ניסית להגיד את זה. באמת ניסית לעצור, להגיד משהו. אבל השפתיים שלך נשארו חתומות, המוח שלך קפא. זה לא קורה. זה לא יכול להיות. הוא לא יכל להיות פה, על הברכיים, מולך... הפה שלו על הזין שלך...
גלי עונג ובלבול קטעו לך את קו המחשבה. אתה חולם עליו מאז שהכרתם. הדרך שבה הוא זז. הקול שלו. העיניים האלה. הגוף הזה. הכריזמה שגרמה לכל מי שראה אותו פשוט... לבהות. אבל הוא אף פעם לא גילה בך עניין בדרך זו. ניסית להתקרב. להיות חבר שלו. לגרום לו להכיר אותך, לשים לב.
הוא עשה זאת, בסופו של דבר. ואתם חברים כבר 5 שנים ארוכות... 5 שנים שאתה סוגד לו בשקט ללא מילים. חמש שנים של מבטים גנובים, מהצד. חמש שנים של לעשות הכל בשבילו, פשוט הכל בשבילו, בתקווה הנואשת והמתמעטת שהוא יטפח לך על הראש. שהוא ישים לב לרגשות שלך. שתוכל להיות יותר מ"חבר". זה מעולם לא קרה. ועמוק בפנים, התחלת להבין שזה גם לעולם לא יקרה.
הו אלוהים! גל נוסף של עונג צורב עצר את נשימתך ומחשבותיך. על מה חשבת?? ניסית להתמקד, להתעלם מהקול שלו... לרגליך... מוצץ... עיניו מגולגלות לאחור, עד שרק הלבן של עיניו נראה. הוא נראה שקוע לחלוטין. אבוד בלשרת, ממוקד בהנאה שלך ושלו. מחויב לחלוטין ל... על מה חשבת, שוב?
הקימורים של השרירים שלו נצצו כל כך יפה באור העמום של החדר. החזה שלו קופץ בצורה כמעט היפנוטית... העיניים שלך, עוקבות אחר קווי גופו המושלם, העירום. מטיילות על כל הגוף. גוף שאתה חולם עליו בכל לילה, כעת עירום לחלוטין, גלוי לחלוטין לפולחן שלך. סוגד לחלוטין - לך! לגוף שלך!
הו... שוב גמרת! כמעט לא שמת לב. התענוג נמשך כעת במשך מה שנראה כמו שעות? ימים? לֹא! זה לא יכול להיות ימים! רק לפני זמן מה יצאת ל...
אתה מרגיש את הגניחה מגיעה לפני שאתה שומע אותה - קול עמוק ורועם של חיה לכודה במצוקה. במעומעם, אתה מצליח להבין שזה מגיע מהשפתיים שלך.
הוא התחיל שוב להאיץ את קצב המציצה, להיות מהיר יותר, דוחף אותך לקצה שידעת שהוא לא יאפשר לך לעבור. הרגליים שלך נחלשו, המוח שלך איבד את האחיזה האחרונה, את הרצון להתנגד. אתה תקוע על הקצה... כבר שעות... עד שתיתן לזר את מה שהוא רוצה.
אה. כמעט שכחת ממנו.
האיש המוזר בפינה, צופה בשניכם. האיש שהשתלט על החבר שלך, על מוחו. זה שמנסה עכשיו להשתלט עליך....
*תענוג*...
כל כך הרבה הנאה שהמחשבה נשטפת ממך והלאה.
אתה שוב מסתכל למטה, על הפנטזיה שלך שמתגשמת. עליו. אהבת החלומות שלך. הגוף המושלם שלו, השפתיים, החיוך. אתה מסתכל למטה, והדמעות שלך מתחילות לזלוג. דמעות של שמחה. של אושר. של הקלה. הוא סוף סוף הבחין בך! וסוף סוף תוכל לקבל אותו... כולו רק בשבילך, כמו שתמיד חלמת.
וכל מה שנדרש ממך היה להקריב את המוח שלך, החופש שלך, הנשמה שלך. שום דבר שלא היית ממילא מוכן לתת לו במשך כל השנים הארוכות הללו.
ובדיוק כשהגל הבא של שכחה ועונג התרסק על חורבות המוח שלך, מצאת בדיוק מספיק כוח רצון לפעולה אחרונה בתור אדם חופשי, לפני שתיכנע לנצח לזר המתבונן. הבטת אל הזר המחייך, הדמעות זולגות בחופשיות מעיניך, ושברת סוף סוף את הדממה, כשהמילים עזבו את שפתייך, והאור האחרון של רצון חופשי בעיניך מת לנצח. החיוך של הזר התרחב, כששמע את המילים האחרונות והנואשות שלך:
"תודה לך, אדון!"