אתה יודע מה נראה לי שהבחירה שלך בסבל והקושי אינה מקרית, וגורמת לך למשוך עוד מזה לחייך. אני מהווה בשבילך מן מראה הפוכה אבל אתה לא באמת יכול לבחור בי, בדיוק בגלל זה. שום אושר לא יכול להתחרות בתעצומות הנפש שאתה משיג דרך הכאב וכנראה שתמיד תעדיף אותן על פני. אני שואפת בדיוק לכיוון ההפוך, אבל נראה שבכל פעם שאני מנסה להרים אותך למעלה אני נכשלת, ואפילו נופלת אחריך.
תבחר באור יפה שלי, הוא מצוי באותו שפע של החושך ונר אחד יכול לסלק הרבה הרבה חושך. השאלה היא רק לאן בוחרים להסתכל.
אני מאמינה בך, אבל אתה צריך לבחור ולהאמין שהטוב אפשרי עבורך.
גם אני גדלתי בחושך, בלי אהבה מאף אחד, ואני מתכוונת אף אחד - לא היו לי אפילו חברים עד הצבא, הייתי מנודה בבית ובחוץ. וחטפתי מכות והרבה, והחטפתי מכות והרבה. אני מכירה טוב מדי את תהומות הייאוש והבדידות והכאב, הם חיים בי כל הזמן, זה לא דבר שאפשר פשוט להעלים, אבל אנחנו ילדים גדולים ויכולים כבר ללמוד גם אחרת - בשבילנו ובשביל הילדים שלנו, החוט חייב להיקרע וזאת אחריות שלנו. זאת עבודה עדינה, רגשות טובים הם הרבה יותר חמקמקים מרגשות קשים, ודורשים הרבה יותר תשומת לב כדי לא להיות מפוספסים. בגלל זה אני אומרת שיש בחירה - אני מושיטה לך חבל, אבל אתה צריך לרצות לתפוס.
נכון זה לא תמיד מענג באותה מידה שעצב יכול לענג, אבל כשמצליחים באמת לפתוח את הלב העונג העדין יכול להיות עוצמתי לא פחות, גם אם מאיים בחמקמקותו. אי אפשר לאחוז אושר באותה מידת לפיתה אבל גם לא צריך, צריך להרפות ולהאמין שמותר לך ושאתה ראוי. ואני אומרת לך - אתה ראוי להיות מאושר, זה מגיע לך, זאת זכותך המולדת. ואם היו לנו הורים חרא אנחנו יכולים עכשיו להיות ההורים של עצמנו ולחבק אותנו ולפרגן לעצמנו בעצמנו, לא צריך להמשיך לסבול
