ג'ק יצא מהטראנס כשזרועותיו הסתבכו בניסיון להוריד את הטרינינג הצמוד שלו מעליו; זה לא היה כאילו שהוא התעורר לגמרי, אבל הדרישה המחשבתית שנדרשה לו כדי להבין מדוע הבד התפתל והסתבך בידיו הרדומות גרמה לו להבין בכבדות ובאטיות שהוא בעצם מתפשט במקום לעקוב ללא מחשבה אחר ההצעות שמגיעות מהספירלה. וברגע שהוא אכן התחיל לתהות מדוע הוא מוריד את החולצה שלו, חושף את בשרו השזוף והשרירי לכל מי שעלול להיכנס פנימה, זה התחיל לעלות על דעתו עד כמה מוזר 'ניסוי הנפש' הזה מרגיש באמת. שלוש מאות שקלים היו הרבה לסטודנט תפרן, בטח, אבל זה לא יכול היה להיות שווה את זה.
אבל מוחו המבולבל והמעורפל המשיך להסתובב דרך לולאות מבולבלות של חוסר הגיון מנומנם, משכנע את עצמו שהוא לא יכול פשוט למעוד החוצה מהחדר כשהזין שלו מתנדנד בחוץ, והוא עדיין מנסה ללבוש את החולצה שלו בחזרה, לפני שהוא נזכר שוב שזה הפך להיות מן מחזור קבוע של חצי התלבשות וחצי התפשטות. זה היה מה שגרם לבגד להסתבך כל כך בזרועותיו מלכתחילה. זה הוביל את ג'ק לתהות כמה פעמים הוא צלל אל לב הספירלה ובסופו של דבר בהה קדימה בבלבול ריק ומנומנם, והניסיון לקבל החלטה בשאלה של מה לעשות עכשיו הוביל אותו להבין שכל תחושת הזמן שלו הפכה לכל כך מבולבלת ומעוותת, שהוא יכל היה להיות כאן כבר שעות. מה שהגביר את תחושת הדחיפות שלו. אבל, כמובן, בזמן שהוא חשב על זה, הידיים שלו שוב עברו לסוג של טייס אוטומטי כדי לנסות שוב להיות עירום.
וכל הזמן, הספירלה הייתה ממש שם מולו, מתפתלת ומסתובבת בלי סוף למטה פנימה, מושכת את מחשבותיו כמו בור זפת היונק דינוזאור נאבק. ג'ק כל הזמן אמר לעצמו שהוא צריך להסיט את מבטו, שכל דבר אחר שהוא מנסה לעשות יהיה קל יותר אם הוא יוכל פשוט להסתובב ולהפנות את גבו לספירלה המהפנטת, כך שלפחות הדבר היחיד שמסיח את המוח ההמום והמבולבל שלו יהיה המוזיקה האינסופית והלחישות הסאבלימינליות המוטבעות בו ... אבל בכל פעם שהוא חשב שהוא עומד לעורר את כוח הרצון להניע את השרירים שלו לתנועה, המוח הלא מודע שלו גרם לו לחשוב שהוא צריך לנעוץ מבט במסך רק קצת יותר. מספיק זמן כדי לראות את הפיתול הבא. מספיק זמן כדי לראות את ההוראה המרצדת הבאה. ולפני שהוא בכלל ידע זאת, ג'ק שוב התחיל להזיל ריר על החזה המרשים שלו.
המצב העדין הזה לא יכול היה להימשך, כמובן. שיווי המשקל השברירי בין כמות האינטליגנציה הנדרשת כדי להתיר כמה פיתולים של בד לבין הכמות שג'ק היה צריך כדי להיחלץ מהספירלה היונקת והאחיזה שלה במוחו נאלצה להיפתר בדרך זו או אחרת בסופו של דבר. ועם המשיכה התמידית של הטראנס וכוח הרצון המוגבל של ג'ק, היה רק סוף אפשרי אחד לסיפור שלו. החולצה נשמטה בסופו של דבר מאצבעותיו חסרות עצבים, וידיו של ג'ק זזו למטה כדי להחליק את הג'ינס שלו על ירכיו העצומים, והוא גילה שהתחתונים שלו הפכו דביקים ורטובים במהלך מאבקו חסר התוחלת. הוא היה כל כך מוכן לאונן כל הזמן הזה, והוא אפילו לא ידע את זה. זה היה כמעט מגוחך, אבל לג'ק לא היתה כבר מספיק שנינות בכדי להעריך את הבדיחה.
הוא קילף את התחתונים הספוגים מעל גופו הצעיר, היפיפה. אצבעותיו שקעו בשגרת שפשוף ואוננות איטית, שלא הפריעו בשום צורה להמשך שקיעתו הגוברת בספירלה ובצלילים שהיא יוצרת. וכך, לבסוף, החל ג'ק את מסעו העמוק והמלא אל עבר ציות מתוכנת, חסר מוח.