לי להיות עם הפרטנר בקשר רציני, מחייב ואוהב... להרגיש שאנחנו שם זה בשביל זו.

הייתי שוקלת לומר שאני מחפשת מערכת יחסים פוליאמורית, אבל כשמדובר במי לחבק... אני אהיה עצובה מאוד אם הפרטנר ירגיש שהוא בעדיפות שנייה מבחינתי.

אז על אף הריגוש המנטלי המובטח מפנטזיה כזו, מוכנה לוותר עליה ללא היסוס :)

שיהיה לכולם רק טוב...!

ונגמר...

כואב... אבל לומדים וממשיכים :)

וכנראה בפעם האחרונה בטון הזה, מר וואיפו המדהים...

SO, UM...

באמת.

העבד הנוכחי שלי לא "צריך" להיות נשלט.
לטענתו, הוא היה יכול להיות בסדר גמור במערכת יחסים ונילית.

הוא לא מהכלוב.

והוא אחד מהנשלטים הכי כנועים שהכרתי. ללא ספק הנשלט הכי כנוע משאר מערכות היחסים הרציניות בהן הייתי.

עד כה אני מרגישה ממנו כוונה כנה ונכונות אמיתית לשרת ולהמשיך כך.

...אז, השאלה שעולה לי היא...

איך?

1) איך רוב האנשים שאמרו לי כמה להיות נשלטים לא הרגישו לי ככה?

תמיד יש בי צד שמתכונן לגרוע מכל, והוא יודע שאם הקשר לא יימשך (טפו טפו מוג'ו ג'וג'ו)
החשש שהסטנדרטים שלי תובעניים מדי ולא מציאותיים ייזרק מהחלון.

אבל אני לא פראיירית ואני אשמור על הרכוש שלי בקנאות :)

2) איך הוא לא הגדיר את עצמו כבר מראש כאדם כנוע שרוצה להישלט, אם הוא כל כך נכון לזה?

אתה צודק, אפס. אתה לא **באמת באמת** עבד.
אין כאן באמת כפייה, ואפשר לצאת מזה מתי שרוצים אם לא תאהב משהו.
אבל אתה לא רוצה לצאת מזה.

ואני אעשה כמיטב יכולתי לדאוג שגם לא תרצה.

.........ואם ארשה לעצמי עכשיו להיות פגיעה ואופטימית, (במקום זהירה ופסימית)...
אז אני כבר אומר ש,

יש לי תכניות בשבילך.

אתה רואה עליי שאני לא רוצה לשלוט בך כל הזמן.
אבל כמו שאתה יודע, אני מתכננת לאט לאט לשלוט בך יותר ויותר ויותר ויותר.
עוד הגבלות, עוד חובות. הכל בקטנה.

אני שואפת שנגיע ליום בו תהיה נכון לעשות הכל למעני. שתסמוך עליי שלא אפגע בך, ופשוט תניח לעצמך להיכנע.
שתדע בראש שיש לך ברירה תמיד כמובן, אבל תרגיש כאילו אין.
אני שואפת שנגיע ליום בו מחמאה קטנה (ואולי גם מזלזלת) ממני על שעות של מאמץ מצדך תגרום לך להרגיש שזה היה שווה הכל.
אני שואפת שתרגיש אכזבה מעצמך על חוסר ציות נאות, וגאווה כללית להיקרא העבד שלי.

אני שואפת למוסס את הגבולות שלך.
אני שואפת למוסס את הגבולות שלי.
אני שואפת להיות אדם ראוי יותר בשביל מישהו נהדר כמוך.

כל כך מוקדם לחשוב ככה, ואני נוזפת בעצמי קצת על זה- עוד לא הגענו לשלב של נפילת ההתלהבות מהקשר אפילו.
אבל חיים פעם אחת.
אני לא רוצה לפחד להרגיש וליהנות מזה. וזה יהיה שווה גם שברון לב במקרה בו משהו לא יסתדר.

מקרה בדיוני לכל הדעות מבחינתי, וכדאי מאוד שגם מבחינתך, עבד! ;)

...באמת שאני לא יודעת מה יהיה גורל הבלוג. הודעות פרטיות, פורום, האתר- כל זה כבר לא מעניין אותי יותר. הבלוג כאן הוא שער פוטנציאלי להתמכרות לאתר והתעסקות בתפל במקום בעיקר.
מצד שני רוצה לנסות לתעד קשר של שליטה שמרגישה לי אותנטית. בלוגים מסוימים באתר שתיארו מערכות יחסים דומות נתנו לי השראה ותקווה לפני.
אה, וזאת גם הזדמנות טובה לומר לעבד מה אני רוצה, או מה הולך. דברים שפנים אל פנים אני שוכחת או מתביישת לומר.

