סחלב

לא. בפירוש לא נשלטת אולטימטיבית.

אני דעתנית, אומרת תמיד מה שיש לי בלב, לרוב בלי לחשוב פעמיים. אני יודעת מה אני צריכה ואפילו אז מקלקלת הכל.

הורסת כל חלקה טובה. מנפצת מערכות, מתחצפת, לא מאולפת, גורמת לו לכעוס עלי, להשליך אותי, מאכזבת אותו ובעיקר את עצמי.

ואחר כך כואבת, כועסת על מה שעוללתי כמו גורה קטנה ומאומצת שמיללת כל הלילה לתוך הסדין.

לא מסוגלת להיות סמרטוט כשבעצם זה מה שאני רוצה שהוא יעשה ממני, 

זקוקה לאחד שיגרום לי לרצות ליפול לרגליו, שיהפוך אותי לשטיח הלבן והרך שהוא בטביעותיו רומס, משטח ומשאיר כתמים כהים של בוץ.

והוא שם, עדיין שם. הוא תמיד היה שם. האם יצליח? האם אני אצליח למצוא את הדרך חזרה לשביל?

לפעמים האור בקצה המנהרה הוא האש שעולה מהגשר שאני שורפת.