זה היה ברגע שבו סטיב נכנס לתוכו, שבו חיים הבין באמת ובתמים שהוא לעולם לא יוכל יותר להתרחק ממנו. הדחיפות הקטנות שהלמו בישבנו בעדינות היו דבר אחד, הן הרגישו טובות וחזקות ומהנות לאין שיעור למוחו המהופנט. אבל כשכל משקל גופו של סטיב נפל עליו, והוא הרגיש אותו מתאמץ, חיים ידע בדיוק מה זה אומר. סטיב תבע אותו, את גופו. הוא סימן את החור שלו כטריטוריה כבושה עם שטף זרע עוצמתי, וזה פגע במחשבתו של חיים ברמה אדירה וראשונית, שהוא ידע אינטואיטיבית שהוא לא יוכל להתגבר עליה. העצמי העמוק שלו השתוקק לזה, הוא רצה שחיים ישכב שם חסר אונים, עם זין רועד קבור עמוק בתוכו, וחיים ידע שהוא לא יוכל להכחיש את התשוקה הזו לזמן רב.
וזה לא כאילו שהוא יכל אפילו להאשים את סטיב בזה. הוא היפנט אותו במהלך האירוע של החברה, כן. הוא גם היה זה שהוביל אותו לחדר המלון ואיפשר לגופו המנומנם ליפול כשפניו כלפי מטה על המזרן, כדי שיוכל לדחוף לתוכו את הזין הנוקשה שלו בזמן שמוחו פשוט שקע לתוך מילותיו ההיפנוטיות. אבל הוא לא היה זה שגרם לחיים ליהנות מזה. זה היה התת מודע של חיים עצמו שהגיב ללכידה שלו, ללקיחתו בעורמה ולזיון שהוא כרגע עובר על ידי הרמת ירכיו כדי לתת לסטיב זווית טובה יותר לכל דחיפותיו החזקות, וזה היה התת מודע שלו שהפך כל יבבה או יללה לתחינה לעוד. משהו בתוכו, איזה דחף לא מוכר אך עוצמתי להפליא שהיה קבור בחלק האחורי של מוחו, לא רצה דבר יותר מהחיים מאשר להרגיש גבר אמיתי דוחף את איבר מינו לתוך החור ההדוק והנזקק שלו בדחיפות ותאווה, להרגיש את במשקל גופו המלא נופל עליו שוב ושוב. ולמרות שהדחף הזה נסתר מחיים, חמק מהתגלות במשך ארבעים ושתיים שנה תמימות, חיים הבין שכבר לא יוכל להתעלם ממנו עכשיו כשהוא היה חופשי, עכשיו שהוא טעם וגילה את הצורך הזה.
ובאותו רגע ממש, כשהוא שוכב שם מתנשף, בעוד איבר מינו הרועד של סטיב מפזר לתוכו פרץ אחר פרץ של זרע לוהט ודביק, חיים כבר ידע מה עומד לקרות. הוא עומד לחזור אליו שוב ושוב, בכל פעם לשקר לעצמו ולהעמיד פנים שזה סוג של כפייה היפנוטית מושתלת שמכריחה אותו לציית, והוא הולך להציג בפני סטיב את החור המשומן והרעב שלו כמו כלב קטן וחסר סבלנות, עמוק בתוך הייחום שלו. הוא ינסה להילחם בזה, כמובן, כי זה פשוט סתר לחלוטין את הדימוי העצמי שחיים טיפח כל חייו הבוגרים, לדמיין את עצמו כמעין שרמוטה כנועה צמאה לגמור, אבל ברגע הזה של בהירות מנומנמת וחסרת מחשבה, חיים יכל לראות בבירור שהוא עומד להיכשל. בכל פעם, הכאב בישבנו יגדל ויחזיר אותו לסטיב. בכל פעם, יהיה לו קשה הרבה יותר להעמיד פנים שהוא יכול להתנגד.
עד ש... מה? זוגיות? חיים ידע שסטיב לא מחפש קשר. הוא היה פרפר. לא איש עמוק עם דחף משפחתי. גם לא יהיו השלכות על חייו החברתיים - חיים מעולם לא נישא, מעולם לא היו לו ילדים, וגם אם סטיב יעוות ויעצב את מוחו מחדש כמו טופי חם, הוא לא חשב שסטיב יהיה מעוניין להציע נישואין. לא, חיים רק ראה עתיד שבו הוא יסחף בהדרגה עמוק יותר ויותר אל תוך מסלולו של עמיתו המקסים והכריזמטי לעבודה, עד שהוא כבר לא יידע היכן הרצונות שלו נגמרים והתיכנות של סטיב מתחיל. ותוך שסטיב שכב שם על חיים, הזין המתרכך שלו מחליק בהדרגה החוצה ומאפשר לטפטוף של זרע לעקוב אחריו, חיים ידע שבסופו של דבר הוא יברך על הגורל הזה, ויקרא לסטיב בשם אחר לגמרי. אדון.