לפני 7 שנים. 27 ביוני 2017 בשעה 21:22
טוב, אז הבנתי את הרמז (פחחח... רמז, תפס לי את הצוואר במלתעותיו, נשך והעיף לי את הראש בבעיטה). וכן, אני מבינה כשלא רוצים אותי (עד הפעם הבאה שאני אתחנן ואזיז אצלו משהו בשיפולי הבטן) וזזתי הלאה.
קמתי בבוקר, התקלחתי, שתיתי קפה, סתאאם... עוד מהכרית עברתי על רשימת אנשי הקשר, בחרתי את זה שתמיד פנוי עבורי וקבעתי איתו בבית מלון קטן מול הים. הוא חיכה לי במדים, בדיוק כמו שאני אוהבת, את הנשק שלו הוא החביא כי בפעם הקודמת שיחקתי בו יותר מדי (לטענתו) אבל כל השאר היה מושלם. התעללתי בו כמו שרציתי שיתעללו בי, השארתי על גבו שריטות אדומות וסימני נשיכות בצוואר. בסוף גמרתי כשאני יושבת עליו ומנופפת באזיקי הברזל שלו כאילו הייתי רכובה על שור משתולל.
אחר כך אמרתי שלום ותודה (כי אני מנומסת) וירדתי עם הפוך קטן וסיגריה לספסל הלבן מול הגלים.