טל חש אושר כמעט בלתי יתואר כשפתח את רוכסן מעיל הבד הכבד שלו, והניח לו ליפול לרצפה לידו, בזמן שהתמקם בכיסא הנוח כדי להמתין לבואו של האדון שלו, לבוש רק בבגד רשת דייגים, שרק הסתיר באופן תיאורטי את השרירים הכבדים והחזה המפותח שלו, עם הפטמות הזקורות, שעברו אינסוף צביטות מגרות. התענוג שלו נבע מהעונג של ציות לאדונו, טהור ובלתי מדולל, וזה גרם לו לזקפה כל כך חזקה, שהוא ידע שתהיה לו בקרוב נקודה רטובה במכנסיים להראות לאדון כשהוא סוף סוף יגיע... ועד כמה שהוא הרגיש מגורה עכשיו, הוא ידע זה היה רק חלק קטן מהאקסטזה שצפויה לו כשיראה את אדונו בוהה בעדויות לגירוי החלקלק והסוחף שהוא יוצר במכנסיו.
מבחינה אינטלקטואלית, טל הבין שהוא מרגיש כך רק בגלל שטיפת מוח שהוא עובר כל שבוע עם האדון. הוא ידע על החודשים הארוכים של ההתניה שכרסמו בהדרגה את הדחף הטבעי שלו להסתיר את גופו, והחליפו אותו בדחף האקסהיביציוניסטי להחשף בפני זרים... אבל מבחינה רגשית, המחשבה על הכניעה לרצונותיו של האדון רק גרמה לכל גופו להימתח בתאווה, ולזין שלו לעמוד בדום מתוח אפילו יותר. האדון חיווט מחדש את מוחו, כך שימצא הנאה מינית בהיותו מתוכנת לציית, ובכל פעם שניסה להילחם בזה, טל רק נכנע עמוק יותר. כי כדי להתנגד לזה, הוא היה צריך לחשוב על זה. והמחשבה על זה גרמה לו להתקשות ולהתנפח בציבור, ולגנוח בקול רם בתאווה חסרת עכבות. אלו היו באמת רק הפקודות של האדון שמנעו ממנו בשלב זה מלהתחיל לאונן ממש באמצע הלובי של המלון.
אפילו בלי לגעת בעצמו, הוא קיבל המון מבטים. כמה מהם היו מבטים של גועל וגינוי, אבל היו גם כמה נשים, ובעיקר גברים, שלא יכלו להפסיק להסתכל על גופו השרירי, המשומן והעצום של טל מתחת לרשת הדקה. התלבושת שלבש בקושי יכלה להיחשב חוקית בלי חולצה מתחתיה, ואם הוא היה ברחוב, טל היה מתחיל לדאוג מקנסות על חשיפה מגונה, שישתלבו פשוט נפלא עם כוויות הקור שהוא כנראה יקבל... אבל כאן, במלון, טל צפה באנשים שצעדו לדלפק הקבלה והצביעו בתנועות מהירות לכיוונו, רק כדי שהמנהל יסתכל אליו ברגע שהם עזבו ויחייך אליו חיוך ריק ורגוע. האדון אהב שהכל בחיו יהיה מסודר וצפוי. ואם הוא היה יכול לגרום לטל להשוויץ בגוף חדר-הכושר שלו בפני זרים, כל השאר היה משחק ילדים. צוות המלון היה כבר מזמן מודע למשחקו הקטן של האדון, והם למדו פשוט להתעלם מכל מה שהם לא היו אמורים לראות.
זה הרגיש כמו שעות לפני שהאדון סוף סוף הגיע ללובי, ורגליו של טל כבר היו פרושות לרווחה, חושפות נקודה כהה ברורה ישירות מעל איברו הזקור, המכנס ההדוק חושף היטב את קווי המתאר של הכלי המרשים, המטפטף. הוא יכל להרגיש כל סנטימטר מהבד הרטוב והדק נצמד אל בשרו כשהאדון התקרב, והוא בקושי הצליח לגמגם, "שלום, לך, אדוני", לפני שהגיע למילים שהרגישו כל כך כבדות על שפתיו. "אני רוצה אותך!! בבקשה?" עוצמת הציפייה שלו הבהילה אותו באמת, בזמן שחיכה לתגובתו של אדונו. טל ידע שהוא באמת ובתמים שטוף מוח לחלוטין, הוא ידע שהוא חרמן באופן קיצוני, ונזקק נואשות לאישור מהאיש שערך את אישיותו מחדש ושם את עצמו בחלל הריק שנוצר במרכז מוחו של טל. אבל לא היה מנוס מלהרגיש את ההתרגשות הגואה בתוכו מהידיעה שהוא עומד לזכות בתגמול על הציות שלו, וזה החדיר טוב טוב לתודעתו את העומק והעוצמה האמיתיים של השיעבוד הגדל שלו. הצורך שלו באדון היה כמו זיון נפלא במוחו, שלעולם לא היה חייב להסתיים, וטל לא יכל שלא לאהוב את זה, עכשיו שהאדון השתלט עליו לחלוטין.
האדון פשוט חייך. הוא הושיט את ידו ומישש את גופו המשומן של טל ברכושנות סתמית ואמר, "תמיד, מותק" וטל לא יכל להסוות את האושר האורגזמי שלו על היותו בבעלות האדון, מעכשיו ועד הנצח.