סחלב

בוקר כזה שמפציע מחוייך אחרי לילה פצוע. אשמורת שמבינה, שכבר לא בועטת, כזו שצוחקת לי בפרצוף ברשעות ומניחה ללב שלי להתקשות מקור.

לו רק יכולתי לבצע הוראות כלשונן, לו רק יכולתי להתעלם מהרצון שלך להכניס אותי לשיגרה, מעין רוטינה כזו שתבטיח שלעולם לא אשכח את מקומי, את מקומך.

הבוקר אני מבינה.

ולמרות שאני במקום נמוך ביותר מבחינת שרשרת המזון, אני בהחלט מודעת לעובדה הכואבת שהבעיה אצלי ושאולי יום אחד מישהו ירים את הכפפה ויתקן אותי.

ואני עומדת מולך, מבינה הבוקר את המניעים, את ההתעלמות ואת חוסר התגובה. 

אותך כבר הבנתי מזמן.