"אתה לא יכול להתנגד לזה, יקירי." ירון מזהה את הקול הרגוע הממלמל באוזניו. הוא יודע שזה שייך לאחד מאויביו הרבים, אבל כל הדחיפות שאמורה היתה להניע אותו להשתמש בכוחו העל-טבעי כנגד אויבו פשוט התנקזה ממנו, לפני שהוא יכול היה לפעול על בסיסה. "אולי אתה חזק, יכול להיות שאתה בלתי מנוצח, אולי תוכל לשרוף את דרכך דרך פלדה מוצקה רק על ידי התבוננות בה, אבל בסופו של דבר עדיין יש לך מוח. ומוח שיכול לחשוב הוא מוח שפגיע להיפנוזה שלי. אתה מרגיש אתה אפילו לא רוצה לזוז יותר, נכון?" התגובה היחידה של ירון היא רטינה מעורפלת וחיובית. אפילו הנהון הרגיש יותר מדי כמו מאמץ עכשיו.
"זה גיבור-על טוב," יריבו צחק בזלזול, ידיו החמדניות מתפתלות סביב גופו של ירון כדי להתחקות אחר קווי המתאר של המסכה המוצמדת לפניו בקפידה, על התחפושת הצמודה, שעליה גיבורים אחרים היו עשויים להציב סמל. ירון מעולם לא היה מציב סמל על החזה שלו. זה מעולם לא הרגיש מתאים, פשוט טיפשי וילדותי מדי.
"פשוט תבהה ותשקע ותשכח, תן לכוח שלי ללכוד את הרצון החלש וחסר האונים שלך בזמן שאתה מקשיב לקולי, ומבין את ההנאות העוצמתיות של לציית לי." ירון לא יכול היה שלא לרעוד קלות בצמרמורת של אקסטזה, למרות שפניו לא הראו אפילו הבהוב הקטן ביותר של הבעה; הספירלה המסתובבת שלפניו ממשיכה לפעום באותה השלווה וההנאה העמוקה, שהיתה כבר משולבת כל כך לגמרי במוח שלו כעת, עד שהמסך זיהה כל צעד עמוק יותר לכיוון הכניעה המתקרבת שירון עושה, והאלקטרודות על גופו של ירון מתגמלות אותו בהתאם. הספירלה של ירון נמצאת כבר בתוך ראשו, והוא לא יכול עוד לעצור את זה. זה לא אמור להרגיש טוב כמו שזה מרגיש, אבל, ירון גילה, עם הניסיון אין להתווכח.
"זה הולך להרגיש כל כך נעים להיות בבעלותי, גיבור יקר," המשיך היריב המסתורי, מושך את התחפושת של ירון ואת התחתונים שלו למטה, כדי להתחכך ישירות על האיבר המתקשה המרשים שלו. ירון לא יודע אפילו היכן הוא נמצא, או אם מישהו אולי צופה במחזה הזימה והחולני; במוחו אין כרגע דבר מלבד החושך והספירלה ההיפנוטית, והגבר האפל הזה, שקולו משעבד אותו לאט, ללא מוצא. אבל ירון מוצא את עצמו מקווה שיש קהל להכנעה שלו; הוא רוצה שכולם יידעו עד כמה נפלא, כמה אין לעמוד בפני ההנאה שבכניעה לרצון האויב. עד כמה מדהים באמת זה יכול להיות. זה כל כך נחמד להיות בבעלותו, הוא חושב בהיסח הדעת, אפילו לא מבין שהמחשבות היחידות בראשו עכשיו הן אלו שניתנו לו על ידי המסך המהבהב.
הלחץ על כתפיו שמוריד אותו על ברכיו הוא כל כך עדין ומתון, שהוא היה צוחק עליו רק לפני דקות ספורות. אבל עכשיו כל הכוח שלו התנקז, והוא מוצא את עצמו שוקע לתנוחת כריעה ללא כל התנגדות כֹּלל. הזיכרונות של ניסיונותיו לשרוף את הספירלה עם ראיית החום שלו, או לחבוט בה בכוחו הבלתי טבעי כבר נמוגו; הם היו חסרי תועלת בכל מקרה, היות והתמונה התקיימה רק בתוך מוחו החלש והפגיע, והוא נאלץ לוותר על הלחימה כשהתשישות הכריעה אותו לבסוף. הוא רק בוהה, בלי למצמץ, כשהאצבעות של האדון נעות בין רגליו, מקניטות אותו עד לשיא שמתפרץ החוצה יחד כל פיסת כוח רצון שאולי נשארה לו בגוף ובנשמה
"נכון, גיבור מתוק, שחרר את הכל בשבילי," הזר האפל מחייך בשקט, ומתוך תחושת הקלה חמה ומנומנמת, ירון מוותר, ונותן לעצמו להתנמנם וליפול לעומקה של צייתנות ריקה ומאושרת.
גיבור העל נעלם ונמוג במחשכי מוחו של ירון. ועד לסוף הלילה הארוך שלפניו, נבל חדש וקטלני יופיע על מפת הפשע של העיר חסרת ההגנה.