שכבתי במיטה ולידי התחפר לו הילדון בתוך הציפה של הפוך, קוראת מיילים והבת הגדולה נכנסת. עומדת מביטה לעבר החלון שמעלי וצורחת ג'וק!
אני קופצת מהמיטה ורואה אותו מטפס על הוילון - ג'וק בגודל חצי חתול. רצה להביא פליט והילד צורח מתוך הציפה של הפוך בהיסטריה, נאבק להשתחרר ולא מוצא את הפתח. רצה חזרה מרססת את הג'וק והוא ממשיך ללכת כאילו כלום, שולחת אליו מבטים שאומדים מרחק ובינתיים מנסה לשלוף את הילד ההיסטרי בלי הצלחה. מזל שיש פליט בעולם אבל מצד שני הם נעשים לא צפויים כשהחומר משתלט עליהם, פתאום עלולים לרוץ לכיוון שלך כמו שור זועם, וזה עוד היה מהמעופפים. מתייאשת מלחלץ את הילד וגוררת אותו ואת כל הפוך החוצה מהחדר, סוגרת את הדלת מאחורה שלא תברח המפלצת, כאילו שאפשר באמת לעצור ג'וק באמצעות דלת. משאירה את כל החבילה הצורחת על רצפת הסלון ומרגיעה אותו שהג'וק לא לידו. מציצה לחדר והמפלצת עוד הולכת כרגיל, למעט עוית פה ושם ברגל וכנף, והנה הוא ממריא ואני טורקת את הדלת שוב. מחלצת סופית את הילד האדום וההיסטרי מהפוך בשעה טובה. בעיני רוחו ראה את עצמו כבר מכוסה בג'וקים מכף רגל ועד ראש. עוטפת אותו בחיבוק מרגיע, ניצלת! - ניצלתי! חדוות האיחוד המשפחתי. מביאה פליט אחר חזק יותר ובאומץ פותחת שוב את הדלת. המפלצת צועדת בבטחה על הסדין שלי. חוצפה שאין כדוגמתה. ריסוס קטן והיא מסתובבת לצד שני ואני מקווה שקיבלה מנה מספיקה כדי להתהפך סופית על הגב. מציצה שוב אחרי כמה דקות ורואה את פרפורי הגסיסה שלו מתחת למיטה. נצחון מוחץ! כולנו מתחבקים בהקלה
לפני 8 שנים. 27 בפברואר 2016 בשעה 10:56
