"עכשיו, צעצוע, אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את הצעד הזה?" שאל המהפנט שלך, מבט של דאגה עלה על פניו כשהוא נע סביבך, מקיף ובוחן אותך. "אני יודע שדיברנו על זה, ואם תצטרך אחרי הנקודה הזו, אתה יכול לשנות את דעתך ולסגת... אבל הטקס הזה הוא יותר מסתם סמלי."
הוא נעמד מולך, מציץ בעיניך, אכפתיות חרוטה בפניו. "זה הולך לקשור את תודעתך אליי. רצועה שאוכל למשוך בה, מתי שארצה. אני הולך לצרוב את שליטתי בך, ולמרות שדברים עשויים להשתנות בעתיד, הסימנים האלו לא יוכלו להיעלם."
לקחת רגע, שקלת את דבריו. חשבת על זה לעומק. כל הצעדים שעשית כדי להגיע לכאן. חודשי המפגשים. ההתניה ההיפנוטית שכבר עברת. האושר, הסבל. הכל היה כל כך נפלא. כמובן שרצית את הצעד הבא.
כשנהנת בראשך ונתת לו את האישור שלך, הוא חייך בשמחה ומחא כפיים בהתלהבות. "מעולה. זה הולך להיות כל כך כיף! אני מקווה שאתה מוכן, צעצוע מתוק וכנוע שלי, לראות עד כמה עמוקה הכניעה שלך יכולה להגיע. כי אחרי היום... ובכן. אתה תראה."
הוא הרים את הקריסטל שלו, ממש מול עיניך. זה שאתה קנית לו. זה שבחרת במיוחד עבורו. הוא השתמש בו איתך מאז. "צעצוע יקר שלי, אתה כבר שלי. אבל היום, אנחנו הולכים להפוך את זה לקצת יותר רשמי. הגיע הזמן שלך *ליפול*!"