לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

סחלב

לפני 8 שנים. 22 באפריל 2016 בשעה 11:10

"תרימי את הראש, אני רוצה לשמוע אותך מחייכת" ככה נפתחה שיחת הטלפון שהעירה אותי הבוקר,

"זה לא מתאים לך, לא משתלב עם מי שאת עכשיו"

הוא רחוק עכשיו, מאוד, רוצה לשמור עלי ואיך אסביר לו שהמושכות שצמודות לי לגב נמצאות עכשיו בידיים של גבר אחר?

הוא הבין כבר בעצמו אבל מסרב לדבר איתי על זה, הפיל באמצע החדר, מנענע את החדק שלו, אבל יש דברים שהוא לא מסוגל לדבר עליהם.

"חג שמח יקירה" ככה הוא אומר "ותזכרי - חיוך!"

אז אני מחייכת, קצת במרירות, קצת בציניות, יושבת במרפסת, ריחנית מבישולי החג, קמפרי תפוזים ביד.

אבל מחייכת.

 

לפני 8 שנים. 21 באפריל 2016 בשעה 21:44

זה חיבוק.

כי הלב שלי מכווץ לגודל של גולה

כי הנשמה שלי כל כך שפופה 

כי העיניים שלי מעפעפות מהר כדי לייבש את הדמעות

כי אני מרגישה את כובד הרגל הגדולה המוחצת את ראשי לרצפה הקרה והדוממת.

חיבוק היה עוזר להרים לפחות את המבט המושפל שלי.

כנראה שאין חיבוק הלילה.

לפני 8 שנים. 21 באפריל 2016 בשעה 6:39

Freedom is the power to choose our own chains

ואני,

שמתי בבטחון מלא את המפתח

בידיים הגדולות שלך

עצמתי עיניים

ונתתי לעצמי ליפול

בידיעה ברורה

שתהיה שם לאסוף אותי.

החג הזה הוא חג החירות

אבל החירות שלי בידיים שלך

ומאותו הרגע, אין חופשיה ממני.

חג שמייח!

לפני 8 שנים. 19 באפריל 2016 בשעה 6:44

יש לי פה גדול.

הפה הזה מסוגל להכניס אותי לדי הרבה אי הבנות (שלא להגיד צרות).

בעיקר איתך.

מצד שני, הפה הזה מסוגל להכיל אותך בתוכו, בדיוק לאורך הזמן שאתה מצווה, לענג אותך ולהתענג בעצמו ממך.

הפה הזה נהנה ללקק את השפתיים שלך, לנשק אותך ולהשתולל עם הלשון בתוך הפה שלך.

אז יש מקום לסלוח לפה הזה על טעויותיו לפעמים? מבטיחה להשתמש בפה הזה פחות לדיבורים ויותר לפעולות שאתה אוהב.

לפני 8 שנים. 17 באפריל 2016 בשעה 9:10

היום,

אני עונדת את החיוך

שהנחת על פני

בפגישתנו האחרונה.

 

 

 

 

לפני 8 שנים. 16 באפריל 2016 בשעה 1:15

הכי למטה,

מרימה עיניים ומסתכלת עליך, כי ככה אמרת

הרצפה הקרה מכאיבה לי בדיוק במקום בו הטבעת את חותם אצבעותיך

אבל אני מחבקת את הרגל שלך 

ונאחזת במגע

הכי למטה

ובכל זאת הכי למעלה שאפשר.

אני מניחה את ראשי על הכר ונרדמת בחיוך.

מאושרת.

לפני 8 שנים. 15 באפריל 2016 בשעה 19:12

"ובכן, בנוגע לזה, אמר הקוסם, אני חושב שאתה טועה שאתה רוצה לב, לרוב האנשים הוא פשוט גורם לעצב. אילו רק ידעת עד כמה אתה בר מזל שאין לך אחד" (הקוסם מארץ עוץ).

הלב שלי תמיד שירת אותי טוב. אף פעם לא פעל על דעת עצמו, אף פעם לא התמרד. לב טוב, לא עושה בעיות.

אז מה הבעיה שלי איתו עכשיו?

גם לי לא ברור. אולי זה המקום שהתפנה אצלו אחרי אמש, אולי זה ליל שבת שתמיד גורם לי מלנכוליות יתר.

מה שבטוח הוא שביני לבין הלב שלי יש כרגע אי הבנה גדולה.

מחכה להבהרות מצידו.

לפני 8 שנים. 14 באפריל 2016 בשעה 11:42

אז חשבתי שאני לא כזו.

הייתי בטוחה שאני לא עושה את הדבר הזה... ולא נהנית מהדבר ההוא, ובכלל היו לי דעות מוצקות וברורות בכל דבר.

אבל מה זה משנה עכשיו כשהוא זה שמחליט והוא זה שמשנה אותי, ואני הקטנה רק מבצעת?

(ומאוד אוהבת את זה...)

לפני 8 שנים. 13 באפריל 2016 בשעה 20:28

עומדת במקלחת תחת זרם המים החמים ששוטפים ממני שאריות אחרונות של היום וכועסת על הטיפות ששוטפות אותך ממני.

כל היום הזה היית איתי, בתוכי ובעיקר מסביבי. עוטף, מחבק, מנשק בפראות העדינה שלך, וכשעזבנו הריח שלך, המגע והטעם הלכו איתי.

עכשיו אני ריקה ממך. רק הזכרון מסרב להיעלם, הכאב המענג שהשארת בגופי עדיין פועם ואני נאחזת בו בדיוק כמו שנאחזתי בך, בשתי ידיים. נואשת.

הרגשתי את הכאב, התענגתי עליו, הבטתי בך מלמטה, מהמקום שלי ואהבתי את מה שראיתי.

חייבת משהו מתוק, הרגלת אותי למתיקות שלך שהשתרשה לי בפה ואני מבקשת עוד...

לפני 8 שנים. 13 באפריל 2016 בשעה 14:32

כשאתה מחייך כל מה שעובר לי בראש זה:

!Ho shit

 

 

 

 

המדיח שלי אף פעם לא ישוב להיות אותו דבר...