מעולם לא יכולת להביא את עצמך להסיט את מבטך מספירלות. ידעת את זה. השותף שלך ידע את זה. זו הייתה בדיוק הסיבה שהוא החזיק את מסך הטלפון שלו מולך, כשהעיגול של הספירלה מסתובב עליו לאט מול עינייך. הוא ידע שהעיניים שלך יימשכו אליו. הוא ידע טוב מאד מה יבוא אחר כך.
"זהו. פשוט תבהה הזה, שותף. תתמקד בספירלה. תתמקד במילים שלי. שנינו יודעים שאתה לא רוצה להסיט את המבט. שאתה לא יכול להסיט את העיניים מהמסך. שכל שנייה שאתה מבלה בבהייה בספירלה היפה שלי רק מושכת אותך עמוק יותר ויותר לתוך הטראנס הנפלא הזה". המילים שלו נשמעו כל כך נחמדות.
"אתה לא צריך לחשוב עכשיו. אתה רק צריך לשקוע עמוק יותר לתוך הספירלה. בואו נהיה הוגנים, אתה אפילו לא באמת יכול לחשוב עכשיו." זה היה נכון. ברגע שעיניך ננעלו על הספירלה, לא הצלחת למצוא שום מחשבה במוח שלך. "זו רק התוצאה של חיים שלמים של התניה היפנוטית."
הוא צחק בשקט, לוקח רגע כדי להסתכל עליך. "אתה רואה ספירלה, ואתה שוקע. אתה רואה ספירלה, ואתה לא יכול לחשוב. ואני יותר משמח למנף את כל ההתניות שיצרת לעצמך במהלך השנים של צפייה והיפנוט עצמי. ולמה שלא אעשה זאת? כל זה עושה אותך כל כך... קל לשליטה."
יכולת להרגיש את המוח שלך מסתובב עם סיבוב הספירלה. העיניים שלך הרגישו כבדות, אבל ידעת שאתה לא יכול להסיט את מבטך. "צעצוע כל כך טוב. רק בוהה. שוקע. עמוק יותר ויותר. כל כך מוכן להחליק ולהיסחף בשבילי. המוח כל כך מעורפל." מצמצת. המוח שלך היה ריק. כל כך ריק...
"כל כך מוכן ליפול לטראנס. כל כך מוכן להיסחף. ואתה תעשה, כשאגיד לך ליפול. זה הזמן היחיד שבו אתה יכול להפסיק לבהות לתוך הספירלה. כשאני מצווה עליך. פשוט תבהה במסך עוד קצת. תן לזה לשאוב את המחשבות האחרונות שנותרו לך...
זהו זה. האם אתה מוכן?
תיפול בשבילי, שותף. כשתתעורר, כבר יהיה לך כינוי אחר."