יצאתי מקשר. אוהב. מקשר שממש האמנתי בחלקים גדולים ממנו שאהיה בו עם בן הזוג לנצח. הספקתי להוריד בו את כל ההגנות וההתנגדויות שלי...
ואז זה נגמר.
וזה כאב.
כאב? זה עדיין ממש כואב.
הסיבה היחידה שאני מסוגלת בכלל לכתוב כאן ולא לבכות כמו בתחילת הפרידה זה כי אני השלמתי עם זה שאין לי מה לעשות בעניין.
הדבר שנכון לכרגע נראה לי הכי "חיובי" בסיום הקשר, היא האמונה שאוכל להגשים לעצמי מספר פנטזיות...
ואחת מהן, בין "הקיצוניות"... שכנראה לא תתגשם...
היא לשלוט במספר עבדים בבת אחת. נראה לי שתיארתי גם חלום שהיה לי על זה בבלוג.
אני זוכרת שלפני הרבה שנים קראתי פוסט בפורום בכלוב, בו נשלט ניסה לשכנע שמלכה לא צריכה מספר עבדים כדי ליהנות, כי נשלט אחד יכול לספק את כל צרכיה.
גם אם היא רוצה מספר דברים שונים בו בזמן. הוא ממש הציע אלטרנטיבות ותמרונים שייתכן ויתנו הרגשה פיזית זהה למספר עבדים.
ואני לא חושבת שהוא הבין את הסיבה לרצות כזה דבר. כי זה לא העניין הפיזי - זה העניין המנטלי.
רק תחשבו: כמה הרגשת כוח ושליטה יש בידיעה שכמה עבדים באותו הזמן נמצאים שם רק בשבילך? שהם מוכנים לעבוד ביחד בו זמנית כדי לרצות אותך? מוכנים להקריב את הצורך לתשומת לב אישית? זה לא רק נשלט אחד שירד על הברכיים בפקודה! כולם בחרו להיכנע לך - אז כולם יצייתו.
זה נשמע כל כך מחרמן ומשכר.
אבל הרבה יותר מפנטזיה כזאת, חשוב לי להיות בקשר כמו זה שיצאתי ממנו. חשוב לי להיות עם הפרטנר בקשר רציני, מחייב ואוהב... להרגיש שאנחנו שם זה בשביל זו.
הייתי שוקלת לומר שאני מחפשת מערכת יחסים פוליאמורית, אבל כשמדובר במי לחבק... אני אהיה עצובה מאוד אם הפרטנר ירגיש שהוא בעדיפות שנייה מבחינתי.
אז על אף הריגוש המנטלי המובטח מפנטזיה כזו, מוכנה לוותר עליה ללא היסוס :)
שיהיה לכולם רק טוב...!
