"הציות הזה הוא זרע ששתלתי במוח שלך, צעצוע." אמר המהפנט שלך והבריש את שיערך בידו המלטפת. המגע שלו הרגיש נפלא. "וכל נגיעה, כל צליל של קולי, כל טקסט, הם כמו מים ואור שמש בשבילך ." הוא הביט מטה לתוך עינייך הפנויות, מחייכות.
"אפשרתי לזרע בראשך לפרוח ולהצמיח את השורשים שלו עמוק יותר ויותר בתוכך. זו הסיבה שאתה ממשיך לחזור אלי." הוא הקיש לך על ראשך, וכמעט הרגשת את מה שהוא מתאר. הזרע, השורשים. המוח שלך לא הצליח לעבד את זה.
"אחרי זמן מה, הצמח מתחיל להיות צמא לצליל קולי. וכך, אתה ממשיך לחזור אליי. נותן לי לגדל את הזרע שלי בתוכך." הכרת את התחושה הזו. התשוקה העזה. "ועד עכשיו זה מאוחר מדי להפסיק. השליטה שלי השתרשה עמוק מדי בתוכך."
"ובאמת, למה בעצם שתרצה להפסיק?" לא יכולת לחשוב על סיבה. לא רצית אחת. "זה מרגיש טוב מכדי להתנגד. טוב מכדי לעשות שום דבר חוץ מלהיכנע. אז תעשה את זה, צעצוע. תיכנע לי. תיכנע ותן לי לקחת כל דאגה, מחשבה, או עצמאות שדימיינת שיש לך, ולהחליף אותם בהנאה".