המון תשוקה בגוף והמון תשוקה בלב.. שני דברים קצת שונים שמבקשים את מילויים. אמנם גם לראש יש את תשוקת הידיעה, אבל שם אני אף פעם לא נתקעת.
לעומת זאת הגוף זקוק לפרטנר כדי להתמלא באמת
והלב - הוא הכי מתעתע.. מה אתה רוצה לב שלי?
נכון - להרגיש צמוד וקרוב זה מאוד עוזר, אבל לפעמים גם זה לא מספיק, לפעמים התשוקה כל כך גדולה שיש חשק לעבור את הצמוד, לחדור מתחת לעור, להיטמע.
אתמול הייתי ביריד חורף בבית הספר האנתרופוסופי שלנו (מממ מענייו אם יש כאן מישהו שיתהה מי זאת מבין הפרצופים המוכרים), ואז נזכרתי חד וחלק בדרכים כל כך מעודנות לתוך ליבי. ההופעות של הילדים היו כל כך משובחות, אנושיות, נוגעות ללב. היו שם שירים וטקסטים מעוררי השראה כאלה שגורמים לזמן להיעצר לרגע. Time warp אמיתי בו פתאום הכל זורם לאט והלב מרגיש את ההתרחבות הזאת, את ההתמלאות, את האושר המושלם שמעלה לחלוחית בעיניים, ולא כי אלו הילדים שלי, התרגשתי היטב גם מילדים אחרים, אלא משום שאין הרבה רגעים בחיים בהם אני באמת עוצרת מלכת, חווה בשלמות ומקבלת כזה מזון לנפש - שירת קאנון, שירת מקהלה בארבעה קולות, הצגה שמשלבת נגינת כינור וחליל ושירי דיסני שמושרים על ידי כתה ח' שלמה בהרמוניה ורצינות ולב. לא רואים כזה בכל יום. הלוואי והיה אבל טוב שהיה. Greatfull, very greatfull
שבת מעולה לכולם, המון אהבה ללבבות.
דוגמא לטקסט שדוקלם על ידי שני ילדים מכתה ו' בעל פה - כמובן שכל ילד דקלם באמת את מה שהינו. הפעם מקדישה את השיר לקרח שחור, אני בטוחה שתבין למה:
שני יסודות / זלדה (מתוך: "שירי זלדה")
הַלֶּהָבָה אוֹמֶרֶת לַבְּרוֹש
כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאָה
כַּמָּה אַתָּה שַׁאֲנָן
כַּמָּה עוֹטֶה גָאוֹן
מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכִי מִשְׁתּוֹלֵל
אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲבֹר אֶת הַחַיִּים
הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה
בְּלִי שֶמֶץ שֶל טֵרוּף
בְּלִי שֶמֶץ שֶל רוּחָנִיּוּת
בְּלִי שֶמֶץ שֶל דִּמְיוֹן
בְּלִי שֶמֶץ שֶל חֵרוּת
בְּגַאֲוָה עַתִּיקָה וְקוֹדֶרֶת.
לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי שׂוֹרֶפֶת
אֶת הַמִּמְסָד
שֶׁשְּׁמוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה
וְאֶת הַתְּלוּת הָאֲרוּרָה שֶׁלְּךָ
בָּאֲדָמָה, בָּאֲוִיר, בַּשֶּׁמֶשׁ, בַּמָּטָר וּבַטַּל.
הַבְּרוֹש שוֹתֵק,
הוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֵרוּף
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵרוּת
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִמְיוֹן
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחָנִיּוּת
אַךְ הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תָבִין
הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תַאֲמִין.
