מחוף אל חוף

מוזר כמה גבוה, כמה נמוך, רציתי לטפס בשבילך

בגללך הבלוג שלי שותק כבר הרבה זמן

כמה רציתי אותך בתשוקה ענקית

כמה כאב היה בהתנפצות, בעלבון, כתם שחור שסגר את כל בית החזה, שגרם לי בבת אחת לשחרר וליפול אחורה

ולאט לאט לאבד שוב אמון, אבל לחזור חזרה אל השולטת שלי, השולטת שבי, הבודדה, העצמאית.

ועכשיו כשכבר התמסרתי לימים שחולפים אתה בא ובלי סיפורי רקע גדולים פשוט רוצה לשחק איתי בכלבים וחתולים..

זה עצוב