"אתה רואה עכשיו למה ביקשתי ממך להתקשר אליו, נכון, מיכאל?"
מיכאל הינהן בריקנות, אבל תשומת הלב שלו התחלקה בין קולו של חברו הטוב דוד, והגבר בצידו השני של הטלפון, וההתמקדות באחד מהם גרמה לו להרגיש יותר ויותר מבולבל ועייפה את מוחו המעורפל. "הוא מהפנט כל כך טוב, מיכאל. הוא לימד אותי כל מה שאני יודע. הוא הולך לקחת אותך כל כך עמוק, בדיוק כמו שתמיד רצית. עמוק יותר ממה שאתה יכול לדמיין. עמוק יותר ממה שאתה יכול להתנגד אליו. זה לא נשמע כל כך נחמד, מיכאל?"
הוא לא זכר בכלל שהוא רצה אי פעם להיכנס לטראנס, אבל בין שני זרמי השיחה ותחושת ידו הרכה והחמה של דוד המלטפת את גבו התחתון, מיכאל גילה שהזיכרונות והרצונות שלו מעורפלים מעט, והחליט פשוט לזרום עם כל מה שנאמר לו. אחרי הכל, למה שחברו דוד ישקר לו?
"אתה תאהב ללמוד ממנו, מיכאל," מילמל דוד באוזנו האחרת, חזהו החשוף נוגע בגבו של מיכאל, כשדוד נצמד אליו מאחור. מיכאל לא זכר בדיוק מתי דוד פשט את בגדיו, או מתי הוא עצמו הגיע לעירום מלא לצורך העניין, אבל הוא נאלץ להודות שזה הרגיש אירוטי להפליא לבהות בחלל ולהקשיב לקולות של שניהם, מושכים את מוחו לכיוונים שונים עד שמוחו פשוט נמתח כמו טופי, בזמן שהליטופים של חברו עשו את דרכם לאט סביב ירכיו של מיכאל, כדי להקניט את פטמותיו הורודות והמתקשות במהירות. "הוא הולך ללמד אותך כל כך הרבה דברים. הוא המורה הכי טוב שאני מכיר. אני מבין כל כך הרבה בהיפנוזה עכשיו." דוד גיחך בצחקוק שובב, כזה שאולי אפילו היה נרשם כמרושע באזניו, אם למיכאל עדיין הייתה יכולת לזהות דברים כאלה.
אחד הדברים האחרים שמיכאל קצת תהה לגביהם היה ההתעניינות החדשה של דוד בהיפנוזה מלכתחילה - זה באמת הפתיע אותו לגמרי, תפס אותו לגמרי לא מוגן ולא מוכן, עד לנקודה שבה הוא כבר הבין מאוחר מדי שדוד מהפנט אותו. הוא הבין, במעומעם, רק אחרי שמבטו ננעל באופן קבוע וחסר אונים על התליון המשתלשל והמתנדנד של חברו, לאחר שהתליון הזה התחיל להרגיש יותר מדי מבלבל מכדי לעקוב אחריו, והכל הפך למעורפל, כשמשקלו של הטראנס התיישב עליו כמו שמיכה כבדה וחמה. "גם אתה הולך להיות מהפנט כל כך טוב, מיכאל," מלמל דוד, נשימתו חמה ומתוקה בעורפו של מיכאל, ומיכאל מצא את עצמו מהנהנן בהסכמה מבולבלת. הוא הבין באופן רופף שגם הגבר בטלפון אמר לו משהו עניין הזה באוזנו האחרת, אבל זה היה פשוט קשה מדי לשים לב לשניהם בו-זמנית, וקטעי שיחה ארוכים המשיכו להחליק מראשו וזכרונו.
"אני חושב שאם נעבוד ביחד, מיכאל, אין אף אחד שאנחנו לא נוכל להפנט," ומיכאל נדהם בשקט מעוצמת הגירוי של העונג מיני רב עוצמה שעלה בתוכו מלשמוע את הרעיון הזה. הוא לא יכל להפסיק לחשוב על שניהם יושבים משני הצדדים של חבר משותף או סתם זר באיזה פאב, לוחשים באוזניו עד שמוחו פשוט יקרוס מהמאמץ של לנסות לעקוב אחר שני זרמים של לחישות מהפנטות בבת אחת, והרעיון הרגיש כל כך חזק, כמו תחושה של אצבע עמוק בישבנו, והוא הבין רק במעורפל שדוד תקע את ידו עמוק באחוריו, כדי לשחק עם הערמונית שלו, תוך שהוא מדבר באוזניו ללא הפסקה. וגם, האיש בטלפון המשיך לדבר כל הזמן, ומיכאל לא הצליח לגרום לעצמו לחשוב על שום דבר שהוא אומר, והוא הרגיש כל כך חלש ומגורה ומבולבל וחרמן... ו.. ו...
עיניו של מיכאל התגלגלו לאחור בראשו. הוא גמר בעוצמה, ואז קרס רפוי כמו חבל בזרועותיו של דוד. בועת התודעה במוחו פשוט פקעה ונעלמה, והותירה אותו פגיע לחלוטין לשטיפת המוח של הבעלים החדשים שלו.