שאני כזאת גדולה אבל איתך אני קטנה, צריכה להביט למעלה, ועטופה בחיבוקך.
איך זה שאני כזאת חזקה אבל אותך אני לא יכולה למעוך או להזיז גם כשאני לוחצת הכי חזק שלי.
איך זה שאני כזאת עוצמתית וכשאני יושבת לך על הרגל אני הופכת לילדה קטנה
והבכי הזה שאני לא מרשה לו אף פעם לצאת, מגיע גלים גלים ו אני בטוחה שזה בסדר, שאתה שומר עלי ואוהב אותי למרות שאני חלשה
ושפתאום מה שהכי חשוב לי היא שמחתך
ופתאום אני שוכחת כל רצון או דאגה
איך חדרת כל כך עמוק לליבי שהאהבה אף פעם לא מתקהה
איך אתה מצליח לקחת את כל מילותי וסערותי ולסכם במילה שמרגיעה מיד את כל הבלבול או המצוקה
וטוב לי. בלי למה ובלי איך ובלי מה. טוב פשוט.
ובבוקר אני מתעוררת בשאלה. האם היית שם או זה היה חלום מתוק.
האם אחרי הכל כשכולם רואים בי מלכה אינני אלא גורה?
לא רוצה כלא של אף אחד, טוב לי בחופש שלי, מרגישה אהובה ושמחה
אבל כשאתה הולך פתאום כל זה קצת אפור יותר