אילן עושה עיקוף קטן בדרך הביתה.
רק כשהוא מסיים לדפוק על הדלת הזרה, וידו צונחת לצדו, הוא מרגיש גל של חוסר התמצאות שוטף אותו - הוא לא מזהה את הדלת הזו, והוא לא מבין אף אחת מסדרת ההחלטות חסרות המניע שהובילה אותו לכאן. לעלות על כביש שש בדרכו הביתה מהעבודה, להחנות את המכונית שלו באזור המבקרים במתחם דירות שהוא לא מכיר, לעלות שלוש קומות מדרגות ולרדת במסדרון ארוך... זה מרגיש כאילו הוא עשה את כל הדברים האלה על טייס אוטומטי. דעתו המודעת הוסחה ללא הרף מלחשוב על משהו מזה, ורק עכשיו אין לו מה לעשות מלבד לחכות שמישהו יענה לדלת, יש לו הזדמנות לנסות באמת להבין את הכל. והוא לא יכול.
הוא עומד לפנות לעזוב כשהדלת נפתחת, ואילן מנמק לעצמו שהוא כנראה צריך לפחות להסביר לגבר המבוגר והחתיך עם הזקן האפור שענה לדפיקתו בדיוק מה קרה ומדוע.
"אני, אה, אני לא יודע למה אני כאן," הוא ממלמל בביישנות, נכנס למבואה הקטנה כשהזר זז הצידה כדי לאפשר לו לעבור, ונכנס כל הדרך לסלון, לעמוד בתשומת לב ליד הספה.
שוב, עולה בדעתו של אילן מה הוא עשה זה עתה רק לאחר מעשה. הגוף שלו ממשיך לפעול, והוא ממשיך לזהות את הבחירות שהוא עושה רק הרבה לאחר מעשה. הוא שומע את קול הדלת נסגרת וננעלת, ולמרות שאילן בטוח שהוא תמיד יכול לסובב את המפתח מבפנים, עדיין יש בזה משהו מרושע.
"אתה אף פעם לא יודע," אומר האיש כשהוא נכנס לחדר, ולוקח לאילן כמה שניות להבין שהוא עונה למלמול הצורמני שלו מלפני כמה רגעים. לוקח לו הרבה יותר זמן לעבד את התוכן של המשפט הזה, להבין שהאדם שהוא חושב עליו כזר מוחלט מכיר אותו, מזהה אותו ורואה בבלבול שלו במעשיו ובמקום הימצאו כמשהו רגיל. המחשבה אפילו לא הסתיימה להתפרק בראשו כשהאיש מוסיף, "אידיוט שלי", וברכיו של אילן מתכופפות תחתיו בקריסה איטית, שמובילה את מוחו לצנוח יחד איתה לבלבול ריק.
פיו של אילן נפער, לשונו מתרוצצת, ועיניו מצטלבות במבט חסר תבונה של אידיוטיות צייתנית. נראה שהאדון בקושי שם לב לאילן המתמוטט. הוא מוריד כמה דברים מהשולחן ליד הספה באדישות, ואז חוזר אל אילן. נותר לאילן מספיק שכל עדיין כדי להבין שהוא קרא לאדם המבוגר '"אדון" בתוך ראשו, בתחושה של היכרות אמיתית, לפני שגם המחשבה הזו מתאדה והופכת לאושר חם ונימוח. "זה אידיוט טוב" ממלמל האדון, פותח שקית גראס ומנער שלוש חתיכות כדי להניח אותן על לשונו המושטת של אילן. "לעס ותבלע עכשיו".
למרות שאילן יודע שאין לו עמידות למינון כזה, למרות שהוא בטוח שזה יגרום לו להיות כל כך מסטול וישנוני שהוא לא יוכל לחשוב בכלל במשך שעות, הגוף שלו לא מקשיב לדאגותיו ופועל בצייתנות לפי ההוראות. האדון מניח זוג אוזניות אלחוטיות על אוזניו בזמן שהוא מבצע את הפקודה, והתחושה המוכרת של לחץ על צד ראשו מעוררת זיכרון חושי עמום, שלא מוביל לשום מחשבה נוספת.
הקלטה מתחילה להתנגן באזניות, מלאה בקולות רכים, שמרגיעים את אילן כל כך עמוק לתוך סוג של שינה בעיניים פקוחות, שהוא אפילו לא שם לב לכך שהשפתיים שלו נפרדות, והאדון פותח את רוכסן מכנסיו ומוציא זין נפלא, בגודל מושלם. לשונו של אילן מתפתלת מעצמה כדי לקבל את הזין המהפנט, וברגע שראשו מתחיל להתנדנד קדימה ואחורה הוא מרגיש את הבועה הקטנה האחרונה של מחשבה מתאדה מראשו. הוא בשוונג עכשיו, שואב זין חסר דעת עבור אדונו, והוא יודע שהוא מתקדם די יפה באימון ובשיעבוד היפנוטי שלו. לא ייקח יותר מדי זמן עד שההתנגדות שלו תעלם לגמרי...
והעבד החבוי בתוך אילן מחכה בשקיקה לאותו יום מושלם, שבו אילן ייעלם לחלוטין.