"פשוט תשקע, צעצוע שלי. תשקע, תחליק לתוך האפלה, ופשוט תישן בשבילי." האצבעות של המהפנט שלך נסחפו אט אט מול עיניך. "תשחרר את המחשבות, חמוד. אתה לא צריך אותן יותר. שחרר, תרגע, ו..." הוא רמז לך לבוא, באצבע אחת קמוצה. הרגשת שמשהו עוזב אותך. הִתנַגְדוּת? כוח רצון? רק רצית להרגיש עוד.
"תסתכל עליך." הוא צחק והתקרב. הסתכלת עליו במבט אטום, ריק ממחשבה. "כרוך סביב האצבע הקטנה שלי, ללא מאמץ. כל כך בקלות. כל מה שאני צריך לעשות זה לרמוז, ואתה מוכן לציית לכל פקודה שלי". הוא עצר, התבונן בך עמוקות, ואז חייך אליך לשנייה.
"ואני אוהב כמה עמוק השליטה שלי מגיעה אצלך. באיזו קלות אני שולט בך. לא נשארה לך בכלל התנגדות. אין רצון מצידך לעשות דבר מלבד לציית. זה כל כך נפלא לראות. צעצוע כל כך טוב יצרתי לי." הוא אמר. "כולך שלי עכשיו. שלי לעשות איתך כל מה שבא לי". הוא נאנח בסיפוק.
"התניה היא דבר נפלא. היה שווה להקדיש חצי שנה כדי למחוק אותך כמו שצריך.
ועַכשָׁיו. לִכרוֹעַ בֶּרֶך." הוא הצביע אל הקרקע. הגוף שלך זז עוד לפני שהספקת לעבד את המתרחש, והחליק מהכיסא אל הרצפה. "פה פתוח." הוא קירב את ידו אל השפתיים שלך, שנפרדו.
"לִמְצוֹץ."