כמו למשל,

LOVE YOU, MISTER WAIFU!

אז אמרתי לעצמי שאני כאן כדי לחפש מישהו מתאים.

אז אמרתי לעצמי שלא אתחיל להיכנס לשיחות חולין.

אז אמרתי לעצמי שהאצבע תהיה קלה על ההדק.

אז אמרתי לעצמי שאני שונאת רשתות חברתיות ולא אניח לאתר הזה להפוך לרשת חברתית מבחינתי.

> רואה הערה בפורום, חייבת לקבל בהודעה פרטית פרטים גם אם זה לא קשור לחיפוש. למה? "סתם, כי מעניין"

> מקבלת הודעה מזלזלת, ובמקום לחסום מוצאת לנכון לענות-רוצה לעקוץ, אבל עונה בצורה הכי עניינית שאפשר.

> נכנסת לבדוק לייקים. פאקינג לייקים.

> חושבת מה לכתוב כשאני לא כאן.

> מגיבה לאנשים שלא קראו את הפרופיל, או לאנשים לא מתאימים שהתעקשו, כי אולי אשנה את דעתי הפעם.

> עושה סקר כי נשמע רעיון נחמד ומתעלמת מההשקעה שצפויה אם אנשים באמת בקטע. אבל עושה.

> קוראת. משתתפת. משתפת.

אז היי,

קוראים לי האנטרס, ואני מכורה לאתר.

זאת שאלה קשה. למה אני מעדיפה לומר שאני מחפשת עבד, לפני שאני מחפשת בן זוג?
למה, למרות שאני אכן אראה את הנשלט כידיד נפש (Friend/BFF), אני ארצה להבהיר מדי פעם ש"אני לא חברה (Girlfriend) שלך, אני השולטת שלך, ואתה עבד.”?

נראה לי שזה קטע של תפיסה של שני הצדדים.

"בן זוג" נשמע לי כמו משהו שנותן יותר מרווח לתמרון ונילי.

למשל אם אני רוצה שהוא ירד על הברכיים וינשק לי את הרגליים כשאומרים שלום ואנחנו לבד, כל פעם שאנחנו נפגשים ושלא ראינו זה את זו יחסית הרבה זמן- כמעין תחליף או הקדמה לחיבוק.

והוא לא חרמן ומשולהב. ולמען האמת הוא אדיש לזה, ואם כבר, זה קצת מציק לו- כי ממש מתחשק לו לבדוק משהו במחשב או בטלויזיה. או שמצלצל לו הטלפון וזו לא שיחה שחייבים לענות לה מייד.

אז אם זה לא גבול. והוא לא חולה. והוא לא במצב שקשה לו ושהוא צריך לקבל תמיכה בגובה העיניים.

אני מרגישה ש"בן זוג" לא יזרום עם זה.

כי הוא לא באמת עבד, נכון? הוא בן זוג. אז מי ישמע, לא תמיד בא לו לעשות את זה.

אבל חיבוק זה עדיין בסדר בסטייט אוף מיינד הזה, נכון? כי זה "כולה" חיבוק. נורמלי בקשר.

...

אז את זה אני לא רוצה.

כשאני אומרת שאני רוצה עבד, אני מתכוונת שאני רוצה מישהו שיראה את זה בדיוק כמו שהוא רואה חיבוק. לא בא לו? אבל זה "כולה" לרדת על הברכיים. זה נורמלי.

ואולי הוא יפחד שזו מעין הצהרה כלפיי שהוא מסוגל לעשות כל מה שאני רוצה. ובאותו היום, באמת יהיה קשה לו לעמוד בזה.

אז הוא עדיין יכול לרדת על הברכיים, לומר שלום יפה, וגם לומר "אני מצטער, אני לא במצב לכל דבר היום."

בדיוק כמו מצב בו הייתה ציפייה לצאת לדייט רומנטי עם בן זוג ונילי ומשום מה יש בעיה עם זה, והוא היה עדיין מחבק ואומר "מצטער, לא היום, אין לי זמן/ חייב לישון/ אני לא במצב לזה."

