לקוסטה הייתה תחושה עמומה ומענגת של החטא שהוא שוקע לתוכו כרגע, אבל שום דבר מזה לא נראה ממש אמיתי; זה הרגיש כמעט כאילו הוא נסחף לתוך חלום בהקיץ, או אולי לתוך אחת הפנטזיות המגרות שעלו לראשו בשעת לילה מאוחרת, כשהמיטה נראתה גדולה מדי לאדם אחד בלבד, ואצבעותיו חקרו תענוגות סודיים שהיו שלו ושלו בלבד. היו גברים בפנטזיות האלה, גברים כמו אדם, ובדיוק כמו ברגע הזה, גם בחלומות הוא היה עירום וחסר אונים להתנגד ליופי שלו. קוסטה מצמץ, וזה הרגיש כמו נצח עד שעפעפיו הכבדים נפערו שוב, ומבטו ננעל פעם נוספת על עיני השקד החודרות של אדם, החתיך של השכבה.
אבל קוסטה היה רגוע, כי היה איתו מלווה. לא יכול להיות שום דבר פסול באינטראקציות בינו לבין אדם, כל עוד בני היה שם. אפילו אם בני היה כרגע עירום בדיוק כמו קוסטה, ושכב על המיטה צמוד בצורה מגונה לגופו של קוסטה, לוחש ברכות לתוך אוזניו בזמן שהוא עצמו בוהה בריקנות בעיניו הכובשות של אדם. "אין הגנה מפני תאווה, קוסטה," מלמל התלמיד האחר, שותפו לחדר, צליל קולו מזכיר לקוסטה שיר ערש מרגיע. עד כדי כך, שהוא הרגיש את גופו מתרפה ומשוחרר על המזרון, כאילו התקרב לתחושת שינה. "הזין היפה בין הרגליים שלך פועם כל כך בחום, שכל מה שאתה רוצה לעשות זה להקשיב לו ולשחרר. תשקע עמוק לתוך רצונו של האדון שלנו, ואני מבטיח לך שכל הרצונות שלך יסופקו."
זה נשמע כל כך מפתה, ולמרות שראשו של קוסטה הרגיש כבד מכדי להנהן, הוא לפחות הצליח להשמיע רטינה זעירה של אישור. בני גמל לו בליטוף ארוך ומפנק, שהיה מרגיש די מגונה אם לקוסטה לא הייתה איפשהו בראש המחשבה המבולבלת שאם השותף שלו לחדר עושה את זה, זה בטוח לא יכול להיות מיני. הרי המורים חילקו אותם לחדרים בהפרדה של בנים ובנות בכוונה, כדי שכלום לא יקרה בטיול השנתי. קוסטה הרועד הרגיש את השרירים שלו מזנקים בעווית רועדת אחרונה, נכנעים ומשחררים את השרידים המתמשכים האחרונים של המתח שבהם. הוא ישן בעיניים פקוחות עכשיו, והתחושה הרגישה כל כך מוכרת לקוסטה, עד שזה היה כמעט כאילו הוא חווה אותה כבר פעמים רבות ביום במשך שבועות ארוכים. "סוף סוף, אתה מוכן לשרת את אדוננו," הוא שמע את בני מתלהב באוזניו. "כמו שהוא לקח אותי, כך הוא עזר לי להכין ולקחת אותך."
זה נשמע כאילו זה צריך היה להדאיג את קוסטה, ובכל זאת הוא לא מצא בראשו שום דבר מלבד שלווה עמוקה יותר. אפילו כשאדם התחיל להתפשט, וחשף את הזין המרשים הראשון שראה קוסטה הצעיר בחייו המוגנים, זה לא הרעיד אפילו את המים החלקים והדוממים שהיו התודעה הצייתנית של מוחו הרדום. וכשאדם טיפס על המיטה מאחוריו, בני היה שם, עם מילים עדינות ומרגיעות, כדי לשמור על מוחו של קוסטה ריק ומאולף. "בשביל זה התאמנו, אתה ואני" הוא אמר בשקט, קולו מציף בקוסטה כל כך הרבה זיכרונות רדומים וקבורים. "אני כבר אילפתי אותך לקבל שלוש אצבעות, קוסטה, אני יודע שאתה יכול לקבל את האדון."
בהדרגה התחוור לקוסטה, שזה בדיוק מה שמלווה לא אמור להגיד, אבל כובד הבגידה של בני התיישב עליו במקביל למשקל גופו של אדם, ושניהם באו בליווי אותו הלם של עונג... זה הרגיש טוב להבין שחבר הכי טוב שלו היה מהופנט ומושחת בדיוק כמוהו עכשיו, כמעט כמו שזה הרגיש טוב להכיל את הזין של האדון אדם, שנדחף עמוק בתוך הישבן החלקלק שלו כרגע. "שנינו כלי המשחק של האדון עכשיו," לחש בני, וקוסטה הרגיש את גל האקסטזה המענג ביותר בחייו הצעירים, כשהבין שהוא אינו יכול לעשות דבר מלבד להסכים.
זה היה הטיול השנתי הטוב ביותר שהיה לקוסטה אי פעם, וחוויה שתשנה לנצח את מסלול חייו בעתיד. אבל לאדם, זה היה רק עוד צעד אחד בדרך לכבוש את כל תלמידים בכיתה, שלהוריהם היו קשרים, השפעה או הון, שיאפשרו לאדם את העתיד שהוא חלם עליו. ובדיוק כמו קוסטה ובני, הם כולם פשוט יאהבו לעזור לאדם להגשים את חלומו.