"אני. אממ. זה." גיל יכול היה לשמוע את נימת הבלבול המנומנם בקול של עצמו, והוא ניסה להזהיר את עצמו, שהוא חייב להכניס את המוח המדומם שלו להילוך ראשון, אם הוא לא רוצה להוכיח שאסף צודק, ולהפוך את חברו הזחוח ליותר בלתי נסבל אפילו ממה שהוא כבר היה. אבל הקול הפנימי שלו נשמע חלש יותר ויותר, ולחשוב הפך למשהו שהוא התקשה יותר ויותר לעשות. וכשהוא דיבר שוב, בניסיון לגרום לעצמו להישמע פחות מטומטם ורדום, הוא רק חזר על דבריו של אסף בחזרה אליו. "זו אצבע חזקה מאוד," הוא הודה, עיניו מצטלבות לגמרי, תוך שהוא בוהה באצבעו של אסף, המרחפת במרחק של פחות מסנטימטר ממצחו.
זה כמובן היה בדיוק ההפך ממה שהוא התכוון לומר, ובתוך-תוכו, גיל כבר בעט בעצמו על שוויתר ככה על חלק כה חשוב בטיעון שלו. הוא ניסה להגיד לאסף שכמובן שאין לו יותר כוח היפנוטי באצבע אחת מאשר יש לגיל את היכולת להתנגד בכל המוח שלו, והנה הוא בוהה באצבע של אסף בעיניים מוצלבות כמו איזו בובה על חוטים. בתוכו, הוא נאלץ להודות ברוגז והסכמה מפוצצת ש... כן, זה היה חזק ומהפנט בדיוק כמו שאסף אמר שזה יהיה. "אבל, אה, זה - זה לא אומר שזה עובד," הוא השמיע מלמול לא מחייב, ובלע בחזרה את הרוק שלו, במאמץ נואש לפחות לעצור את עצמו מלהזיל ריר על החולצה של עצמו, בהתלהבות ריקה וחסרת מחשבה.
התגובה היחידה של אסף הייתה צחקוק ונגיעה רכה על גשר האף של גיל, המגע מכוון ממש על גשר האף, ישירות בין עיניו. זה שלח את מבטו של גיל למעלה וקדימה בעוצמה כה רבה, פוזל למרכז אפו עד שהמאמץ פשוט התיש אותו לגמרי. הוא הרגיש את עפעפיו מרפרפים בכבדות, מוחו מתנודד עם החיבור האינסטינקטיבי בין התחושה הפיזית והעייפות הנפשית של טראנס מנומנם עמוק, ולקח לו כמעט שלושים שניות תמימות פשוט להחזיר את מבטו לשליטה, ולעצור את עצמו מלצנוח מיידית לטראנס עמוק, פשוט שם במקום. אבל כשהוא הצליח להתמקד מחדש, זה היה תמיד על האצבע של אסף, כל פעם מחדש, והוא ידע שההתנגדות שלו הולכת ומתפוררת.
אבל זה בדיוק מה שעשה את זה כל כך מדהים ומגרה, לא? גיל זכר בבהירות את מה שתמיד עלה בזכרונו בכל פעם שהוא ואסף נכנסו לאחד מהוויכוחים הקטנים והשובבים שלהם - הוא תמיד התנגד רק בגלל שזה הרגיש כל כך אירוטי כשההתנגדות שלו נכשלה, והוא נלחם בשליטה של אסף כי זה היה כל כך מענג לגלות שהשליטה שלו על גיל היתה אמיתית ועוצמתית, בדיוק כמו כל הפנטזיות שהוא החזיק כל כך הרבה זמן עמוק בבטן. הלחיצה הבאה על האף שלחה את מחשבותיו עמוק עוד יותר, וגיל הרגיש ריק בצורה נפלאה, והקושי לפתוח מחדש את עיניו ולמקד מחדש את מוחו המפוזר רק גבר מרגע לרגע. הוא כבר יכל להרגיש את החום בין רגליו, פועם כמו פעימת לב שנייה כשהוא התחיל להיכנע לרצונו של אסף. הוא הצליח למלמל, "אני, אממ, אני, אממ, אני...." ואיכשהו, הקשקוש המפורק נשמע אפילו יותר סקסי מכל התנייה היפנוטית שהוא הצליח לחשוב עליה.
לחיצת שלישית, עמוקה וחזקה, שלחה את ראשו לאחור לתוך ידו התומכת של אסף, האקסטזה של הטראנס גרמה לעיניו של גיל להתגלגל לאחור ולהשאיר עינים לבנות חלקות, כשאישוניו התגלגלו עמוק לתוך ראשו. והוא ידע שהוא הפסיד. גם אם הוא יצליח להתעורר מחדש מהמגע ההיפנוטי הזה, תמיד יהיה עוד אחד ממש אחריו, ועוד אחד, ועוד אחד, עד שגיל ייפול חסר אונים לשליטתו וכוחו של אסף. האצבע, והטריגר שמאחוריה, תמיד יהיו חזקים יותר מכוחו של גיל... וזה הספיק כדי לגרום לו לפתוח את רגליו בתחינה חסרת מילים, כשההתנגדות שלו נשברה סופית, והוא לבסוף נכנע באושר, ונשמט לתוך החיבוק החם של בן זוגו האוהב, האדון השולט שלו.