"בן זוג" נשמע כמו מישהו שכברירת מחדל יפנה למצב והתנהגות של בן זוג ונילי.
עבד נשמע כמו מישהו שכברירת מחדל יפנה למצב של... טוב, עבד. :)

ככה שאם יש דברים מדי פעם בקשר השליטה שיש בעיה אמיתית לעשות, זה לא אומר שצריך להתעלם מהכל. זה לא אומר שלא צריך לחזור להיות עבד ברגע שיכולים- וכמה שיכולים.

וכיוון שהדרישה שלי כל כך קיצונית- תמיד לחזור ולחתור כמה שניתן לתפקיד העבד כשרק שנינו ביחד... חשוב להבהיר את זה:

איך באמת יודעים מתי יש בעיה אמיתית לציית למשהו או שזה "סתם מציק"?

 אם הוא מרגיש שזה יחמיר לו את ההרגשה:
- אם היה לו יום קשה, והוא מרגיש שזה רק יישחק אותו כי הוא זקוק למנוחה.
- אם לא היה לו יום קשה, אבל היום שלו עדיין ייהרס משום מה אחרי זה.
- אם הוא ייצא חלש יותר מזה- פיזית או מנטלית - ואפילו אפטרקייר לא יפצה על זה ויחזק אותו שוב.
- אם זה יגרום לו להרגיש בודד.

לא אכפת לי אז אם זה רק להרכין את הראש לרבע שנייה- אני לא ארצה שזה יקרה.
וכמובן, בקשר רציני, זה גם יכול להיות לגיטימי שיהיו תקופות כאלו.

אבל באמת רק אם זו בעיה אמיתית. אפשר בקלות להרגיש אם זה לא בא לי בהסוואה.

ולמה כל עניין "העבד > בן זוג" חשוב לי?

הי, אני נמשכת לכניעות. זה נע אצלי בין "חמוד" לסקסי ומחרמן. זה לא מרגיש לי כמו דיסטנס קר- להיפך.

אם אומרים "לא מתחשק לי" ואז מתנהגים כונילים לכל דבר, כי "בן זוג" ולא "עבד", אני מרגישה כאילו הרצונות שלי לא מספיק חשובים- כי הם צריכים להיות חשובים הרבה יותר מ"לא בא לי" כדי שאני ארגיש כניעות.

זה יוריד לי. זה יגרום לי להרגיש שכשהצד השני כן יבחר לעשות את מה שאני רוצה, זה יהיה מזויף. אני לא אוכל שלא לחשוב "אתה אומר שתעשה את מה שאני רוצה עכשיו, אבל אתמול לא התחשק לך. מי יודע, אולי עוד חמש דקות שוב לא יתחשק לך? בשביל מה בכלל לטרוח אם 'לא בא לי' זו סיבה מוצדקת בעינייך?"

ויהיה מאוד קשה לתקן את זה. אני ארצה להיות הרבה יותר קשוחה רק כדי לקבל הוכחה שזה היה אירוע חד פעמי ולהימשך שוב. ועם יד על הלב, אם זה לא הולך להיות אירוע חד פעמי בשביל מישהו שרוצה להכיר מכאן...

אז אין התאמה, ואין טעם לפנות אלי.

וסתם מעניין- עקרון ההכבדה: (ויקיפדיה)

אז נכון שלטווס הזכר יש זנב ארוך וכבד? ונכון שאבולוציונית, במבט ראשון נראה שזנב ארוך וכבד לא באמת תורם לטווס? הרי זה כבד ומאיט אותו כשהוא בורח מטורפים. זה יכול להסתבך במשהו.

אבל זה מאוד עוזר בזמן החיזור. כי כשהטווס מציג את הזנב, ורואים זנב גדול, יפה ובריא- אז רק טבעי להסיק שהטווס הזה חזק. כי למרות ההכבדה, הוא עדיין שרד, ויותר מזה- שמר על שלמות הזנב שלו.
אז מעבר ליופי בלבד- לנקבה משתלם לבחור בטווס עם הזנב הגדול והבריא, לעומת טווס אחר, עם זנב קטן יותר, או דליל יותר, או דהוי יותר.

כלומר, ההכבדה ועמידה בה = כוח.

