סחלב

בחרתי לבלות את הערב הזה לבד.
הבית חשוך ושקט, רק אני והמחשבות נמצאים כאן עכשיו.
מנסה לברור מביניהן את המחשבות עליך, עליו, על ההוא... מתקשה להפריד, לא מסוגלת להחליט.
רכבת ההרים המטורפת שאני נמצאת עליה בזמן האחרון רק מגבירה מהירות בכל יום שעובר, אני מנסה לרדת, מנסה לקפוץ ממנה ולו במחיר חיי, אבל בכל פעם יד נעלמת נשלחת ומעלה אותי עליה בחזרה.
יש סיבה ששלחתי גם את החוקי מהבית. רציתי להתמודד עם עצמי, להסתכל בעיניים לזו שמביטה אלי מהמראה, העיניים שלה קצת עצובות, היא ראתה כל כך הרבה ובכל זאת לא ראתה כלום.
אחת מבינינו מחכה לטלפון ממך, השניה כבר התייאשה מזמן. לא תפתיע אותה?