לפני 8 שנים. 16 בספטמבר 2016 בשעה 13:12
הסיפור הזה מתחיל להסתיים.
לא אני מסיימת אותו, גם לא אתה.
עצוב עכשיו ומעונן לי בלב, אבל מחר בבוקר אתעורר ליום חדש, ריק אבל באותה מידה ריק מכאב.
אני אחת הנשים החזקות ביותר שתכיר מעודך, אני לא נשברת, אני מתכופפת כמו עץ ברוח, גמישה, דומעת, אבל הלב קל יותר.
תובנה חדשה שצמחה אצלי היא שגם אם רוצים משהו מאוד, משתוקקים ומוכנים להקריב, לא בטוח שזה יתאים לי. הלב שלי בעל פינות מעוגלות, אני מתאימה את עצמי כמעט לכל דבר, התקשיתי להתאים את העיגול שלי לקוצים הפוצעים שלך.
אז ישבתי במקום הקבוע שלי, מול הגלים, וכל גל העמיד לי מראה מול העיניים וכשהבטתי במראה ראיתי מישהי מאוד עצובה עם דמעות בעיניים.
אני לא רוצה להיות עצובה יותר.
