רם מעולם לא ראה גבר יפה בצורה קיצונית יותר מאשר ניב. הוא לבש רק גופיות וחולצות שרירים צמודות, תמיד חסרות שרוולים ולעתים קרובות קצרות, שחושפות את שרירי הזרוע המדהימים שלו ואת שישיית הקוביות בבטן שהוא קיבל לא מהרמת משקולות אובססיבית, אלא מעבודה במוסך בתיקון מכוניות, שמונה שעות ביום של עבודת כפיים קשה במשך שנים. לעתים קרובות ניב פשוט ויתר על ללכת הביתה, כדי להספיק יותר עבודה על המכוניות במוסך שלו. אצבעותיו היו מרוחות כל הזמן בשומן, הוא קשר את שיערו הכהה והארוך בקוקו צמוד, ונעל מגפיים עם עיטורי פלדה וסוליות ענק, שהוסיפו חמישה סנטימטרים לגובהו הניכר ממילא. הוא נראה כמו הדבר הכי קשוח על שתי רגליים...
וזה מה שהפך את הכל לסקסי הרבה יותר, לראות אותו בוהה בנקודה אי שם במרכז מצחו, עיניו מצטלבות ולשונו תלויה בחוץ בהבעה של אידיוטיות צייתנית. "זה הילד הטוב שלי," לחש לאזנו רם, צופה בחיוך המטופש והחביב של ניב מתרחב, בעוד ריר מטפטף במורד סנטרו ועל הגופייה המוכתמת שלו. "זה מרגיש לך כל כך טוב לשקוע עמוק יותר בשבילי, לא? כל כך נחמד לרוקן את המוח הקטן והסחרחר הזה ולהירגע, להירגע, להירגע." הוא הניח יד על כתפו של ניב, ופשוט היה משהו כל כך מגרה בדרך שבה כוחו המרשים לא הצליח למנוע ממנו מלצנוח בחוסר אונים על ברכיו למענו, כשהטראנס תפס חזק יותר במוחו. הוא פלט יבבה קטנה, סימן בטוח לכך שלולאת המשוב בראשו מתגמלת אותו אפילו עכשיו בעוד ועוד הנאה ככל שהוא מוותר יותר וחושב פחות.
רם התכופף ליד ניב הכורע, הפשיל את הגופייה הצמודה שלו כדי לחשוף את הקוביות המרשימות בבטנו - הגובה והמבנה העוצמתי של ניב גרמו להן להיראות מרובעות לחלוטין, אבל ברגע שרם ליטף את בטנו של ניב ברכושנות, התברר שהן בעצם גמישות מאוד. "ככל שתחשוב פחות, כך תרגיש טוב יותר, עבד חמוד שלי," רם התפייט, מרגיש את ניב מתנודד בחוסר יציבות, בעוד נשימתו משתחררת בפרצים קצרים של אושר המום. "וככל שאתה מרגיש טוב יותר, אתה חושב פחות. זה בדיוק כמו הספירלה שבמוח שלך, שמסובבת אותך בלולאה עד שאינך אלא בובה מטומטמת, כל כך מטומטמת, וכל מה שאתה רוצה לעשות זה לציית לי ולכל גבר דומיננטי אחר." תגובתו היחידה של ניב הייתה גניחה ריקנית ממחשבה ומוסחת דעת, ואחריה כמה צחקוקים זעירים, כשמוחו אימץ במלואם את כל המאפיינים של אידיוטיות עזה, כפי שרם הוביל אותו לדמיין לעצמו.
הוא כבר עשה את זה בטבעיות בשלב הזה, ידע רם, כנראה הרבה יותר בקלות ובאופן עמוק ממה שרם דימיין אי פעם שזה יהיה אפשרי, כשהם החלו לנהל משא ומתן על הסצנה הספציפית הזו. הייתה לו אינטואיציה שניב הולך להיות מהופנט מיוחד, מאלה שלא היו להם גבולות אמיתיים כשהוא בטראנס, והוא החליט שהם כנראה יצטרכו לדבר באופן הרבה יותר ארוך ורציני, אם הם מתכוונים לעשות שוב כל משחק לטווח ארוך בצורה בטוחה. כי הוא ידע, רק מהאופן שבו ניב בהה אל האוויר הריק ונשען אל תוך הליטופים שלו, שהוא כל כך הרבה יותר רגיש לשטיפת מוח ממה שהוא אפילו ידע או הבין... אבל זה יקרה מאוחר יותר. הוא ידע בדיוק כמה רחוק הוא יכול לקחת את המפגש הזה, והוא שמח לשחק בתוך הגבולות האלה, שהם סיכמו מראש. "טיפש יותר, ויותר עמוק, ומטומטם יותר ויותר, מותק," הוא גירגר, ומלמול התשובה הבלתי ברור של ניב היה הדבר הסקסי ביותר שרם שמע אי פעם.
בסופו של דבר הוא נאלץ להעיר את ניב, והמבט על פניו כשהוא חזר לעצמו, עם הלשון שלו עדיין בולטת החוצה והזין השווה שלו נטחן כנגד השוק של רם היה באמת משהו יפיפה. רם ידע שניב נבוך מהעומק של הכניעה שלו... אבל הוא גם ידע שהמבוכה שלו רק המשיכה להדליק אותו, ולראות את האיש האדיר הזה נמס בשליטתו גרם לו להשתוקק לקחת אותו אפילו רחוק יותר. ורם חשד שניב בהחלט ירצה ללכת לכל מקום שאליו רם יוביל.