אני קצת מרגישה ככה כלפי נשלטים וכניעות, במובן מסוים.

כי כשהוא כנוע ושואף לרצות- גם אם "לא מתחשק לו"... זה מראה שאכפת לו, נכון? שאני חשובה לו.
אז ככל שנשלט לוקח יותר ברצינות את מה שאני רוצה ממנו כשולטת- ככל שהוא מכביד ומקבל על עצמו את העוול הזה, של הדרישות שלי ממנו – בלי עוקץ מצידו, אלא אהבה וכניעות...

אז....

...גאד הקיטצ'.

 הנה, זה יאזן:

לבריאות!

אז אני עוד לא החלטית לאיזה טווח זמן הייתי רוצה לאפשר לעצמי את הכניסה לאתר.

אבל צריך להתחיל מאיפה שהוא.

אז מ-9:00 עד 17:00, כהתחלה.

אולי אתם יודעים גם למה...

יום טוב לכם אנשים.

3>

אז עשיתי מנוי.

הידד.

כרגע אני לא ממש במצב לנצל אותו...

עושים את זה בשביל הפרופיל, ובשביל ליצור קשר עם אלו שאין להם מנוי.

אז לא בא לי כרגע לשנות את הפרופיל. זה אפילו קצת מדאיג כי זה מעלה בי רצון בלתי מוסבר להפוך את זה למשהו מיוחד ו... אין לי מושג איך לעצב את זה עכשיו. אלו דרישות יותר מדי קשות!

ולא בא לי כרגע להתכתב ולהכיר. שילוב של עייפות, פסימיות, וסתם חשק להיות לבד.

ובמיוחד עם ההתמכרות לאתר... אני נכנסת כי אני "מצפה" למשהו. למה? לכל דבר קטן שיכול להיות מעניין.

זאת חולשה שלי, יש לי נטייה להתמכר לאתרים (חדשות, פורומים, ממים וכו') ועדיף שאני אעשה משהו טוב יותר במקום.

צריכה להחליט לכמה שעות כן לאפשר את האתר ומתי, כדי שאני אוכל לחסום אותו בשאר הזמן...

בכל מקרה, בלי רוח במפרשים להיום.

אבל יש ימים כאלו :)

אז בהתכתבויות עם אנשים כאן.
שמתי לב שאני מתעצבנת הרבה פעמים כשמישהו כותב "וואו ממש עומד לי" בשיחות שאנחנו מנהלים,
אבל כשאני במצב כזה, אני לא מרגישה שזה כזה נורא לשתף את הצד השני.

מתוך הנחה שזה לא ממש מפריע לו? ("גברים תמיד רוצים סקס, לא?”) אבל עדיין, צריך לוודא לפני.
כלומר אני הייתי מתעצבנת על עצמי במקרה כזה.

או שאולי אני גם חושבת ש"אין חשיבות" (או רלוונטיות) למה שעושה את זה לנשלט הפוטנציאלי, אבל מאמינה שמהצד שלי אז זה דווקא כן?...
Somewhat legit but awfully, awfully selfish.

…בכללי, משהו מזעזע שגיליתי על עצמי.
שיחקתי משחק מחשב כדמות גבר. הצלתי אישה מפושעים או מפלצות או משהו. לגמרי חשבתי שמגיע לי סקס כי הצלתי אותה (והפתעה הפתעה, ביקשתי וקיבלתי), כי היא חייבת לי. כי הצלתי אותה.
אבל במשחקים גם הורגים אנשים שמעצבנים אותנו מדי פעם אז eh, לא צריך ממש לקחת את זה ברצינות...
וואו אבל המהירות בה הפכתי לחזיר שוביניסטי בתוך המשחק הייתה מפתיעה.
אבל פייר? אולי גם אם הייתי משחקת אישה הייתי מצפה לאותו הדבר ממנה...
ואולי אם הייתי מצילה "גבר" במצוקה הייתי עדיין חושבת שהוא לגמרי חייב להיות השפוט שלי...
מבטיחה שאני לא הולכת על הדרך הדושית לרוב...!

בלי קשר,
אני רשמית התמכרתי לאתר ואני שונאת את זה. חושבת שאני אחסום את האתר לרוב שעות היום והלילה, אם אני אמשיך לחזור לכאן סתם בלי פואנטה.

