התמסרות נהדרת חשבתי שאין מתוק וכנוע ממך. נתינה ללא גבול ללא תנאי, מתוך חיבור של נשמה לנשמה, מתוך רצון עז לגרום סיפוק ולזכות במבט מרוצה או אוהב, באישור.
ואז גיליתי את אחותך הכניעה. לא ראיתי הרבה הבדל ביניכן בתחילה, חשבתי שאולי אתן תאומות בכלל, מילים נרדפות ואז גיליתי שבעצם התמסרות נובעת מתוך כוונה, מתוך עשיה, מתוך רצון, ואילו הכניעה היא עוצמתית בהרבה ממנה - היא המצב בו אני מתמסרת באמת, מאבדת שליטה, נעלמת, נותנת בלי גבול ובלי מחשבה, לקוחה.
והיום הגיע אח חדש למשפחה - היאוש, ויש בו צדדים דומים לשתי האחיות אבל הוא טומן בתוכו מחשבה רעה, לפחות אחת שאומרת שאין טעם. ואני - אני בשיחה איתו הבוקר, מנסה לגרש את הפחד שלו ולהשאר בכניעה ובהתמסרות לרגע, לחיים, לגורל, לאלוהים. Come may come. קטונתי
הדברים קורים כפי שהם צריכים
רק שעכשיו קצת קשה יותר
וגם קצת עצוב.
אני יודעת שזה גל וזה יחלוף אבל כרגע שם אני.. עד שתחזור התקווה ותעיף אותי שוב קדימה למחוזות חדשים, והסקרנות תצטרף אליה ואז אסתחרר מעלה מעלה ואבקש לנוח
ובשקט הזה אחפש לעצמי שוב תשובות חדשות, התמסרויות חדשות
וכן גם אולי יאוש יגיע שוב לבקר
אבל לו אני לא מכינה צהריים
קפה קטן ודי
היידה הביתה
יש לי דברים אחרים לעשות.
יום כתום
