"זהירות צעצוע. אני לא הולך להיות טוב בשבילך." אמר המהפנט שלך, רוכן קדימה, עיניו נוצצות בצורה מסוכנת. "אני מחזיק יצורים כמוך בבעלותי עד שהם נגמרים, מרוקנים. ואז, הם נהיים חסרי תועלת עבורי. אני זורק אותם". היד שלו ריחפה על הירך שלך.
החום שנבע ממנו היה משכר. מבטו ריתק אותך. היה בלתי אפשרי להתרחק ממנו. "אבל כל זה לא אכפת לך, נכון? אתה רק רוצה להרגיש את העוצמה הזו. התשוקה הזו. להמיס את המחשבות שלך לחוסר דעת תחת מילותי. למצב שבו שאתה כבר לא יכול לחשוב. רק לבצע את הפקודות שלי. להיות הצעצוע הכי טוב שלי. הרכוש המושלם שלי."
המוח שלך פרפר, המילים שלו משכו את חוטי המודעות שלך. הוא ידע בדיוק כמה הוא חזק, עוצמתי, שולט. באיזו קלות הקול שלו יכול לגרום לך לקבל... החלטות שבדרך כלל לא היית מקבל. "זהו, צעצוע. אתה רוצה את זה. אתה רוצה להיות טיפש ונשלט. אתה רוצה... לא... אתה *צריך* להיות שלי."
היד שלו נעה גבוה יותר במעלה הירך שלך. העיניים שלו נצרבו בעיניך, במוחך. יכולת לראות את החיוך המזמין שלו בראייתך ההיקפית, כמו זאב רעב, מאיים, אדיר ומתנשא מעלייך. המוח שלך מעד. הפסקת לדאוג, לא רצית שזה ייגמר. פשוט לא היה בך עוד דבר שלא היה כבר שייך לאדונך. "זה נכון. אתה הצעצוע הטוב שלי, לפחות בינתיים. פשוט שקע עמוק, וציית לי. וביחד נראה את כל מה שאוכל להפיק מקיומך".