אז. יש כאן הרבה אנשים שמבקשים להיות מנקים או נהגים.
ומדי פעם אני שואלת את עצמי "למה שלא תנצלי את זה? החיים יהיו הרבה יותר קלים, ויש אנשים שרוצים, אז מה רע?"

...הלוואי שהייתי מרגישה נוח "לנצל" כזה דבר, אבל אני לא.

קודם כל, שאלה חשובה- האם באמת לפגוש אדם זר באתר סאדו בשביל זה? זה מרגיש כמו משהו שיהיה מקצועי? בטיחותי?

אז כן, ברור שזה עושה להם את זה. ואני גם קצת רואה בזה משהו שיכול להיות מחרמן. אבל לא ככה סתם.

אני למשל יכולה ליהנות ממחשבה על מנקה לבוש (ולא בצורה פטישיסטית)- שאחרי שיסיים לעבוד ינשק לי את הרגליים כאות תודה, או כ"תשלום" (שלו) על הזכות לעשות את זה. זה נשמע לי "חמוד" ואולי בימים קיצוניים אני מרגישה מסוגלת לכזה דבר.

אבל כדי שאני באמת אהנה מזה, אני רוצה לדעת שאם אני אומר לו "חכה רגע, אתה נשאר עוד ועושה מה שבא לי"- זה יקרה. וכמובן שאני ארצה הוכחה בעיניים לזה.

ואני רוצה שהוא לא יפתיע לרעה וייבאס עם העדפות ואישיות לא מתאימה... אז כדי שאני באמת ארגיש נוח להיות אינטימית איתו, חשוב שנכיר. ואם הוא יהיה כל כך מתאים לי- אז למה בעצם לא להיות איתו בקשר רציני? אני גם נוטה להיקשר לבני אדם :)

...ונהגים...
וואו, החיים שלי היו יכולים להיות כל כך הרבה יותר קלים עם נהג. באמת.
אבל כאן זה מסתבך עוד יותר.
ככל שאני ב א מ ת זקוקה לזה, ורוצה את זה בזמני ייאוש (וזה קורה הרבה, כמו מחר למשל - אני כל כך הולכת לבכות בגלל זה...) - אני פחות ארצה את זה עם מישהו מהאתר.

כי קודם כל, אני עשויה לפתח תלות אמיתית. ומישהו שהוא נהג רק כי זה עושה לו את זה לא ממש מרגיש לי כמישהו אמין. הוא יכול להיעלם ולהשאיר אותי באמצע שום מקום, או סתם להבריז. אז גם כאן, אני צריכה ממש להכיר טוב. וממש לסמוך עליו ולדעת שאם יאכזב הוא יצטרך להסתכל לי בעיניים אחר כך.

וככל שאני זקוקה לזה וזה ירגיש לי כמו צדקה - ככל שאני ארגיש מלאת הכרת תודה כלפי משהו שממש הייתי צריכה- אני לא ארגיש שולטת. זה לא יהיה לי נעים. אני סתם ארגיש חלשה- כמו ילדה קטנה... ואני שונאת הרגשה כזאת. גם מקרובים מדי פעם, ובמיוחד ממישהו "זר" שיבוא במיוחד לזה.

מנקה אני לפחות יכולה להרשות לעצמי 😄 אז אם זה סתם מחרמן קצת וחוסך, אז "למה לא", נכון?... אבל כמו שציינתי מעלה...

חוץ ממצבים נדירים וקצרים (משהו שבא וחולף אחרי שעה)- אין מבחינתי דבר כזה.

אני רוצה ממש עבד. אני רוצה מישהו שארגיש בנוח לנצל אותו בדיוק איך שמתחשק לי. ושהוא יידע את זה ויסכים לזה. ויבוא לנקות מתוך הבנה שהוא העבד שלי לכל דבר ועניין ושבשנייה שאני אומר לו להפסיק כדי לעשות משהו אחר הוא יפסיק... וכמובן שאני ארצה אותו לעצמי בסוף, ויוריד לי לגמרי אם אח"כ אדע שהוא משרת אחרות...

...ובכלל. אם הוא יהיה העבד שלי אז אני לא חושבת שארצה לבזבז את הזמן שהוא נוכח בלראות אותו מנקה.

...לפחות לא את הבית :))

וואו, כל כך עייפה... אני מפרסמת את זה בתקווה שאין מעלה ערבוביה לא מובנת של מילים ואותיות...

לילה טוב אנשים.