לפני שנה. 23 בדצמבר 2023 בשעה 23:54
מה הן מספרות?
Dream on
אותו דבר אבל שונה.לפני שנה. 12 בדצמבר 2023 בשעה 1:10
עם מישהו עם נפש טובה…
מצרך נדיר.
בין המוח ללב …
בשנים האחרונות למדתי שכשיש תקופות מאתגרות,
כל מה שצריך זה כמה ימים של שקט, אנחנו לא אמורים לחיות בקצב הזה שיש היום, האדם פשוט לא בנוי לזה…זה בניגוד לטבע.
אנשים היום על כדורים כי הם חושבים שהם חייבים להמשיך לרוץ ושאין להם את האפשרות לתת לעצמם זמן.
יומיים, שלושה של שקט, ניתוק עם עצמכם עושים את העבודה, מוסיקה טובה, ספורט, שינה, כתיבה …
גם אם זה רגעי, תאפשרו לעצמכם לצאת מהמירוץ .
לפעמים זאת הנפש שפשוט צריכה זמן איכות איתנו .
אירועים ומחשבות של תקופה ארוכה מתנקזים לנקודה מסויימת.
הרבה קרה, הרבה עוד קורה, ובין לבין רגעים של שלווה ספק אמיתית ספק מזוייפת.
ואני מסתכלת על מה שקורה מסביבנו לאחרונה, לפעמים זה מרגיש כמו תוכנית ריאליטי גרועה שעוד רגע נגלה שהכל היה תסריט גרוע…אז השגרה כאילו חוזרת אבל היא לא, יש תחושה שהחיים נעצרו גם אם אתה ממש מנסה חזק להמשיך לחתור קדימה.
ובתוך כל המערבולת האנושית הזאת אני מוצאת את עצמי מנסה להבין איפה כל זה פוגש אותי…
בשנה האחרונה הייתי 4 פעמים בחו״ל, ראיתי עולם, פגשתי אנשים, בין לבין עברתי הפלה של הריון שלא נקלט בתהליך ארוך ומייגע שמכרסם בי הבזקים של ייאוש ותקווה גם יחד.
והגוף השתנה מההורמונים, ואני במלחמה גם עם זה במקביל.
ושאלות קשות שעולות לאוויר לאחרונה, האם להביא ילד? לעולם המטורף הזה? במציאות הלא ברורה הזאת?
בוקר אחד התשובה כן ובוקר אחר אני אומרת לעצמי שכדאי לוותר וזהו.
עבודה, לימודים…לא חסר תודה לאל.
ואני כבר מתה לחבק, אולי ילד/ה, אולי גבר אמיתי שיאהב, אולי שתיהם?
אבל מוצאת את עצמי מחבקת את עצמי יותר, אני העוגן של עצמי.
אני מרגישה כמו זאבה ותיקה בטריטוריה, סולדת מבולשיט, ונותנת ביס לכל מי שמנסה להתעסק.
אבל בפנים אני פיה רגישה, עדינה ושברירית , ומודה שהיום אני צריכה להכיר גבר עם סבלנות ורגישות אם הוא היה רוצה לפגוש את הצד הזה שבי, ולא זה לא מתוך אגו, אלא מתוך הבנה עמוקה של מה אני ראויה, ואיזה מעלות אני רוצה שיהיו בגבר שלי.
לפעמים בא לי לעלות על מטוס לאוסטרליה ולא לחזור, הבטחתי לעצמי שלא אמנע זאת מעצמי אם ארגיש שזה ממש בוער בי.
ובנתיים, אני כותבת .
כותבת וחושבת.
חושבת וכותבת.
Browncotton forever
את מה שאני צריכה להבין.
ולשחרר ממה שאני רוצה להבין.
ללכת למקום אחר, להיות זרה מוחלטת,
ולבנות הכל מחדש.
אולי יום אחד אעשה את זה
אני מחשיבה את עצמי כאדם בעל אינטואיציה טובה,
יש לי סורק על אנשים ואני מיד יודעת מי האדם שמולי.
ואני יודעת את זה כי לאורך השנים האינטואיציות שלי תמיד היו מדוייקות, ובדיעבד תמיד ראיתי את מה שהיה שם תמיד.
אבל פעם ב..מגיע מישהו שמצליח לבלבל את הרדארים שלי,
ואני מוצאת את עצמי עושה את כל הטעויות האפשריות איתו,
ובסוף גם נפגעת…
אני רגישה.
רגישה כל כך, שלפעמים זה כך כך כואב לי בחזה.
ובשניה ירדו לי דמעות שיחנקו בגרון.
אני מנסה להבין עם עצמי איפה הפירצה הזאת במערכת הכל כך משוכללת שבניתי לעצמי?
קיבינימט.
אני היא.
When nobody is watching?
לפעמים אני מפתיעה אפילו את עצמי…
נראה לי שגם אותו…
והמצעים…ברגעים כאלו לא היה מזיק איזה עבד שיבוא להחליף בזמן שאני מתקלחת.