סחלב

אני חולה.
אני כותבת לו במילים קטנות, באותיות יבשות, בלי סימני הקריאה הקופצניים שאני כל כך אוהבת. כמו מגישת חדשות שמעפעפת בריסייה מעל המהירות המותרת, מקריאה את המילים היבשות.
חולה.
החזה שלי בוער, העיניים מבריקות, כל תזוזה מעבירה זיק של כאב מהמוח לאיברים, כל נגיעה בעור מחדדת את הסיכות הקטנות שדוקרות אותי.
חולה.
לא מחפשת אמפטיה, מתעבת רחמים עצמיים, יודעת שגילויי חיבה יהיו מוגזמים עכשיו.
תקעתי את עצמי מתחת לברז המים הרותחים במקלחת כדי לחמם את הגוף מבחוץ ושתיתי תה ששרף לי את הלשון כדי להתחמם מבפנים.
רק החור הזה שפעור אצלי בשיפולי הבטן נותר קר, עזוב ואומלל, אבל זה כבר חומר לפוסט אחר.
עכשיו אני מתמקדת בניסיונות בליעה של כדור אנטיביוטיקה 9 מ"מ, כמה דקסמולים וסטרפסילס לימון אחד.
בתקווה שאחרי כל הארסנל הזה אני אצליח להתעורר בבוקר.