ונגיד שאתה פוגש מישהו זר
נגיד ברכבת
נגיד ברכבת שדוהרת בלילה
נגיד בארץ אחרת
ונגיד שהמישהו הזה הוא מישהי
והפנים שלה מוארות באורות החולפים מהלילה שבחוץ
הלילה הדוהר על פניכם
ונגיד שאתם יושבים ממש קרוב כי לא היה מקום אחר
מספיק קרוב כדי שתראה את הניצוץ בעיניים שלה
זוהר דרך אפילת הקרון הדוהר
והיא רואה את שלך
ואתה כל כך רוצה לדבר איתה
אבל אתה אפילו לא יודע באיזו שפה היא מדברת.
ואתה מפחד להרוס את הרגע הזה
הזר
הטהור
העוצמתי
רגע חולף של זרות מתוקה
בלי דמיון מוקדם ואכזבה מאוחרת,
רק עכשיו כזה מוזר ומהבהב
שני זרים ברכבת שדוהרת בלילה
ואתם שותקים
אבל הנשמות שלכם מתחילות לדבר בחושך
ולאט לאט הרכבת מתרוקנת
וכל המושבים מסביב מתפנים
ואתם עדיין יושבים קרוב
ונשארו עוד 8 שעות לנסיעה הזאת
והיא חייכה ראשונה
ואתה נמס כמו קפה
והיא שמה עליך חלב
ושותה אותך בשקט
הגוף שלך נכנע באהבה לכוח שלה
ואתה מחליט לא לשאול אותה לעולם
את השאלות הרגילות
איך, ומה, וכמה, ולמה.
אתה מחליט לשמור על האהבה הזאת ככה
זרה
לא לדעת
והיא ממשיכה לשתות אותך
ואז אוכלת אותך מלמעלה
ביס קטן באוזן
ואתה בטעם של עוגייה מדויקת
מתפורר לה על החולצה
והיא מנערת אותך בתנועות עדינות
והלילה
הלילה ממשיך לדהור בחוץ
והרכבת חותכת אותו כמו שהיא עכשיו חותכת אותך
ועוברת דרך כל הקליפות שלך
נוגעת בלב הזר
זה שאין לו שם
ומקצה הקרון בוקעת מוזיקה שמיימית
שניכם נרדמים ומתעוררים
מרשים לכאב שלכם לצאת מהחלון
והלב מתמלא אהבה זרה
אהבה פשוטה בלי דמיון ואכזבה
אהבה מחשמלת.
אולי זה האושר
אתה אומר לעצמך במערה המהדהדת שבתוך הראש שלך
אהבה דוהרת חולפת בוערת כמו אש
וכמו אש, כשהיא נעלמת נשארים בחושך
ואי אפשר להאמין שפעם היתה כאן אש
רק פתיל שחור מפוחם על גוש שעווה מעוות
אבל כשהיא חוזרת
כשהיא חוזרת היא חוזרת
כאילו היא לא עזבה מעולם
והיא יודעת להתחפש לאינסוף צורות מתהוות
לאשה ברכבת
לפנס מהבהב
לירח בודד
לחושך עוטף
היא יודעת להרדים אותך
והיא היחידה שיודעת
איך להעיר אותך בנשיקה
אמיתי אלון
