סחלב

ולפעמים הוא קורא לי "מלכתי".
כן הוא, החתול הגדול הזה ואני כבר רואה בעיניי רוחי את החיוך הקטן בזוויות הפה שלו, כאילו מחכה לתגובה ממני, למחאה שלי ובו בזמן יודע שמחאה כזו לא תגיע.
בעיקר כשאני מבקשת משהו, בדרכי, כמו שהוא אוהב (לרוב, כשאני לא מועדת).
"כן מלכתי"
תשובה שנשמעת לגלגנית משהו, כזו שמעיפה אותי ישירות למקומי, שאמורה להנחית עלי את כובד המשמעות של מי שאני, תשובה שמבהירה לחלוטין שגם הוא יודע את זה,
אבל אני מרחפת לי ברקיעים גבוהים, נוטפת נחת.
מלכה.

( מרשה לעצמי לכתוב כי הוא מבין אותי וכי ממילא הכל נכתב בעיקר לעיניו).